המלה "תנואתי" כשם עצם מופשט, מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך בצורתה זו, בפרשת "שלח לך", פרק י"ד פסוק ל"ד. [ב"גוגל" - כשכותבים "תנואתי" - מתקבל סימן של שגיאה]. להלן הפסוק:
"במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום, יום לשנה, יום לשנה - תשאו את עוונותיכם ארבעים שנה, וידעתם את תנואתי".
פעם נוספת מוזכרת המלה תנואה בספר איוב:
"הן תנואות עלי ימצא"
[איוב, פרק ל"ג פסוק י'].
מקור המילה מצוי בפועל בצורתו היותר שכיחה - "הניא", משורש נוא, כדוגמת הביא משורש בוא, וגם בשורש בוא קיימת מלה מקבילה - תבואתי.
להניא משמעו למנוע או לעכב, ותנואה משמעה כפולה - א' - מניעה, התנגדות, עיכוב, ו-ב' - תואנה [תוך חילופי אותיות] כפי שהמלה מופיעה באיוב.
נדרשת פרשנות יותר מרחיבה לפסוק "וידעתם את תנואתי", לפי תוכנו ומהותו של הפסוק, שהרי תישאל השאלה - למה [ל' שוויה] יתנגד ה'? או: מה הוא ימנע? לפיכך כאן הפרשנות של המלה תנואתי הינה - תגובתי, כאשר הכוונה היא תגובתי הנזעמת, תגובתי הכואבת, תגובתי שמשמעה ארבעים שנה מסע קשה במדבר, יום לשנה, יום לשנה; זו התגובה של ה' על חטא המרגלים.
