בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חג הפסח - לא קל לצאת מעבדות
|
לפעמים יש לחייב אדם להבין שגורל העבד הוא בר שינוי ● ברגע שישתחרר מעול העבדות הנפשית, יוכל גם לשאוף לגאולה פיזית
|
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים..."
|
|
|
|
|
בס"ד חירות הינה מילה כה יפה ובעלת עוצמה. לכאורה משאת נפשו של כל יצור אנוש. נדמה שכה פשוט לבוא אל אדם להודיעו על השחרור הקרוב מעבדותו ולצפות שיתרגש, שיודה, שיתעורר לתקווה גדולה ולעשייה. והנה לא כך נהגו בני ישראל כשבא משה להודיעם על החירות הקרבה. בתחילת הסיפור פוגשים אנו את משה רבנו המהסס, המתלבט והחושש מהשליחות העצומה שהוטלה עליו: להוציא את בני ישראל ממצרים. אולם לבסוף אוזר הוא אומץ להעביר את הבשורה הגדולה, הוא מתייצב לפני בני ישראל ומוסר את שליחותו החשובה וההיסטורית: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתכם וגאלתי אתכם..." (שמות ו, ו) אבל העם לא מתרגש כלל מההודעה הדרמטית הזאת. העם בכלל לא רוצה גאולה. הוא עסוק מידי בעבדות. הוא עייף. העם כבר מורגל בעבדות. כי נשמת העם נשמה של עבד היא, אין הם מסוגלים לחירות. שנים רבות של עבדות במצרים חרטו בנשמתם נחיתות ורפיון. כיום עסוקים בני ישראל רק בלסיים את מכסת העבודה ולשוב לבתיהם כדי לנוח לקראת עבודת המחר. הם לא מוכנים עדיין לגאולה ולכן לא מתייחסים כלל להודעתו הדרמטית של משה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה" (שמות ו, ט). כה מורטת נפש הייתה עבודתם. כה מכופפת וחסרת תקווה. משה המאוכזב חוזר אל הקב"ה ומביע את ספקותיו, איך יפנה לפרעה שישחרר את העם? "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה?" (שמות ו, יב) מה טעם לפנות לפרעה אם העם עצמו אינו מעוניין? אם העם אינו מאמין? דבריו לכאורה הגיוניים: אם העם לא רוצה גאולה ולא מאמין בה, למה שפרעה יאמין? מה טעם לנסות? וכאן הקב"ה לא מעודד את משה ולא מנחם אותו. נגמר השכנוע, נגמר הדיבור הרך. העם לא מסוגל לקבל את יכולתו להיות חופשי? דיבורים רכים לא יעזרו. והקב"ה פשוט דורש ממשה ואהרון ללכת ולמלא את תפקידם: "ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". זהו. הגיעה עת פקודה: "ויצוום" - בציווי: צא והוציא את העם! כי לפעמים יש לחייב אדם להבין שגורל העבד הוא בר שינוי. ברגע שיבין שיוכל להיות חופשי, ברגע שישתחרר מעול העבדות הנפשית, יוכל גם לשאוף לגאולה פיזית. וכאן, בגאולה הנפשית הזאת, תתחיל גאולתו של עם ישראל.
|
תאריך:
|
12/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/03/2010
|
|
ציפורה בראבי
|
חג הפסח - לא קל לצאת מעבדות
|
|
|
|
|
מעולם לא היו גבולות ארץ ישראל גבולות של קבע, ובכל דור ודור ובכל תקופה חל שינוי בין הרחבה ובין הצרה של גבולות הארץ. גם בעת האחרונה, נפרדנו זמנית מגוש קטיף - וזה, כמובן, בהחלט לא סופי, במיוחד לאור ההשפעה הדמוגרפית של קבוצת הדתיים-חרדים על הרכב אוכלוסיית מדינת ישראל, השפעה שתיתן אותותיה ותעצב ממשלה אחרת מאלה שידענו עד כה, בזמן הקרוב.
|
|
|
מאז נכנס ברק אובמה לבית הלבן, ישראל משופעת בביקורים של אישים אמריקנים רמי-מעלה. ביקורים אלה עטופים - לפני תוך כדי וגם לאחריהם - בהחמצות פנים, בגינויים ובלחצים, במידה גדלה והולכת של התערבות בעניינינו הפנימיים, בדברת מרובה ללא תכלית, בסממנים חוזרים ונשנים של התכחשות להתחייבויות קודמות, ב"כעסים", באי-שביעות רצון ועוד. את האינטימיות שבין ידידים מחליפה הריאל-פוליטיקה האמריקנית הטיפוסית, שבשנות החמישים של המאה הקודמת קיבלה את השם "האמריקני המכוער". שוב מסתבר שה"אינטימיות" בין המדינות היא יותר דימוי ישראלי מאשר מציאות פוליטית. הממשל הנוכחי בארה"ב עומד בסימן בולט של חולשה בינלאומית, מחלוקות חברתיות וכלכליות מבית, נסיגה נמשכת ממעמד והתנהלות של מעצמה עולמית ושהיא גם מנהיגת העולם החופשי וחזרה לעבר התנהלות אגוצנטרית של קבוצת אינטרסים, שבעיתות משבר אי-אפשר ועל-כן גם אסור לסמוך עליה.
|
|
|
מאז הופל משטר סדאם לפני שבע שנים מבקשים יושבי ארץ הנהריים, אזרחי עירק, את המסגרת החוקית, הלגיטימית והמקובלת, שתהיה הבסיס למדינה מתפקדת שאינה דיקטטורה. במערב קוראים לזה "דמוקרטיה". מספר גורמים מכבידים על דרכה של מסגרת כזו:
|
|
|
לא ניתן להגזים בחשיבותן של הבחירות שנערכו השבוע בעירק. גם אם הלגיטימיות שלהן נפגעה עקב פסילת מועמדים, קניית קולות, מעצרים ואף מעשי רצח - קיומן חשוב כשלעצמו והוא יקבע במידה רבה את אופייה של המדינה במהלך ולאחר יציאת כוחות ארצות הברית מתחומה. אך עם כל החשיבות שיש לאקט הבחירות עצמו הרי שהאופן בו הכוחות הפוליטיים יחלקו ביניהם את השלל, חשוב לא פחות. תהליך הרכבת הממשלה ובחירת ראש הממשלה הבא של עירק צפוי להיות מייגע ומורכב ורק בסופו ניתן יהיה להעריך עד כמה העם העירקי הסתגל להעברה - שלא באמצעים אלימים - של השלטון וחלוקת הסמכויות במדינה.
|
|
|
|