קליין: אינספור דרישות וטענות מבני הזוג נתניהו

קליין מנתה סוגי סיגרים שרכשה עבור נתניהו על-פי בקשותיו, ופעם אפילו חיפשה עבורו מותג מסוים בביקור בקובה אך לא מצאה אותו. לדבריה, היא חיפשה דרכים להוזיל את רכישת הסיגרים, אך לאחר משלוח אחד של סיגרים בלתי ממותגים – אמר לה מילצ'ן שנתניהו אינו מעוניין בהם. ואילו השמפניות היו תחילה "דום פריניון" ב-1,200 שקל לבקבוק; לאחר מכן הורה לה מילצ'ן לרכוש "מואט ורוד" ב-730 שקל לבקבוק. בהמשך היא השיגה ארגזים של שישיות בקבוקים במחיר 270 שקל לבקבוק. גם משפחת מילצ'ן שותה שמפניה, הסבירה קליין, ולכן "היינו רוכשים כמויות מאוד גדולות, קרטונים שלמים. היה ממש סטוקים של שמפניות, שתמיד יהיה לנו. למדנו שפתאום אין לנו, ערב חג, אני נתקעת, צריכה לבקש טובות מחנות בירושלים".

קליין תיארה את העברת הסיגרים והשמפניות. במקרה אחד בלבד הועברו הסיגרים ללשכת ראש הממשלה; בכל שאר המקרים – לקיסריה או לבלפור. לעיתים היו הארגזים מועברים למכוניתה של שרה נתניהו שחנתה ליד ביתו של מילצ'ן. באחד המקרים, סיפרה, ביקשה ממנה שרה נתניהו שמפניות והיא סחבה שתי שישיות כאשר נסעה עם בעלה לחגיגת יום הולדתו בירושלים. במקרה אחר טיפלה קליין בתיקון שעון לבקשתו של נתניהו, וכאשר הודיעה לו שהשעון מוכן – הוא שאל האם הביאה גם סיגרים. כאשר נתניהו היה מגיע לביתו של מילצ'ן ומבקש לעשן, הוא היה נוטל לאחר מכן את הקופסה כולה, שכן מילצ'ן אינו מעשן.

התובע, אלון גילדין: "מי יוזם את נתינת המתנות?". קליין: "שרה מבקשת. שרה מבקשת שמפניות, מארנון ממני. אני מקבלת טלפונים בהקשר של שמפניות ודברים אחרים. ארנון מתקשר אלי ואומר: ביבי רוצה את הסיגרים, תדאגו שיהיה בבית, שלא יקרה מקרה שאין, תמיד דאגנו שיהיה מלאי". את הסיגרים הם כינו "עלים ירוקים", ואת השמפניות – "עלים ורודים".

קליין העידה, כי אחרי בחירות 2015 נפגש נתניהו בחשאי עם יצחק הרצוג לשיחות על הקמת ממשלת אחדות. היה זה בעת חופשת הפסח והיא תכננה לנסוע לחו"ל לרגל בת-המצווה של בתה. מילצ'ן הורה לה לסייע בקיום הפגישה בביתו בבית ינאי ובאותה הזדמנות, הוסיפה, נתנה בעצמה סיגרים לנתניהו.

על בקבוקי השמפניה אמרה קליין, כי "אם נתתי שלושה, הייתה תלונה [של שרה נתניהו] מדוע רק שלושה". לדבריה, בעיצומה של החקירה בפרשה ביקשה נתניהו עוד בקבוקים, ומילצ'ן הורה לתת לה ארבעה בשקיות אטומות. עוד סיפרה קליין על צרחות מצד שרה נתניהו כאשר בקבוקים לא הגיעו, והתברר שהמאבטחים שמו אותם בצד. בר-עם: "אלה שתיים-שלוש דוגמאות". קליין: "זה היה סיפור חיינו". גילדין: "שאלתי אם שרה נתניהו הביעה תרעומת". קליין: "זה היה אינספור, סיפור חיינו".

קליין הוסיפה: "כשנסעתי לשרה בשישי בצהריים להביא שני ארגזים, ארנון אמר: זה מתחיל להיות מטורף, תגילי לה שרואה החשבון שואל למה כשאני לא בארץ קונים כל כך הרבה. ידעתי ששרה לא תקנה [את ההסבר], ארנון ביקש וחיכה לאישור שעשיתי. שרה אמרה שלא נשמע לה הגיוני שישאל את זה, ובנוסף אמרה שקיבלה ייעוץ משפטי. היא אמרה שלמעט דירה, כל הדברים האחרים מותרים". לדבריה, נתניהו אף ביקשה ממני תצהיר לטובתה על חברותן בעת פרשת מני נפתלי, אך היא סירבה בנימוק שהדברים אינם נכונים.

גילדין: "כשהיית מעדכנת את מילצ'ן, מה היה אומר?". קליין: "היה אומר שאין ברירה, שניתן, אי-אפשר להגיד לא לראש הממשלה". גילדין: "למה?". קליין: "קודם כל הם היו חברים. ארנון אהב לבוא לשם, אהב את הכוח, להגיד שהוא חבר של ראש הממשלה, היה נכנס לשם בדלת פתוחה. היה טלפון פתוח לשם, לבית ללשכה, להוציא מישיבות, אני הייתי מקשרת את השיחות". גילדין: "מה היה קורה אם אין?". קליין: "דאגנו שלא מצב שלא יהיה". היא סיפרה, כי נתניהו אהב לטבול סיגר בליקר מסוים, ומילצ'ן הנחה את חסון לקנות את אותו ליקר בחנות יינות בדרך לקיסריה. "תמיד היינו מוצאים מתחת לאדמה". במקרה אחר, הוסיפה, עזבה את אימה בליל שבת כדי להעביר את השמפניות, "שלא יהיה פה איזה תקלה. לא אהבתי [את זה], אבל זו העבודה שלי".

בני הזוג נתניהו העניקו מצידם מתנות – המשיכה קליין: מחזיק מפתחות של ראש ממשלת ישראל לה ולמילצ'ן, וצעצוע מהרשת המוזלת הפיראט האדום לאחד מילדי משפחת מילצ'ן. בר-עם: "די כעסת על ההתנהלות". קליין: "זה היה סוד גלוי, ארנון ידע את זה. ארנון אמר: "אין ברירה, את רוצה שקט במדינת ישראל, אין ברירה".

בר-עם: "את עדיין כועסת?". קליין: "כבר שש שנים אני עוברת תהפוכות. אפילו עם ארנון, היה בינינו מתח איום ונורא. ייתכן שיום אחד אולי אאבד את הפרנסה שלי. הצוות [בפרקליטות] אמר: אחרי המשפט, יעיפו אותך ב-ווֹלֶה. אני לא כועסת. אני אדם ישר והגון, אזרחית, באתי לתת עדות, למרות שידעתי שאני מסכנת מקום עבודה, הבעל שלי נכה צה"ל, אני נושאת בעול המשפחה. אני חושבת שההורים שלי היו גאים בי".