בקול דממה דקה הודיע הכתב לענייני משטרה אורי כהן אהרונוב כי המשטרה הגיעה , כנראה, למסקנה כי אין כל ממש בחשדות הפליליים כנגד השר ליברמן בפרשת "השיבוש", כביכול, שהתפוצצה רק לאחרונה.
ההודעה עברה בשקט גמור בניגוד לתרועות ולצלצולים שנשמעו רק לפני מספר שבועות, כותרות ראשיות, פרשנויות, זעקות שבר, "שיבוש" "הפרת אמונים", "שוחד", "שחיתות" "מסתבך והולך" ומה לא, זעקו כותרות העיתונים.
"השגריר בביילרוסיה העביר חומר חסוי לליברמן וזכה בקידום בתמורה", נאמר בהודעה שיצאה לא פחות ממשרד המשפטים, ועתה התברר ששוב מדובר בברווז חסר שחר.
נשאלת השאלה מה קורה בפרשת ליברמן המאפשר אובדן כל פרופורציה וכותרות כה מוגזמות מצד גורמי החקירה והתקשורת.
בג"צ כבר קבע כי החקירה בעניינו של ליברמן נמשכת קרוב ל-10 שנים. גם קודם לכן, לאחר עליית הליכוד לשלטון בשנת 1996, נעשו ניסיונות מגושמים ומתוקשרים לסבכו בפלילים, ניסיונות שלא עלו יפה. בג"צ גם קבע בהליך אחר כי מסמך מוכמן מתוך החקירה בעניינו של ליברמן הודלף לתקשורת וכי יש להוסיף ולחקור בעניין, חקירה שכמובן לא התקיימה...
נשאלת השאלה כיצד ניתן להחזיק אדם בחזקת נחקר וחשוד למשך כל כך הרבה שנים. פרקליט המדינה בחר לצאת בהצהרה פומבית לפני מספר שבועות כי ההכרעה בעניין זה הינה עניין של שבועות, אולי כדי לסנדל את היועץ המשפטי החדש, שהתנער חיש קל מהצהרה זו והודיע בעקבות זאת כי ייקח לפחות חצי שנה להכריע בתיק זה.
מה טעם מצאו אם כן, המשטרה והגורמים בפרקליטות, לפוצץ עתה פרשה חדשה של "שיבוש", כביכול, אשר מתברר כי אין בה כלום?
האם אין כאן רצון מצד אותם גורמים להמשיך וללבות את השנאה כלפי ליברמן המצדיק נקיטת אמצעים בלתי חוקיים מעין אילו.
אין זה סוד שסגנונו הבוטה של מר ליברמן וכשרונו לקרוא לילד בשמו ללא כחל וסרק מעוררים מחלוקת ואינם פופולריים אצל מרבית העיתונאים.
ישנו גם העניין האתני, המבטא הרוסי הכבד ו"היעדר הדיפלומטיות", רחמנא ליצלן.
ציון העובדה הפשוטה שטורקיה אינה יכולה לשמש בשום פנים מתווך בין ישראל לסוריה בשים לב להתבטאויות האנטישמיות של העומד בראשה. מתן אזהרה חמורה לבשאר אסאד בעקבות איום מצד שר החוץ הסורי להשמיד את ערי ישראל ובעיקר ציון העובדה המצערת, כי אין פרטנר כרגע בצד הפלשתיני, וכי לוחות הזמנים ומסגרת הדיון הנכפים על ישראל על-ידי ממשל אובאמה הינם עורבא פרח, ועוד ועוד.
אמירות מעין אלה אינן פופולריות בתקשורת המבקרת חדשות לבקרים את שר החוץ ומלבה את ההסתה נגדו.
מדוע לא לנצל זאת עד הסוף ולצאת לקראת ההכרעה בעניין ניפוח עוד ברווז חסר שחר על "שיבוש הליכים", שלא היה ולא נברא, וליצור "אווירה ציבורית מתאימה" כמו במשטרים האפלים המוכרים לנו מההיסטוריה.
המוטיבציה של המשטרה וגורמים בפרקליטות בפרשה אומללה זו מעלים סימני שאלה חמורים ביותר. כזכור, ראשיתה של פרשה זו בשורה של מעשים פליליים מצד החוקרים ובהאזנות בלתי חוקיות למר ליברמן, זאת לפי דוח היועץ המשפטי דאז, השופט העליון דהיום אלייקים רובינשטיין ב"פרשת מזרחי".
למרות קביעותיו החמורות בדוח הנ"ל ולמרות שבעמוד 38 לדוח נכתב כי הקצין
משה מזרחי שלח את אנשיו לצלם איש ציבור בתנוחות אינטימיות, והציג את התמונות במשרדו לאחר הגדלה, כאשר טרם נודע עד עצם היום הזה במי מדובר, לא ננקטו למעשה כל צעדים כנגד מר מזרחי והוא סולק מהמשטרה לאחר "נזיפה מנהלית".
כיום הוא משמש כפרשן ל"ענייני שלטון החוק" כמובן, בחינמון "ישראל היום".
משך החקירה נגד ליברמן - חסר תקדים
יהיו החשדות כלפי מר ליברמן אשר יהיו, אין מדובר בעבירות, סמים, פשע מאורגן או עבירות ביטחוניות המצדיקות התמשכות החקירה עד אין קיץ באופן חסר תקדים. כפי הנראה, וממה שניתן ללמוד מהפרסומים ומההדלפות בעניין זה, ליברמן עשה עסקים כשהיה רשאי לעשותם והתמורה בגינם הועברה לחברה בנאמנות עיוורת, לאחר שובו לפוליטיקה. בדומה לשורה ארוכה של אישי ציבור אחרים, נתניהו, ברק, נאמן ועוד אשר עשו מעשים דומים ומוכרים לאורך שנים, אשר לא זכו לתשומת לב כלשהי מצד המשטרה או הפרקליטות ובדין כך. אין דבר במעשים אלו המצדיק את מוטיבציית היתר של המשטרה וגורמים בפרקליטות.
את ההסבר לצורך לעגל פינות ולהשיג הרשעה בכל מחיר, תוך ניצול כלי התקשורת למסעות הסתה ושיסוי מתמידים למרבה הצער כנגד ה"חשוד המיידי והתמידי", במשך כעשר שנים (!!!), יש לחפש במקום אחר. אין מדובר אפילו בצדקנות המגונה של הטהרנים למיניהם אלא בפוליטיזציה מדאיגה שפשתה למרבה הצער בשורות המופקדים על שלטון החוק במדינת ישראל הפועלים להשגת הרשעה בכל מחיר ובכל אמצעי. מדיניות של השגת הרשעה בכל מחיר מצד הממונים על שלטון החוק, בין אם מדובר בחוקרים או בין אם מדובר בפרקליטות מהווה סכנה חמורה לדמוקרטיה הישראלית לא פחות משאר הסכנות עליהן אנו מרבים לשמוע השכם וערב.
