בשעה שאנחנו טומנים את ראשינו ב"ארץ נהדרת", ב"
כוכב נולד" וב"
האח הגדול", מתרבים האירועים המוכיחים שאנחנו מאבדים בהדרגה את כושר ההרתעה שלנו בעיני מדינות ערב ובראשן אירן, בעיני הפלשתינים, ובעיני ערביי ישראל העוברים תהליך מואץ של פלשתיניות, מזדהים עם ארגוני הטרור ומניפים את דגל פלשתין.
חוצפתם הולכת וגוברת, ומזכירה את הקריאות לפני מלחמת ששת הימים:
"יפו... חיפה... עכו..." ואת הריקודים על הגגות במלחמת עירק שלוו בקריאות:
"יא סדאם, יא חביב, אודרוב אודרוב תל אביב".
העזתם של הפלשתינים/ערביי ישראל, שהיא תגובה פבלובית לאימפוטנטיות שלנו, הגיעה בימים האחרונים לשיאים המסכנים את המשך הדו-קיום, כמו
סילוקו של חייל צה"ל ממסעדה ערבית בחיפה, או
הצהרתו של במאי הסרט "עג'מי", אסכנדר קובטי: "אינני יכול לייצג את ישראל". כך יורק בפרצופנו ללא כל מורא, ערבי ישראלי/פלשתיני, הנושך את היד שהעניקה לסרט אותו ביים סך 2 מיליון שקל, מקרן הקולנוע הישראלי. וכאשר הוא המתין לטקס חלוקת האוסקר בארה"ב, התקיימה בשבת הפגנה מתלהמת בעירו יפו נגד משטרת ישראל, שבראשה צעדו אחיו של הבמאי, ג'רייס וטוני קובטי. רבים מהמפגינים בבוקר שבת ביפו, בהם ח"כ
דב חנין, לא הסתפקו בהשמצת ישראל שם, ומיהרו במוצ"ש לירושלים להפגנה בשכונת שייח' ג'ראח.
העיתונאי
משה שלונסקי, שנכח בהפגנה בירושלים, סיפר ל
רזי ברקאי בתוכנית הבוקר בגל"צ, כי בהפגנה בה השתתפו מאות יהודים תומכי השמאל שחברו לעמיתיהם הפלשתינים, הונפו דגלים אדומים ודגלי פלשתין, ואף לא דגל ישראל אחד, והושמעו קריאות:
"לשחרר את יפו מכיבוש, ולהקים מדינה פלשתינית מהים עד הירדן". במקביל, צעירים פלשתינים יידו אבנים מהר הבית על המתפללים בכותל.
כאשר אנחנו כאן בישראל מאפשרים השתוללותה של הסתה המלווה בהפגנות שטנה נגד ממשלתנו, מה לנו כי נלין על המתרחש בימים אלה בעשרות קמפוסים במערב, שם משתוללת שנאת ישראל תחת הכותרת: "שבועיים של אפרטהייד", כאשר שגריר ישראל בספרד רפי שוץ נשאל:
"כמה פלשתינים רצחת היום?" ישראל נראית לאחרונה כאן ובחו"ל, כתרנגולת מרוטה רוטטת מפחד בפינת הלול, שככל שהיא כנועה ומתרפסת, מנקרים את בשרה ביתר שאת. התנהגות תבוסתנית שכזאת הופכת אותנו לגולים בארצנו. אם לא נשכיל להתרומם מיד מהקרשים, עם אויבים שכאלה, הצמאים לדמנו, המלווים ברוח גבית של פצצה גרעינית אירנית, לא תהיה לנו ה"פריבילגיה" לצאת שוב לגלות.
