212 מ"ר. הצפון הישן של תל אביב. נוף הצופה לים. קירות זכוכית. שכנים מהצמרת העסקית. 10 מיליון שקל. ולזה קורא דוברו של אהוד ברק "דירה צנועה יותר". מה שנכון נכון: הדירה הנוכחית של יו"ר מפלגת העבודה (!) ושר הביטחון שווה, לפחות לפי המחיר שהוא עצמו דורש, 30 מיליון שקל. אז ברק יורד ברמת החיים ב-66%. ממש הקרבה.

זה אותו ברק מפרשת העמותות, מהווילה בכפר שמריהו, מהסוויטה בפריז, מהשדרוג למחלקה הראשונה, מהצ'ופרים על חשבון הציבור לעוזריו, מהקשרים העסקיים של רעייתו. זה אותו ברק שלכאורה העביר את עסקיו לבנותיו, אך ככל הנראה ממשיך ליהנות מהם גם כיום. זה אותו ברק שקונה ומוכר דירות בעשרות מיליונים, על חשבון הזמן שעליו להקדיש לאיום האירני, לטרור האיסלאמי, להתחמשות הסורית ולשאר האיומים על בטחון המדינה.

אבל בהיגיון הייחודי שלו, ברק הוא אדם צנוע. היגיון שאפילו בקני המידה המאוד מיוחדים של הפוליטיקאים שלנו, הוא בהחלט יוצא דופן. כי ברק הוא הרי גאון אנליטי.

המדינה עצרה שלשום (ד', 17.2) את נשימתה: מה הולך להודיע אייל ברקוביץ? כוכב העבר כינס מסיבת עיתונאים וזכה לשידורים חיים ולכותרות ראשיות (ממש כך, אני לא מגזים). הכל נועד כדי שברקוביץ יוכל שוב לומר, שהוא יאמן את נבחרת הכדורגל ויהי מה.

נניח בצד את העובדה שברקוביץ מעולם לא אימן בוגרים, אפילו לא קבוצת מילואים בליגה ג', ונדבר על האישיות שלו. זה אותו ברקוביץ שסיפר בגאווה בספרו האוטוביוגרפי (הקרוי בענווה רבה "הקוסם") כיצד תקף עיתונאי בחדר ההלבשה של מכבי חיפה. זה אותו ברקוביץ שתקף את מאמן קבוצת הילדים בה שיחק בנו והורשע בפלילים. נא לזכור, שמאמן הוא גם דמות מחנכת.

בכל מקום שפוי, שמו של ברקוביץ לא היה מתקרב לרשימת המועמדים
לאימון, ודאי לא של נבחרת לאומית. אבל אצלנו יש לו מעמד מיוחד, בין השאר כי התקשורת – בה הוא משמש כפרשן – מקדמת אותו, גם בשל לשונו השלוחה המבטיחה כותרות. אנו יודעים כבר מזמן, שלספורט בישראל בכלל, לענף הכדורגל בפרט ולתקשורת המלווה אותו עוד יותר בפרט – לכל אלו יש היגיון משלהם, שאינו דומה לזה של בני אדם מן היישוב.

הנה עוד הוכחה לכך. זה מה שהיה לאלי גוטמן, מאמן הפועל תל אביב, לומר אתמול (ה', 18.2) לאחר תבוסת קבוצתו בקאזאן: "זו בושה וחרפה שאופ"א אישרה את המשחק בתנאים כאלה. השופט הרביעי אמר לי לפני המשחק שאלה לא תנאים למשחק כדורגל. אם ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד היו מגיעות לכאן, המשחק לא היה מתקיים. אני רוצה לראות את קאזאן מגיעים לשחק אצלנו בישראל ב-40 מעלות חום".

זה בדיוק העניין. קבוצות מסקנדינביה ומזרח אירופה באמת כבר שיחקו בישראל בחום כבד, ולא שמענו התבכיינויות כאלו. בצד הישראלי אפילו דיברו באותם מקרים על מזג האוויר העומד לצידן של הקבוצות שלנו. אז למה אירופים יכולים לשחק בחום, אבל ישראלים לא יכולים לשחק בקור? הנה שוב אותו היגיון מופלא.

בית המשפט העליון דחה השבוע את ערעורם של שניים מהמעורבים ברצח השר רחבעם זאבי באוקטובר 2001. בעוד רוצחיו של גנדי נתפסו רק ב-2006, שניים מהמסייעים להם נלכדו במהירות. מוחמד רימאוי הורשע ברצח ונדון למאסר עולם, ואילו צלאח עלאווי הורשע בסיוע לרצח ונדון ל-12 שנות מאסר.

רימאוי הגיש את ערעורו בשנת 2002. עלאווי עירער שנה מאוחר יותר. רק ב-15 בפברואר 2010, לאחר שמונה ושבע שנים (בהתאמה), נתן בית המשפט העליון את פסק דינו. תארו לעצמכם שערעורו של עלאווי היה מתקבל – לאחר שריצה למעלה ממחצית עונשו. תארו לעצמכם שערעורו של רימאוי היה מתקבל ועונשו היה מופחת, אולי לתקופה פחותה מזו שישב בפועל.

שלא תהיה טעות: אני סבור שמחבלים צריך להוציא להורג. אבל בלי שום קשר לכך, הם זכאים למשפט הוגן כראוי במדינה דמוקרטית. מתן פסק דין בערעור פלילי שבע שנים לאחר שהוגש, אינו מתיישב עם עקרונות של צדק והוגנות – לפחות לא בהיגיון שלי. אבל לבית המשפט העליון, כידוע, יש היגיון משלו וכנראה גם אמות מידה מוסריות משלו.

הנה הזדמנות לפוליטיקאים שלנו להוכיח, שלפעמים ההיגיון שלהם כן עובד. על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק, הדורשת להבטיח מתן פיצוי ליהודים יוצאי מדינות ערב. מאות אלפי יהודים מעירק, סוריה, מצרים ומדינות נוספות נאלצו לעזוב את ארצותיהם, בעיקר בעשור הראשון לקיומה של ישראל. הם הותירו מאחוריהם את כל הרכוש הקהילתי וכמעט את כל הרכוש הפרטי. מדובר במיליארדים רבים של דולרים.

ממשלות ישראל שילמו עד כה בעיקר מס שפתיים בנושא זה. היו הצהרות שבמסגרת הסדר שלום עתידי ייתבע פיצוי, אך לא הרבה מעבר לזה. יש להבין, שמדובר לא רק בצדק היסטורי ובזכויות אדם, אלא גם בטיעון בעל משקל עצום כנגד דרישת הפלשתינים לפיצוי על רכושם בארץ ולזכות השיבה.

הצעת החוק הנוכחית עברה בקריאה ראשונה, אך לקראת הקריאה השנייה והשלישית, המתוכננות לשבוע הבא, מציעים חברי הכנסת הערבים כמה הסתייגויות. החשובה שבהן היא זו נוגעת לסעיף הקובע, כי "לפליטים לפי חוק זה נתונה הזכות לבחור בין מימוש זכות השיבה למדינות שמהן יצאו לבין זכות לפיצוי".

ההנחה היא, שאיש מיהודי מדינות ערב לא ירצה לחזור לארצו, ולכן יינתן פיצוי. באו הח"כים הערבים וביקשו להוסיף: "סעיף זה יחול גם על הפליטים הפלשתינים". אם הח"כים היהודים יירדמו בשמירה, תקבע הכנסת בחוק את זכות השיבה הפלשתינית – שמשמעותה כמובן חיסולה של ישראל כמדינה יהודית. נקווה שהפעם ההיגיון יעבוד.

כמה נתונים מתוך דוח הבנק העולמי על חברת החשמל הישראלית שפורסם השבוע. מספר הלקוחות לעובד בישראל: 200; הממוצע בחברות מקבילות בעולם: 370. המכירות לעובד בישראל: 4.18 ג'יגהוואט לשעה; בעולם: 4.47 ג'יגהוואט לשעה. הרווח הנקי בישראל: 3% מהמחזור; בעולם: 9% בעולם. השכר הממוצע לעובד בחברת החשמל בישראל: 86,700 דולר בשנה; בעולם: 62,900 דולר בשנה.

הבנתם? עובד בחברת החשמל בישראל משרת 54% ממספר הלקוחות שמשרת עמיתו בחו"ל, מוכר 7% פחות והחברה בה הוא מועסק מרוויחה שליש מן המקבילות לה – אבל שכרו גבוה ב-38%. היגיון מוחץ.

האם ידעתם שיש עיצומים של הטכנאים ברשות השידור? מסתבר, ששידורי הערוץ הראשון מסתיימים מוקדם מהרגיל ושבשידורי הרדיו יש שיבושים.

את כל זה, עלי להודות, אני יודע רק מכלי שני – מדיווחים קצרים באמצעי תקשורת אחרים. לא יהיה זה הימור פרוע מדי לומר, שגם הרוב המכריע של אזרחי ישראל כלל אינם מרגישים את העיצומים, ודאי לא בערוץ הראשון של הטלוויזיה.

אפרים קישון כתב פעם, שאסור לשבות במקצוע כמו דיילים, שבו יש עשרות מועמדים לכל משרה פנויה. ואנו נוסיף: אסור לשבות במקצוע בו השביתה לא מזיזה לאף אחד. אם כבר, אז השיבושים הנוכחיים רק מחזקים (אם בכלל היה בכך צורך) את ההכרה בחיוניות של הרפורמה ברשות השידור, הגוססת מזה שנים רבות. את זה ההיגיון של הטכנאים כנראה לא תופס.

ומה תאמרו על ההיגיון של הנהלת הרשות? דווקא בימים של העיצומים, היא מדברת על האפשרות של העלאת אגרת הרדיו. לא רק שנותנים פחות שירות, גם רוצים יותר כסף תמורתו. ההיגיון של מי עקום יותר – תחליטו אתם.