חיסולו בינואר 2010 של פעיל חמאס הבכיר מחמוד אל-מבחוח בדובאי, שהיה מראשי זרוע הטרור של הארגון, בניתוח מודיעיני, היה הישג מרשים בניהול האופרטיבי המבצע וכישלון מוחלט במניעת הותרת סימנים בזירה העשויים לזהות את המבצעים ואת שולחיהם. משטרת דובאי, שחקרה את החיסול, פרסמה תצלומים ושמות של 26 חשודים בחיסולו של אל-מבחוח שנכנסו לדובאי בדרכונים אירופיים, רובם מזויפים וחלקם נושאים שמות של אזרחים ישראלים תמימים שלא היו מודעים לטענתם לשימוש שנעשה בזהותם לצורך מבצע החיסול.

התקשורת הבינלאומית מייחסת למוסד הישראלי את האחריות לחיסולו של הטרוריסט הבכיר, שהיה אחראי לפני כשני עשורים על חטיפה של חיילים ישראלים ורציחתם, ובשנים האחרונות היה מופקד על המערך המשותף לחמאס ולאירן שארגן ופיקח על הברחות רקטות, נשק, חומרי חבלה מאירן לרצועת עזה וכן עסק בארגון שליחת טרוריסטים של חמאס לאימונים צבאיים באירן. ישראל הרשמית אינה מאשרת הדיווחים על מעורבותה בפרשה, ואולם הצטברות העדויות הנסיבתיות וסוגיית המניע מכוונות את הזרקורים בעיקר לכיוונה.

כל מבצע מודיעיני, ובוודאי מורכב כמו זה של חיסול מבחוח, מתאפיין באיסוף מידע ממוקד ביותר על היעד ועל אזור הפעולה. פרטים שוליים לכאורה הופכים למרכזיים ולבעלי משמעות אדירה העלולה לעלולת בחיי אדם או בחשיפת המבצעים ושולחיהם.

כך למשל, העיתונאי יוסי מלמן מעיתון הארץ המתמחה במחקר גופי המודיעין בישראל, חשף כי הסיבות סוכני המוסד שניסו להתנקש בירדן (25 בספטמבר 1997) בחייו של חאלד משעל, מראשי חמאס, היו נעוצות בכך שהיחידה שנשלחה לבצע את המשימה לא פעלה קודם לכן בארץ ערבית; רכב המילוט חזר בטעות למקום ההתנקשות ושם נתפסו הסוכנים; והמבטא הישראלי הכבד שלהם הסגיר את מוצאם. באירוע אחר (14 באוקטובר 1994), נכשל ניסיון החילוץ של החייל הישראלי החטוף, נחשון וקסמן, בגלל שימוש במטען נפץ חלש מדי שעיכב את הפריצה דרך דלת הברזל לחדר שבו הוחזק וקסמן, בקומה השנייה של הבניין. מיד כשנשמע הפיצוץ בדלת ירה אחד המחבלים שבעה כדורים בווקסמן, אחד בראשו ושישה בחזהו, והרגו.