• דוח ועדת גולדברג: "אין כל הצדקה לכך כי התייחסות המדינה לתושבים הבדואים ביישובים אלה תהיה שונה מההתייחסות לשאר אזרחי המדינה". הוועדה מציעה להכיר בחלק מהכפרים הבלתי-מוכרים שבהם מתגוררים 62,487 נפש - מה שימנע את הנצחת המצב הבלתי-נסבל השורר כיום, ולשלב ככל האפשר יישובים אלה במערך היישובי הקיים (11/12/2008).
  
  ראש מועצת רמת הנגב, שמוליק ריפמן: "החלטה להקים כ-46 יישובים בדואים היא החלטה חמורה שלא עומדת במבחן ציבורי, לא עומדת במבחן סביבתי ותכנוני. הערכה שלי, שאם לא הממשלה הבאה, אז הכנסת הבאה תדחה את הדו"ח על הסף" (11/12/2008).
  
  המועצה האזורית לכפרים הבדואים הבלתי-מוכרים בנגב וארגונים רבים אחרים דוחים מכל וכל את המלצות הוועדה: אנו קוראים לכל התושבים בקהילה הערבית בנגב לדחות את המסקנות ולא לשתף פעולה עם ישומן. כמו-כן אנו פונים לממשלת ישראל וקוראים לה לגנוז את ההמלצות המקפחות ולהכיר בזכויות הלגיטימיות של הערבים בנגב באדמתם (11/12/2008).

מי היא ועדת גולדברג? על מה סערו הרוחות? איזו בעיה היא נועדה לפתור? לא ניתן לענות על שאלות כבדות משקל אלה במסגרת מאמר קצר, אך אנסה למקם את הסוגיה במרחב ובזמן. לתפיסתי, חשוב ביותר שתושבי הנגב יכירו ויבינו את מצב הנגב בהקשר של מבנהו החברתי-כלכלי-פוליטי, וחשוב שיגבשו את עמדתם בהתבסס על ידיעת העובדות.

הציטוט הפותח, מתוך הדוח שגיבשה ועדה בראשותו של השופט בדימוס אליעזר גולדברג, ממליץ להכיר בזכות הבדואים לדיור הוגן, ולפשרה קרקעית שתאפשר זאת. התגובות של ריפמן, ראש מועצת רמת הנגב, מחד גיסא, ושל המועצה האזורית לכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, מאידך גיסא, מייצגות את תמצית תפיסתם של הצדדים בסכסוך.

עד כה, התקבלו, לא פעם, החלטות מרחיקות לכת, והוקמו ועדות האמורות "לפתור את הבעיה הבדואית" באופן מקיף ועמוק. רק בין מאי 1996 ודצמבר 2000 מונו חמש ועדות, או צוותים בין-משרדיים, למתן המלצות לגיבוש מדיניות כוללת לטיפול במגזר הבדואי, אך אף אחד מן הגופים לא הצליח לממש את המטרה, עקב סחבת בירוקרטית ומיעוט תקציבים.

הוועדה בראשותו של השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג מונתה ביום 23.12.07, מתוך רצון של שר השיכון דאז, זאב בוים, לקבל המלצה על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. הוועדה קיימה עשרים ישיבות וארבעה סיורים בשטח. הופיעו בפניה פוליטיקאים, אנשי אקדמיה וממסד מראשי היישובים בנגב, נציגי הקהילה הבדואית, עמותות וגופים שונים.

דוח הוועדה עוסק בשלושה תחומים: קרקע, התיישבות ואכיפה, מתוך הבנה שיש לשלב את שלושת התחומים לכלל מדיניות כוללת, כדי להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב. מתוך דוח הוועדה עולים שלושה עקרונות, העומדים בבסיס כל הסדר: גיבוש מדיניות משולבת לנושאי קרקע והתיישבות, המיישבת בין צרכי הבדואים וצרכי המדינה וניתנת ליישום במהרה, והמלצה שכל הסדר יעוגן בחקיקה, באופן שיבטיח מדיניות מוגדרת, עקבית ושוויונית.

בינואר 2008, מינתה הממשלה צוות יישום ויישוב הסתייגויות, בראשות ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, כדי יגיש לממשלה מתווה מפורטי ובר-יישום להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. עד כה טרם הוגשו המלצות כלשהן של ועדה זו.

עבודתה המעמיקה ורבת-ההשקעה של ועדת גולדברג היא מסכת נוספת בשרשרת הצעות הפתרון. למרבה הצער, נראה שגם גורלה ייגזר להעלות אבק בארכיוני הממשל. לאור זאת, חשוב להתייחס אל נקודת הזמן במרחב הנגב. כדברי הוועדה: "הזמן הולך ואוזל ודחייה נוספת במציאת הסדר להתיישבות הבדואים בנגב עלולה להיות בכייה לדורות".