אם מישהו רוצה למצוא את דמותה ומצבה של מפלגת העבודה במראה אמיתית, אני ממליץ בפניו שלא לנבור במאות הספרים, ברבבות המאמרים והמחקרים שמצויים בנייר, בפילם, במיקרופילם, בווידאו ובמדיום המקוון. די אם הוא יקרא את הראיון של אלוף בן עם השר יצחק (בוז'י) הרצוג בהארץ (שיחת היום, 21.3.2010) כדי להיווכח שלא רק האביב (שנפתח באותו יום) הוא מאחוריה, אלא כל עונות השנה. היא בשקיעה מתמדת ומהירה כמו השמש במדבר. הראיון כולו משתרע על שלושה טורים, כשני שליש העמוד, ומחצית ממנו תמונת גדולה של השר משקיף קדימה עם היד על המצח.
כאן הסמל הראשון למציאות. מסתכלים באופק הרחוק ו"מחכים לגודו".
האינדיקטור מספר אחד למצבה של מפלגת העבודה הינו שהראיון הוא לא עם יושב-ראש המפלגה
אהוד ברק. ברק אינו כבד-פה ויודע להתראיין ואם יש צורך, הוא יודע גם לעקוץ את המראיין. אבל ברק אינו מרבה להתראיין בימים אלה. הוא מופיע פה, מופיע שם, משמיע הצהרה קצרצרה בענייניי מדינה וביטחון, וזהו. זאת גם לא מסיבת עיתונאים עם שאלות ותשובות. הסיבה ברורה: הוא "פרילנסר" - freelancer - בממשלה ימנית קלריקאלית, ואיתו צוות השרים שדבוקים בדבק אפוקסי לכיסאות. אחד מהם הוא השר
יצחק הרצוג. המורדים ששורותיהם הידלדלו מארבע לשתיים החליטו שמוטב לנסות להשפיע מבפנים, אף שברור להם שהשפעתם שואפת לאפס - כמעט כמו השפעת מפלגת העבודה בממשלה.
מפלגה במצב אנוש הדבר הראשון שבאמת הדהים אותי באותו ראיון עם השר הרצוג, היה האמירה שלו:
"אנחנו מרגישים, כמעט ברמה היומיומית, שאנחנו מגינים על ערכים בסיסיים שחשובים במיוחד למי שבא ממחנה המרכז שמאל, ולא מקבלים על זה קרדיט". על אלו ערכים מדבר האיש? הרי גם כאשר מפלגת העבודה הייתה בשלטון בשנים האחרונות, היא השירה מעליה את אותם ערכים חברתיים וכלכליים שחרותים על דגלה עד עצם היום הזה במערכות הבחירות.
חיים הרצוג, נשיא המדינה בשעתו, אביו של השר יצחק הרצוג, היה אחד מן הדוברים המעולים והרהוטים שהיו לישראל, ואלה באו לידי ביטוי במהלך מלחמת ששת הימים ולפניה, כפרשן הרדיו בתקופה קריטית, וכשגריר ישראל באו"ם, בזירה בינלאומית קריטית. הבן ירש מאביו את כושר הדיבור וגם את ה"ג’נטלמניות". הוא אדם מאוד סימפטי, נעים דיבור ונעים הליכות. אבל מצבה של מפלגת העבודה כיום הוא לא קריטי, הוא נראה אָנוּש. אבל לפי השר הרצוג באותה שיחת היום, הגוף הזה לא רק חי וקיים אלא גם בועט בעוצמה אך בשקט.
"אנו עוסקים כמעט מדי יום בבלימת יוזמות הזויות שלא מגיעות לידיעת הציבור". אולי מישהו יגלה לי איזו מפלגה בעולם, שעושה דברים חיוביים שעולים בקנה אחד עם ההשקפות הפוליטיות של בוחריה, לא מגלה את מעשיה בממשלה, לציבור הרחב בכלל ולבוחריה בפרט. ואיזו מפלגה שפויה יושבת בממשלה שבה מועלות יוזמות הזויות, כמו העתקת חדר מיון מבית החולים באשקלון בשל עצמות יבשות. וזה לא השיא.
דד ליין ללא דד ליין ראוי לציין שאלוף בן נמנה עם זן נדיר של עיתונאים אצלנו שלא מתווכחים עם המרואיין, אלא שואלים כדי לקבל תשובות. זה העיקר. כאשר נשאל השר על-ידי המראיין אלוף בן עד מתי הם יהיו מוכנים לשבת בממשלה הזאת, על כל הכרוך בהתנהלותה ובהרכבה, השיב הרצוג:
"רגע האמת הנראה לעין, שבו נצטרך לשאול את עצמנו אם נוכל להמשיך בשותפות הזאת, יהיה ללא ספק בספטמבר, בגמר תקופת ההקפאה". חשבתי לעצמי, כמה שהזמן עומד מלכת בשביל תנועת העבודה. בשנה שעברה שמענו שה-dead line [דד ליין] הוא סוף שנת 2009. עכשיו זה זז בשנה. אבל שימו לב, הבן של הדיפלומט לא אמר שאם עד אז לא תהיה תזוזה בסוגיית השלום עם הפלשתינים - נעזוב את הממשלה, אלא
"נצטרך לשאול את עצמנו אם נוכל להמשיך בשותפות הזאת". אין לי כל ספק כי השאלה הזאת נשאלה כבר הרבה פעמים בקרב צמרת מפלגת העבודה והתשובה לא ניתנה במילים אלא במעשים, נכון יותר בהמשך השותפות למחדלים של ממשלה זאת. יתר על כן, אדוני השר הרצוג,
ספטמבר האפור - הוא כאן. ביבי הזיז את השעון קדימה בחמישה חודשים.
כמובן שבמהלך השיחה השר מזכיר גם שאסור להפקיר את השלטון בידי הימין ועוד כל מיני גיבובי לשון ומציאות, לכיסוי הישבן שיושב על הכיסא, אך בסוף הוא חוזר אל הערכים:
"העבודה יכולה לצאת מן המשבר, ובראש וראשונה מוכרחה לעשות שידוד מערכות ערכי. יש למפלגה תוכן ייחודי בספקטרום הפוליטי... ויש לה מה לתת לאדם הבודד, למעמדו בחברה וסיכוייו להתמודד עם פערים... המפלגה חייבת להשתחרר מעמדות של כפל לשון ולאמץ עמדה ברורה ומובהקת".
העבודה - מאפלה לאורה ישנם כאלה שמן הסתם ילעגו להתבטאות הפומפוזית הזאת. אני רוצה להאמין שבוז'י מתכוון למה שהוא אומר. אם ככה, מה מפריע ומי מפריע. הרי ברור לאיש נבון זה, וברור לכולם מעל כל צל צלו של ספק, כי בהרכב הממשלתי הקיים כל הדברים היפים הללו לא יתגשמו אם מפלגת העבודה תוסיף לשבת בממשלה הזאת. שלא לדבר על שלום וקץ למלחמות. זאת ממשלה עקרה בכל הנוגע לשלום המיוחל ולצרכים האמיתיים של העם. זאת ממשלה שאפילו "ישראל ביתנו" מוכנה, איני יודע בעבור איזה נזיד, להיכנע לעמדות חשוכות של סגן השר ליצמן וכיוצא באלה שגיונות מבית מדרשם של החוגים הדתיים הקנאים שלנו, שיכולים לעמוד בגאון מול האייתולות בטהרן.
הצעד הראשון בדרך להבראת מפלגת העבודה, להשתחררותה מן האזיקים ששמה על עצמה - הוא לצאת; ולצאת מהר מן המדמנה הביצתית הזאת שהיא סכנה לעתידנו כמדינה יהודית. בכך, מפלגת העבודה תעמיד את ראש הממשלה בפני המבחן האמיתי. שכן בממשלה אין לשרי מפלגת העבודה בלמים או שאלטרים. הדרך היחידה האולטימטיבית, שאולי שקולה אפילו ללחץ של הנשיא אובמה - היא הדלת שבה ייצאו שרי העבודה מן הממשלה. אז, ורק אז היא תוכל לומר שלא זו בלבד שיצאה מעבדות לחירות, אלא תרמה תרומה גדולה לעתיד המדינה. זאת תהיה שעתה היפה בטווח הקצר, ואולי בדרך אל שעה יפה יותר לעתיד לבוא. תזוזה קלה אחת והכדור מתגלגל.
ואז יוכלו סוף-סוף לומר: מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה, מאפלה לאור גדול.
Those who dare win - האמיצים מנצחים.
