מפטפטי שם הדמוקרטיה לשווא

עיתון הארץ ועוזריו, אשר עדיין ממשיך ומקיים את סוכת האבלים על מותו של "הצדיק הידוע" מחמוד אל-מבחוח ומחלק סוכריות ברחוב למישבתו (לטעמו) של "המוסד", פצח בעיתונו הראוי להיות מכונה "קול הרעם מפלשתין", במסע הכפשה נוסף, בקדמו שלילה גורפת של חזון המורשת של נתניהו. למי שינסה לחפש מילה טובה על נושא כה חיוני זה, צפויה לו אכזבה (נו, ואיך לא). שטנתו של העיתון לערכי יהדות וציונות הינה דו-ראשית. מחד-גיסא, שנאת הימין ובנימין נתניהו בראשו ולכן כל פעולה, תהיה זו בעלת כוונות טהורות ונאותות לחלוטין, תזכה לקיתונות של שופכין העטויות בעטיפת צלופן שקרי ומרשרש. מאידך-גיסא, העיתון הינו שופרו של העם הפלשתיני מזה זמן רב ומכאן, מקדם במסווה נייטרלי כביכול את אג'נדת "מדינת כל אזרחיה" אשר כה חביבה על חביביו הפלשתינים, שהינה שם הקוד למדינה פלשתינית על חורבות מדינת ישראל היהודית, ה"נקייה" למצער מיהודים.

לשיא הציניות מגיע אותו פלוני ארי שביט, אשר אינו יכול לחדול מללחך בלשונו הזרעונים מכף ידו של אדונו. הכתב הזה מוג לב וחנף. במקום לומר בריש גלי כי מורשת יהודית הינה תקפה עבור העם היהודי ועניינו הבלעדי, ללא תלות היכן שקיימים אתריה וללא קשר להסדרים מדיניים כלשהם, הריהו בידו האחת משבח את חזון נתניהו באשר למורשת היהודית אך בו בזמן, בחוסר היגיון בולט ותמוה, מותח קו מפריד בין כלל אתרי מורשת היהדות הפסולים לטעמו (ולטעם אדוניו), לבין אתרי המורשת הקיימים בתחום הקו הירוק. זו לוליינות פוליטית אווילית וחסרת היגיון לאמיתה. הלוליינות הפוליטית של הלה המשיכה בתוכנית "מועצת הטיפשים" אשר בה, למראית עין, תיקן עצמו שביט אך מיד חזר לסורו ולסורם של אדוניו, בחששו כנראה מקיתון הרותחין הצפוי לו.

וכי מה; משום שקברו של נחמן מברסלב נמצא בפולין הריהו פסול עבור המורשת היהודית? מה עניין גבולות לזיקתנו למורשתנו ההיסטורית? האם משום שקבר מרדכי היהודי נמצא באירן של הגמד הקטן והשעיר, הריהו חדל מהיות אתר מורשת יהודית? האם קברו של הנביא יחזקאל הנמצא בעירק, חדל מהיות אתר מורשת יהודית עקב מיקומו? גם הר הבית המוסלמי בנוי על אתר מורשת יהודית, הוא בית המקדש. האם משום כך נפוצץ את מסגד אל-אקצה על-מנת לחשוף את אתר מורשתנו? האם בית הכנסת באי ג'רבה שבמרוקו חדל מהיות אתר מורשת משום היותו מחוץ לגבולות המדינה? האם נצא משום כך למלחמה נגד מרוקו?

והרי אין המדובר כאן בהכרח בשליטה על אתרי המורשת, אלא על זיקתו של העם היהודי לאתרי מורשתו. הקשר הפופוליסטי ומאחז העיניים של חוגים בישראל כי אין להכליל את מערת המכפלה וקבר רחל (כמו גם אתרים אחרים רבים בשטחי יו"ש), משום בעיות מדיניות צפויות עם הפלשתינים ועם העולם הינה אחיזת וגניבת דעת על-ידי פוסט-ציונים וכאילו-יהודים בפרוטה אשר כל סממן מאלו הינו בזוי עליהם. המוותר על זיקתו לאתרי מורשתו היום, יאולץ לוותר על קיומו היהודי, החופשי והעצמאי בארץ ישראל מחר.

הקשר בין מורשת לגבולות הינו אג'נדה איסלאמיסטית, אנכרוניסטית וצמאת-דם. ראו את אירוע פיצוץ שני פסלי הענק של המורשת ההינדית לפני כעשור על-ידי הטליבאן אך משום שאינם בתחומה של הודו ואיתרע מזלם לשכון באפגניסטן. האם ניתן בידי מלאכי החבלה האיסלאמיסטים אחריות על אתרי מורשתנו?

גם הטענה כי נאבד יותר לגיטימיות בעולם עקב הכללת שני האתרים הנוספים ברשימת המורשת הינה מופרכת מעיקרה. כאשר נעמוד על זכויותינו הנגזרות ממורשתנו באורח מידתי ומושכל, כך נכובד יותר וכך תכובד יותר ויותר הלגיטימיות שלנו. הסתתרותנו השפופה מאחורי מגפו של הפריץ הינה בזויה ומכאן, שאנו אכן זכאים ליחס מזלזל ולשלילת הלגיטימיות מצד אומות העולם, באשר זה שאינו יודע לעמוד על זכויותיו, שלא יצפה כי אחרים יוציאו עבורו הערמונים מן האש. ציפיותינו מהאחרים בעניין זה משדרות את חוסר אמונתנו בלגיטימיות שלנו עצמנו ואכן, העולם תופס מהר את רפיסותנו ופסיחתנו על הסעיפים הנגלות לעיניו ומגיב בשלילת לגיטימיותנו.

בהחלט אפשר שיתקיים ויכוח פרגמאטי באם על ישראל לשפץ את אתרי המורשת שלה הנמצאים מחוץ לקו ההסכמה הבינלאומית, או להניח לפלשתינים לעשות כן. מאידך-גיסא, האם הפלשתינים עצרו את הריסתו של קבר יוסף? האם הפלשתינים עמלו על-מנת לשמר את המורשת היהודית בחפרם עם ציוד מכני הנדסי כבד בהר הבית ובשפכם מאות טונות של עפר היסטורי, המכיל עדויות היסטוריות ממש מתוככי הר הבית? האם עלינו לבטוח באותם אלו אשר כל עמלם הפוליטי והמדיני מתמצה בהכחשת המורשת היהודית ואתריה ב(כל) ארץ ישראל? האם עשרות בתי הכנסת החרבים והשרופים בידי הירדנים בעיר העתיקה של ירושלים לאחר מלחמת העצמאות מוכיחה על רגישות מוסלמית לקודשי היהדות? האם שריפת בתי הכנסת של גוש קטיף על-ידי הכלבים השוטים של החמאס היא המעידה על ה"רגישות" האיסלאמיסטית המפורסמת לקודשיהם של אחרים?

עדות לאמור לעיל, היא ההשתלחות הפבלובית ביוזמתו המאוחרת והמעטה מדי אך הברוכה והחיונית מאין כמוה למדינת ישראל, מטעם משרד ההסברה בהקימו אתר הסברה חדש הבא לצייד ישראלים הנוסעים לחו"ל במטען עובדתי יהודי-וציוני, אשר יאפשר להם להתמודד עם מתקפה תקשורתית והסברתית במימון אירני, נסיכויות הנפט, סעודיה, סוריה והחיזבאללה, נגד ישראל. שלא במפתיע, כל המכפישים את חזון המורשת של נתניהו, חורצים לשון נגד יוזמת משרד ההסברה. אנו נוהגים לכנותם "משובטי דולי" באשר מחשבה עצמאית אינה הצד החזק שלהם. והינם מגיבים כזומבים אחודי מוחין, מטושטשי מבע, חסרי דעה ורצון משלהם.

• ראה גם: מעתה: אתם השגרירים של ישראל / "הסברה תקיפה: כן, לעמוד על זכותנו"

ביקורת בונה הינה לגיטימית, חיונית ויש לעודדה. אין פסול במשלוח הצעות ורעיונות או תיקונים לנאמר באתר משרד ההסברה (אשר בחלקם ודאי יתקבלו ויגרמו לשינוי נאות בתכני האתר). אך אין להתבלבל, מדינת ישראל הינה דמוקרטיה (על כל מגרעותיה הידועות), העם החליט בכיוון פוליטי, מדיני וביטחוני הנראה לו כמבטיח ביותר את רווחתו וקיומו, אך כל מקעקעי הדמוקרטיה, כל הללו אשר מפטפטים את שם הדמוקרטיה לשווא משהינם בשלטון ומאררים וחותרים תחת אושיותיה כאשר העם אמר דברו בכיוון המנוגד לדעתם, הם הקופצים כנשוכי נחש כאשר קואליציית הליכוד היא היוזמת. היכן היו אהוד (עזריאלי) ברק, אריאל (היווני) שרון, אהוד (המעטפה) אולמרט כל השנים האלו? מי מנע בעדם ליזום מיזמים לאומיים כדוגמת בנימין נתניהו?

אווופס שכחנו, הם הרי היו עסוקים בחורבן ההוויה היהודית. ליכוד ואחדות האומה? ערכי מורשת? יישוב הנגב והגליל? "קטנים היו עליהם" לנוכח דיצתם-לא-בת-הכיבוש להרוס, לאבד ולשרוף מורשת יהודית במסווה מאחז עיניים של קיום יהודי.