"אין לראות בדבריי משום מתן לגיטימציה לתופעת הסרבנות, שככל תופעה אחרת של הפרת חוק, אין מקום לעודדה". כך מבהיר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, את התבטאותו האומללה בכנס לשכת עורכי הדין באילת, שהתקיים בשבוע שעבר.
דברי ההבהרה של מזוז נאמרו במכתב ששיגר לחבר הכנסת פרופ' אריה אלדד (האיחוד הלאומי), שביקש לקבל הבהרות כיצד מי שעומד בראש התביעה במדינת ישראל אומר דברים כמו: "תופעת הסרבנות יכולה להיות לכאורה תופעה חיובית, המייצגת מעורבות ואיכפתיות חברתית... יש לי הבנה לתופעה של צעירים הנאבקים על אמונות ודעות".
במכתב התשובה, מבהיר היועץ מזוז כי אמירתו נועדה להדגיש כי "תופעה של מאבק על אמונות ודעות יש לשקול בהיבט רחב יותר, תוך התייחסות 'הן לעניין השלכותיה של סוגיית הציות לחוק בכללותה והן לעניין המשמעות המעשית הקונקרטית שלה בראי המציאות הישראלית העכשווית'".
לדברי מזוז, בחינת תופעת הסרבנות על-ידי רשויות אכיפת החוק צריכה להיעשות "בזיקה לנסיבות הזמן והמקום", וכי "לא הרי סרבנות גיוס בחברה הנורבגית, דרך משל, כהרי סרבנות גיוס בחברה הישראלית, בעיצומה של מציאות ביטחונית-מדינית נתונה".
מזוז ציין, כי העמדה שהביע היא למעשה עמדת המדינה כפי שהוצגה בעבר ובתשובה לבג"צ בעניין סגן דוד זונשיין, ואף התקבלה על-ידי השופטים בפרשה. על-פי עמדה זו, "אין להכיר במציאות הקיימת בישראל בסרבנות סלקטיבית, שכן יהא בכך משום ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, ואל לו לצבא לשקול שיקולים של סרבנות סלקטיבית המצויים במחלוקת אידיאולוגית-פוליטית".
"למותר לציין", מוסיף מזוז, "כי הדברים אמורים ביחס לסרבנות משני צידי המתרס הפוליטי". הוא מצטט מדבריו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, לפיהם הכרה בסרבנות מצפון סלקטיבית עלולה להביא למצב שבו "הצבא של העם יהפוך לצבא של עממים המורכבים מיחידות שונות ולכל אחת מהן תחומים שבהם מותר לה לפעול מצפונית, ותחומים אחרים שבהן נאסר עליה מצפונית מלפעול. בחברה מקוטבת כשלנו, זהו שיקול כבד-משקל".
