מנחם בן כ"גיבור תרבות" מבית "
האח הגדול" ובעל טור בעיתונות הכתובה והאינטרנטית יצא במתקפה מתלהמת על השירה המזרחית וכינה אותה בביטוי פוגעני כמו -
"מפגע תרבותי". את דבריו הוא מנמק ברציונאל נלעג ורדוד:
"גל ברברי ממש כמו הברברים שכבשו את רומא. אם לא נחסום אותו... נמצא עצמנו מובסים. כבר לא יהיה הבדל בינינו ובין ארצות ערב השכנות, אם אנחנו לא נבין שהתרבות הישראלית עצמה בסכנה". ועכשיו, קוראים נכבדים, שימו לב לדברי הבלע הבאים בנוסח מנחם בן, הטוען:
"כבר לא יהיה הבדל אמיתי בינינו לבין ארצות ערב לנסות לכבוש אותנו בטנקים ובמטוסים, אם הם יכולים לכבוש אותנו בצלילי המזרח".
כלומר, אם הסבא רבא שלי בא מביאלסטוק בסוף המאה התשע עשרה - אני - בן נכדו, אשכנזי טהור, גם מצד אבי וגם מצד אמי, שבאה לישראל מעיירה קטנה על יד טרבלינקה - מתחבר למוזיקה ולמילים של הזמר קובי פרץ, הרי אני בבחינת "מפגע תרבותי" על-פי סגנון ההסתה וההתבטאות הבוטה והצעקנית של מנחם בן, כפי שנזרקה לעברם של אנשים כמוני ב"מבט" ביום שלישי, וקיבלה ביטוי עוד יותר בוטה גם בעיתונות הכתובה והאינטרנטית.
אני, לפי מנחם בן, מהווה "מפגע תרבותי", כי כאשר הסבתי עם חברתי לחיים לציון חמישים וחמש שנות חיים משותפים, מצאתי בשורות של קובי פרץ - בלחן ובמילים - צירוף שדיבר אל לבי, ללבה של חברתי לחיים וגם לילדיי ולנכדיי ששרו בהתלהבות רבה. אף לא אחד מאיתנו ראוי לכינויים "מפגע תרבותי" או "ברברים".
לפי מנחם בן, לא הבנתי "שהתרבות הישראלית בסכנה" כי נטלתי מקובי פרץ את המילים "הָאַחַת שֶׁל חַיַּי". ברצינות רבה נטלתי את המילים שלו "הַמַּבָּט בְּעֵינַיִךְ, הַשַּׂלְוָה שֶׁנּוֹתֶנֶת לִי כּוֹחַ וְתִקְוָה". על-פי ההתלהמות הבוטה של מנחם בן, אינני יודע להבחין בין טעם אמנותי טוב וטעם אמנותי רע, כי חטאתי בחטא הכבד שמצאתי יופי במילים של פרץ "אַתְּ יוֹדַעַתְּ לָגַעַת בַּנְּשָׁמָה, אַתְּ אַחַת שֶׁל חַיַּי, מַשְׁלִימָה אֶת הֶחָסֵר". חטאתי בחטא הרדידות כי אחרי חמישים וחמש שנות חיים משותפים מצאתי במילים ובלחן של קובי פרץ מילים שדיברו אלי ואל בני משפחתי, שעל-פי מנחם בן אנחנו - בני משפחת קלינסקי - נטלנו מילים "מן הזן הנחות שפושט בחיינו".
רעייתי ואני משוטטים כבר בעשור השמיני של חיינו. שנינו מודאגים מכך, שביטויי גזענות בוטה בנוסח מנחם בן משתלטים על השיח הציבורי שלנו. אני לתומי חשבתי שדברי הבלע, שאמר חיים חפר לפני מספר שנים נעלמו, והם נותרו מבוישים ונכלמים. מנחם בן החליט להחזירם ביתר בוטות ועם נימות גזעניות מבעיתות ומבהילות נגד ציבור גדול שאוהב את השירים האלו.