חותרת לקצה המזרחי

ספורט זה הרפתקאה, ולא רק כושר. אומרת הדס פלדמן - הרבה יותר מזה. הדס היא הראשונה בארץ אשר עומדת לצאת למסע סביב ארבעת האיים הגדולים של יפן, בתוך קייאק ובחברתו של ג'ף אלן מאנגליה. את ג'ף פגשה הדס בקורס הדרכה בו השתתפה באנגליה, ויחד, החליטו לצאת למסע - הדס עושה את זה כי "כיף לי". כן, כיף לה גם ב-3 מעלות צלזיוס, גם כשיורד גשם, וגם כשקר מאד וצריך להיענות לקריאות הטבע... כיף לה להתמודד עם האתגר שבים.

בארץ, עוסקת הדס בהדרכת קייאקים במועדון טרה סנטה (www.seakayak.co.il) - מועדון אליו באים אנשים כדי לחתור באופן קבוע בבקרים, אחה"צ ובסופי השבוע, ממש כמו שחלק מאתנו מתייצבים באופן קבוע בחדר הכושר - אבל קצת יותר כיף - ולפעמים מסעיר - תרתי משמע...

"במועדון אני מלמדת את הבסיס של החתירה, טכניקות מתקדמות יותר וגלישה בגלי חוף, ומידי פעם מובילה טיולים לחו"ל: ביוון, באלסקה, באנגליה ובסקוטלנד".

בעבר כבר חוותה הדס את המים הקרים, כשחתרה ביוון, בטורקיה (במשך שבועיים - לבד!! כ-400 ק"מ) וברוסיה. על החתירה ברוסיה מספרת הדס, כי "היה כל כך קר, שלפעמים אי אפשר היה להפסיק לחתור מרוב קור, ואי אפשר לעשות הפסקות גם כשעייפים". ביום שבו מזג האוויר סביר, אפשר לחתור בין 7-8 שעות, כשבכל שעה עושים הפסקה, שותים ואוכלים ואם מזג האוויר ממש טוב - אפשר גם לרדת לחוף. בכל לילה - יורדים לחוף ומקווים - שמי מהמקומיים יהיה מסביר פנים, ואפשר יהיה לישון בין ארבעה קירות, ולא באוהל...

את המסע סביב איי יפן עומדת הדס לעשות כישראלית, בנוסף להיותה "משוגעת" לדבר. וכשאני אומרת משוגעת - האמינו לי. האנרגיה שיש בבחורה הזאת מצליחה לשכנע אפילו בורגנית כמוני להאמין, שזה אפשרי. אפשר ליהנות גם כשקר מאד ורטוב (לא אני, היא).

הדס עומדת לחתור סביב יפן בקייאק, ולהקיף מרחק של כ-5,000 ק"מ עם בן זוגה האנגלי למסע, אשר עוסק גם הוא בהדרכת קייאקים באנגליה. כדי לסבר את האוזן, מהירות של קייאק היא בממוצע 8-7 קמ"ש. "אנחנו נוסעים בעונה שהיא שיא הקור. מדובר בשלג וטמפרטורות של כ-5 מעלות ביום ומינוס 2 מעלות בלילה, כי שנינו עוסקים בתחום הקייאקים ואנחנו רוצים לחזור לקראת הקיץ (עבודה!!). המסע הזה אורך כחצי שנה ולכן החלטנו לנסות ולהתחיל את האתגר הזה בחורף".

בשנה שעברה ניסה חותר יפני לצאת למסע בחודש ינואר, מספרת הדס, אך לא הצליח ונאלץ להמתין עד לחודש פברואר. הוא ייצא למסע, אך מדובר במסע שנערך בקטעים ולא ברצף. הרבה יפנים חותרים סביב יפן, אבל ההבדל הנוסף בינינו, מסבירה הדס, הוא שהם יוצאים למסע עם רכב ליווי ועליו הציוד. אנחנו הראשונים שעושים את זה - עם הציוד בקייאק. זוכרים את הבדיחה על 4 ג'ירפות בחיפושית? יש חיה כזאת.

מה יש בציוד - בקייאק ניתן לסחוב עד 100 ק"ג לכל אדם, כשיש בו תאים אטומים למים ולציוד, כמו שקי שינה, אוהל, אוכל, בגדים יבשים, ערכת עזרה ראשונה ציוד תקשורת לחירום (רדיו VHF - רדיו ימי) ופלאפון.

"הקייאקים כבר נשלחו לשדה התעופה ביפן מאנגליה. מדובר בשני קייאקים, כל אחד 5.5 אורך על חצי מטר רוחב. ב-16 בחודש יגיעו השניים לטוקיו, ויעשו דרכם למרינה ומשם יצרו קשר עם שדה תעופה כדי לקבל את הקייאקים ואז "בשאיפה לצאת לדרך". זאת, אם תנאי מזג האוויר הקשים לא יעכבו את שני המאותגרים של ישראל ובריטניה. "אם קר מאד או גשום, אם הים לא סוער אפשר לצאת ולחתור אבל אם גלי החוף הם מעל 3 מטר אי אפשר. אני נהנית מהאתגר, לחתור למרחקים ולהתמודד עם תנאי מזג אוויר כאלה ובמקום שאינו מוכר בארץ זרה, שפה ותרבות זרים. האתגר של הים מרתק כי יש גם זרמים של גאות ושפל, מה שאין בארץ בעצם, ולפעמים אפשר לנצל את הזרם בשעה הנכונה ולהתקדם, ומצד שני ... חצי יום הזרם נגדך בכיוון. ללמוד את הים זה מעניין וכיף, לחיות בשלום עם הים בהרמוניה - זו הסיבה שאני יוצאת למסע הזה".

כשמגיעים ליפן יוצרים קשר עם המשטרה הימית על-מנת לברר פרטים על תנאי הים ותנאי מזג האוויר. בעזרת הרדיו הימי, אם יש צורך בכך, ניתן להתעדכן וליצור קשר בעת הצורך ובעיצומו של מסע.
"אפשר לומר אולי שבעצם אנחנו נוסעים כדי לפתח איזשהו קשר של תיירות קייאקים בין ישראל ליפן. המועדון שאני משתייכת אליו תומך בי מאד, ואני רואה באתגר הזה אתגר שיכול אולי להעביר איזשהו מסר של שיתוף פעולה וקשר של תיירות קייאקים בין ישראל ליפן.

בהחלט מדובר בחוויה - הדס מספרת, כי עם הקייאק "אפשר להגיע למקומות שעם אף סירה אחרת אי אפשר - כמו לתוך מערות, לעצור בחופים קטנטנים שאין גישה אחרת אליהם אלא עם קייאק, ולראות חיים אחרים - מדהימים ללא ספק".

ההיסטוריה של הקייאקים התחילה עוד אצל האסקימואים בגרינלנד ובקוטב ככלי תחבורה, בעזרתו נעו על-מנת לצאת ולצוד לוויתנים וכלבי ים. "הם היו הקייאקיסטים האמיתיים. היום נבנים הקייאקים לפי דגמים של אז. למשל, הקייאק שאני חותרת בו הוא דגם שנקרא 'גרינלנדר - חיקוי של אותם קייאקים, אבל מפיברגלס ולא מעור של כלבי ים ועצים. כך גם הבגדים - אז הם היו תפורים מעור של כלבי ים והיו תפורים כחלק מהקייאק". הדס תשחזר מעט מהתרבות - כשתנסה גם היא לדוג את מזונה בים הקר ולעתים הקפוא...

עוד לא מפחיד אתכם מספיק? אז שימו לב כיצד מנווטים. הדס מתארת: "מנווטיים עם מפה ימית ועם מצפן, ומשתמשים כמובן בטבלאות של זרמים בעזרתן מחשבים מתי נגיע להיכן. לפעמים בימים של ערפל לא רואים כלום ומנווטים רק עם מצפן ושעון - ללא מפה. מביטים על הגל הנשבר האחרון בלי לראות את החוף... ברוסיה היו שעות, חשתי שזה פשוט מפחיד. אתה בשום מקום אין אף אחד על החוף ממש מבודד. אף אחד לא חי שם". למרות זאת דואגת הדס להדגיש: "לא הרגשתי בסכנת חיים".

לפני מספר חודשים חזרה הדס מטיול של חצי שנה בקמצ'טקה - חצי אי במזרח רוסיה, קרוב לאלסקה - בין קמצ'טקה לאלסקה נמצא הים ברינג. בקמצ'טקה אזור מלא בהרי געש, וכך גם ביפן ובעצם ממשיכה הדס את מסעה על אותו רכס של שרשרת הרי געש, אשר עובר מיפן ועולה צפונה דרך רוסיה וקמצ'טקה בתוך האוקיינוס לכיוון אלסקה ודרומה. במסעה הקודם התמזל מזלה לפגוש בדובי גריזלי מאיימים (והתמזל מזלה והיא חזרה שלמה...), והיא מספרת: "ראינו המון דובים מאד מקרוב והיינו צריכים בלילה לארוז את האוכל. גם הקמנו מדורה כדי שיהיה עשן והם לא יתקרבו. בלילה הראשון פחדתי ממש" אבל מייד בלילה הבא - ישנה הדס בשקט. אמרתי - משוגעת.

את מסעם ביפן יתחילו השניים בטוקיו, בצד האוקיינוס הפסיפי, יחתרו דרומה ויקיפו את האיים עם כיוון השעון.

גם אני יכול?

כדי לצאת למסע כזה, צריך אמנם להיות טיפוס של "טייל", כך מסבירה הדס - אבל זה לא מספיק. מעבר לעובדה שגיל החותרים הממוצע נע בין 30-60 ובאנשים בעלי משרות ומשפחות, אשר יכולים להקדיש מקסימום שבוע לטיול מסוג זה בחו"ל, מדובר בספורט אתגרי מאד המחייב אחריות רבה.

"צריך להיות קייאקיסט טוב בעל כושר הישרדות. כדאי לדעת להתגלגל במים, צריך לדעת לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון, מתי לצאת, מאיפה לעבור ועוד החלטות חשובות וקריטיות. זו אחריות רבה וזה מצריך גם כוח ויכולת פיזית וטכניקה טובה. מה שבאמת חשוב מאד, זה כושר שיפוט נכון. כדאי לדעת להתמודד עם זרמים שונים, גאות ושפל שמשתנים עם השעות, לדעת לתכנן מסלול. הרבה אנשים ברחבי העולם מתים בכל שנה, כי יצאו לחתור בקייאק או בסירה קטנה ללא תכנון נכון מראש".

המרחק מהחוף - חותרים בערך חצי ק"מ החוף תלוי בגובה הגלים. אם הם מאד גבוהים - נכנסים עוד קצת אחרי קו השבירה ואם הים רגוע - חותרים ליד הצוקים ממש.

אז בכל זאת, איך מנסים את החוויה הזאת...

את מסעה תסיים הדס בחודש יולי, כך היא מקווה. ואז תוכלו לפגוש אותה בחזרה במועדון. ומי שמעוניין לנסות ולהיכנס לתחום הסוער והמרגש הזה, יכול במשך כל עונות השנה, להינות מהמועדון, שיש בו את כל הציוד: קיאקים באיכות גבוהה, בגדי חתירה ואפילו מקלחת לפני שחוזרים לעבודה... וכל זאת במרינה של הרצליה.
(לקבלת פרטים על פעילות המועדון אפשר לייצור קשר עם עומר 054-804943 או עם שגיא 054-816885)

המועדון תמך בהדס לא רק נפשית, אלא גם מימן כספית חלק ממה שאפשר להדס לצאת למסע. ספונסרים נוספים שסיפקו את הקייאק, המשוטים והביגוד הם: טרה סנטה קייאקים ימיים
Nigel Dennis Kayaks , Lenal Pedals, Reed Clothing, Palm Equipment, Wisper Cool (מימון כספי).

אז בנתיים אפשר אולי להתחיל מחתירה בקייאקים לאורך חופי הארץ,לצאת לשבוע באיי יון ומי יודע לאן משם.... ועד אז, אפשר לקרוא על החוויות והעדכונים מהמסע באתר www.seakayak.co.il.