רצח עם ושואה

ועדה של הקונגרס האמריקני התייחסה לטבח הארמנים כלרצח-עם, והטורקים בתגובה החזירו את שגרירם. ההתייחסות הרצינית הזאת לפרשה בת 100 כמעט - כולה בתחום ההיסטורי והמוסרי - מעוררת קינאה. הלא אצלנו, כשנתניהו כינה אתר הגובל בהר הבית "סלע קיומנו", הפכו אדוני התקשורת את המילים הללו לבדיחה לאומית. וכשניאות להכיר במערת המכפלה ובקבר רחל כ"אתרי מורשת לאומית", זרקו לו: אתה רוצה לשפץ, שפץ! למה להכריז? חברי הקונגרס ידעו שהחלטתם תסב נזק לארה"ב, ובכל-זאת העדיפו עמדה מוסרית: "הכרזה". יש מסורת כזאת באמריקה, עיין ערך המאבק המר בהפלות ולמען זכויות אדם, גם ללא אינטרס אמריקני ישיר. היהודים, בוודאי שאינם יכולים להתעלם מטבח הארמנים. את הספר שהביא את הטרגדיה לתודעת העולם "40 הימים של מוסא דאג" כתב יהודי, פרנץ וורפל, ולהבדיל - היטלר שאל: "מי זוכר היום את הארמנים?"...

האם הייתה זאת "שואה"? 1-1.5 מיליון ארמנים נרצחו: ביריות, בצעדות-מוות, בהרעבה, בהטבעה בנהרות. איתן בלקינד ראה שריפת 5,000 ארמנים. יחידת פושעים משוחררים התמחתה בטבח. לפי תכנון מוקדם גויסו הגברים לצבא ושם נרצחו, והנשים והילדים הוצעדו למדבר. אחרי המלחמה דנו בתי דין טורקיים למוות את השרים טלעת פשה ואנוור פשה (שברחו וחוסלו על-ידי נוקמים ארמנים). אבי טורקיה המודרנית, כמאל אתתורק, דיבר על "המיליונים מאזרחינו הנוצרים שללא רחמים גורשו בהמוניהם מבתיהם ונטבחו" ומברק השגריר הגרמני לקנצלר בשנת הטבח, 1916, אומר הכל: "בניסיונה... לפתור את השאלה הארמנית על-ידי השמדת הגזע הארמני, ממשלת טורקיה עומדת על שלה - למרות פניותינו, פניות שגרירות ארה"ב, נציג האפיפיור"...

אולם לא הייתה גזירה להשמיד את העם הארמני בתור שכזה. החבלים שמתוכם גורשו הארמנים היו סמוכים לחזית, וצבא האויב הרוסי התקדם שם בתוך אוכלוסיה (נוצרית) אוהדת. ארמנים לחמו בשורות הצבא הרוסי, ועוד לפני המלחמה הייתה תנועת גרילה ארמנית נגד השלטון הטורקי. ארמנים בחבלים אחרים של טורקיה לא גורשו (האנציקלופדיה העברית מעריכה: כמחצית).

לעומת זאת, היהודים לא היו חשודים בשיתוף פעולה עם אויבי גרמניה. להיפך, הם בלטו בנאמנותם "למולדת". "אשמתם" לא הייתה במעשיהם, כ"א בעצם קיומם. הם נרצחו בשם "אידיאולוגיה" המתירה ל"גזע עליון" להשמיד "גזעים נחותים".

"הג'נוסייד הראשון של אירופאים" - קוראים לטבח בשבטי ההררו במושבה הגרמנית "אפריקה-הדרום-מערבית" (1904-7; היום - נמיביה). בגלל ניצול ונגישה פרץ שם מרד, ובתגובה השמיד הגנרל הגרמני פון-טרוטה 60,000 מתוך 80,000 בני השבט (50-70% מהאוכלוסיה). על הגברים נגזר מוות והמשפחות גורשו למדבר, למות ברעב ובצמא (מימי הבארות הורעלו). הנותרים נשלחו למחנות ריכוז ולעבודות פרך למען פירמות גרמניות. במחנות סימנו אותם במספרים וכ-45% מהם נספו. גולגולות של מומתים נלקחו לגרמניה למחקר "מדעי", להוכחת עליונות הגזע האירופי.

ההשוואה מעוררת צמרמורת. ובכל-זאת, גרמנים עתרו לבטל את פקודת ההשמדה, והקנצלר פון בילוב כתב לקיסר שהפקודה "נוגדת עקרונות נוצריים והומניסטים, הרסנית מבחינה כלכלית ומזיקה לשם הטוב הגרמני". הקיסר ביטל את הפקודה, אך הטבח כבר היה בעיצומו.

בשנת 2004 גרמניה התנצלה, צאצאי הגנרל ביקשו סליחה ושרה בממשלת גרמניה "קיבלה אחריות מוסרית והיסטורית לג'נוסייד". האלמנט הגזעני, אותו היטלר לא המציא אלא פיתח למימדים מפלצתיים, מקרב את רצח ההררו לשואה. ועם זאת, נמצאו באירופה רק מעט מתערבים למען יהודים, אפילו פחותים מקנצלר וקיסר.

עצה טובה לפלשתינים ולחסידיהם: אל "תקנאו" בנו על השואה!