בפרשת אונגרפלד הורשע הנאשם בכך שהניף שלט ובו האשים את אחד משוטרי משטרת חדרה בקבלת שוחד. הנאשם הורשע בהעלבת עובד ציבור. הרשעתו אושרה בבית המשפט העליון ונקבעה הלכה שפגיעה באמינותו של עובד ציבור היא עבירה פלילית, גם אם נאמרו דברי אמת.
במילים אחרות, אסור לפי החוק לפרסם שפקיד בכיר בשירות הציבורי חשוד בקבלת שוחד. אומנם העיתונות מפרסמת חדשות לבקרים פרסומים מהסוג הזה, אבל העובדה שעיתונאים אינם עומדים לדין, היא תולדה של מדיניות התביעה, ולא בגלל שהם מוגנים על-ידי החוק. במקרים אחרים, התביעה מעמידה לדין והמקרה של אונגרפלד יוכיח.
הרבה דובר על האבסורד שבפסיקה הזאת ועל חוסר הצדק שלה, והדברים מקבלים משנה תוקף לאור
פרשת השחיתות החמורה שנדונה כיום בתקשורת בקשר לפרויקט
הולילנד.
לפי החשדות, גורמים בכירים בשירות הציבורי קיבלו שוחד כדי לאשר בנייה באתרים שונים בארץ, וביניהם מתחם הולילנד בירושלים.
כיום יש צו איסור פרסום על חלק מהפרשה. עד כמה שהדבר נשמע אבסורדי, הרי לפי החוק, כפי שפורש בבית המשפט העליון, במידה שיותר צו איסור הפרסום, פרסום שמות חשודים שמכהנים עדיין בשירות הציבורי, הוא עבירה פלילית, שכן אין להטיל דופי באמינותם.
אסור, אם כך, לפרסם את שמותיהם של עובדי עירייה, או עובדים אחרים בשירות הציבורי, שמתנהלת נגדם חקירה פלילית בגין קבלת שוחד בפרשת הולילנד.
מותר לפרסם את הידיעה ללא פרסום שמות, ואם תתקבל הצעתו של בית המשפט העליון, אסור יהיה לפרסם גם את זה. בית המשפט המליץ למחוקק להרחיב את תחולת העבירה באופן שאסור יהיה לפגוע באמינותו של השירות הציבורי, גם בלי לנקוב בשמות חשודים ספציפיים.
בימים אלה דן בית המשפט העליון בעתירה לדיון נוסף בהלכה שנפסקה. השאלה שעומדת על הפרק, היא האם פרסום עובדות נכונות לגבי עובד ציבור, גם אם הן פוגעות באמינותו, מהווה עבירה של העלבת עובד ציבור.
יש לקוות שבית המשפט העליון ייתן פירוש נאור לחוק, ולא ייתן ידו להרס הדמוקרטיה.
