מרים הנביאה - בת החיל האישית שלי (2)

בעקבות המאמר הראשון על אודות מרים הנביאה קיבלתי תגובות ואף דואר אלקטרוני של מגיבים, הטוענים שמרים זכתה לאזכור נרחב בתורה. אם כן, מרים הנביאה, אחת משלוש הנביאות שהיו לעם ישראל, מופיעה בתורה אך ורק בארבעה סיפורים קצרים עד למאוד. אני רואה בכך ביטוי שרחוק מלהיות ביטוי נרחב, כפי שציינו המגיבים.

אני מלא הערכה לנביא מיכה המורשתי, שבדרך ייחודית הוא מציג את מרים. אזכור שיש בו מידה רבה של הערכה, שהוא שומר למרים כמנהיגה. מאות שנים לאחר מותה, אנו עדים למעמד חשוב, בו הנביא מיכה, המנבא בממלכת יהודה בימי יותם, אחז ויחזקיה מלכי יהודה, מזכיר לעם את מנהיגותם של משה, אהרון ומרים כצוות של מנהיגים. מרים נתפסת בעיני מיכה המורשתי כאישה שמעמדה המנהיגותי זהה למעמד של משה ואהרון. על כך אפשר ללמוד מפרק ו' פסוק ד' - "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדתיך, ואשלח לפניך את משה, אהרון ומרים".

חבל מאוד שהיום המפלגות החרדיות אינן רואות את הנשים כראויות למעמד מנהיגותי, כפי שתופס זאת הנביא מיכה הרואה את משה, אהרון ומרים כצוות מנהיגותי. ההערכה שיש למיכה כלפי משה ואהרון כמנהיגים זהה להערכה ששמורה לו כלפי מרים.

סופר דברי הימים א' בפרק ה', בציינו רשימות בני משפחה, אינו נוהג לציין את שמות הבנות, הוא מזכיר רק את הבנים. אבל בפסוק כ"ט באותו הפרק מזכיר הכותב את מרים ברשימת ילדי עמרם. גם החריגה הזו מלמדת, שלמרות הגימוד של מרים בסיפור עצמו, היו אנשי רוח וסופרים שדאגו להזכיר את שמה ואף לתת לה את המקום הראוי לה, כמו מיכה. הם לא התייחסו לדבריה ולשירתה כאל "קול באישה ערווה". לדברים שהיא אמרה ושרה האזינו בקשב רב גברים ונשים. לא היו מחיצות בין הגברים והנשים והם קיבלו את מנהיגותה באופן טבעי כפי שקיבלו את מנהיגותה של דבורה - במיוחד ברק בן אבינועם, שלא היה מוכן לזוז בלעדי הנוכחות של דבורה בצמרת הפיקוד הצבאי.

לעומת הצמצום שנקט סיפור העלילה בספר "שמות" ובספר "במדבר" כלפי מרים, התלמוד פרס לנו יריעות חיים רחבות ומקיפות יותר. הגם שאינני שלם עם חלקן, אביא רק דוגמה אחת. על-פי התלמוד, מרים ניבאה להוריה את לידת משה ושהוא עתיד להיות מנהיג וגואל ישראל. מכאן, על-פי התלמוד, גילוי האחריות שיש לה כלפי משה, שהוא בסכנת מוות ביאור, היה לה חשוב שתמומש נבואתה לא רק על לידת משה, אלא מימוש הנבואה על משה המנהיג והגואל.

אני, בניגוד לתלמוד, רואה כאן ביטוי של אחריות מצד ילדה-נערה כלפי המשפחה והחברה בה היא חיה. אני רואה כאן נכונות להקריב הכל למען אח הנתון במצוקה. לפנינו תכונות של נערה רגישה ואמיצה, שהנתינה לחברה היא עבורה דרך חיים. תכונות שיעמדו לה גם בבגרותה. היא מנהיגה בזכות עצמה ולא רק כאחות משה ואהרון.

את היותה מנהיגה ודעתנית בזכות עצמה ולא אחות-של, אנו רואים בספר "במדבר" פרק י"ב, פסוק א' - "וַתְּדַבֵּר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח...". אהרון ומרים באו יחד, אבל - וַתְּדַבֵּר מרים. לכן גם מאוד כאב לי שהיא נענשה על דבריה אלו במחלת הצרעת ובבידוד קשה ומשפיל באוהל מחוץ למחנה. משה מלכתחילה היה צריך להתנגד לעונש לגבי מי שהצילה את חייו.

מרים היא הגיבורה שלי בסדר פסח, ולמרבה הצער, גיבורה טראגית, שהחיים לא האירו לה פנים, כי נתנה ביטוי לדעותיה גם במקומות שזה לא היה מקובל.