|
|
בצל הזוועה [צילום: אייל לנדסמן]
|
|
|
|
|
"תזמורת על תנאי" מאת שמואל הספרי המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של המוזיקאית פאניה פאנלון היא הצגה מרגשת המועלית בבית צבי ברמת גן, ומתמודדת עם מהות האמנות והיצירה בתנאים תת אנושיים כשעשן המוות אופף את גיבוריה.
פאניה פאנלון הייתה מוזיקאית וזמרת אשר גורשה למחנה המוות, אך שם נקלטה בתזמורת הנשים שתפקידה היה לנגן יצירות קלאסיות ומארשים, כדי לבדר את הקצינים הנאצים וגם כדי להסיח את דעת אסירי מחנה ההשמדה.
חבורת המוזיקאיות עסקה בחזרות ובהופעות, תחת שרביטה של אלמה רוזה, בת אחותו של גוסטב מאהלר, אשר הורעלה למוות בסופו של דבר, כנראה על-ידי מפקדת מחנה הנשים.
ההצגה מתארת את החיים בין האסירות-המוזיקאיות, בינן לבין עצמן, את מערכת היחסים הסבוכה וכל זאת בצל התנאים האיומים והזוועה המשתוללת בחוץ.
"תזמורת על תנאי" היא הצגה קטנה וקומפקטית, אך היא נוגעת בקצה המזלג במה שהתחולל באותה אפיזודה חולנית שיצרו הנאצים במחנה האימים הנורא.
למען האמת, די קשה היה לי לשבת ולצפות במתרחש. גם בשל פליטי שואה שישבו לצידי ומידי פעם נשמט מקל הליכה של אחת מהן בעיצומה של סצנה מרגשת. להקת השחקנים הצעירה התמודדה עם ההצגה בהצלחה, חרף העובדה שמרחק שנות אור מפריד בינן לבין מוראות השואה. המתרחש על הבמה היה די סינטטי, נקי ואפילו הבגדים היו ממיטב המחלצות, שנגנבו מן הקורבנות. יחד עם זאת הצליח הבמאי יונתן אסתרקין להפיק מן השחקנים הצגה ראויה, מרגשת ונוגעת ללב, תוך שימוש באלמנטים של מחול, שירה ומשחק ששולבו לידי מקשה אחת שהעניקה הצצה זעירה לאותו בלוק מוזיקה במחנה ההשמדה.
אחת הברכות המסורתיות לכל שחקן העולה לבמה בליל הבכורה הוא "שתשבור את הרגל", סוג ברכה של נגד עין הרע. מה אירוני היה הדבר, שבדיוק ערב הבכורה, נפצעה אחת מכוכבות ההצגה, אלינור פוגל, המגלמת לסירוגין את הקצינה מנדל, מפקדת מחנה הנשים, ושברה את הרגל.
זוהר גורן, המגלמת את התפקיד בהצלחה, מתמודדת עם תפקיד כפוי טובה של מפקדת מחנה הנשים, האוהבת מוזיקה. אחת הסצנות הקשות היא בקשתה ללמוד שיר ערש עבור פעוט יהודי שהחליטה לאמץ לעצמה, כשאנו משערים מה אירע לאימו, ובעודה אוחזת בסוודר צבעוני ועליו סמל הטלאי הצהוב, היא חוזרת על מילות שיר הילדים שאותה מלמדת פאניה פאנלון.
רותם אלטרוביץ גילמה את אלמה-רוזה הקאפו היהודית שנבחרה לנצח על תזמורת הנשים. רותם מגישה משחק מאופק, מכובד ומטיבה להביע את המתחולל בנפשה החצויה.
אלה רוזנצוויג כפאניה פאנלון משחקת יפה מאוד ומיטיבה לשיר. היא מגישה דמות שהמוזיקה היא כל עולמה, אך נפשה קרועה. אלה יודעת להציג את הדמות בצורה מיטבית, נכונה ובאופן מוכשר ביותר.
ענבר גל כחברתה של פאניה יודעת להגיש משחק נבון ומשובח ביותר ולהיות גם דו פרצופית ולחשוף את הצד האפל בתפקיד, כאשר היא מתמנית למפקדת הבלוק.
הילה הרלינג כמפקדת הבלוק צ'ייקובסקה מצוינת בגילום סוג של אסירה פולניה, בהמתית. משחקה הוא מיוחד במינו, נפלא, אמין ומוצלח.
ענת גופמן כפלורט משחקת בצורה יפה ונוגעת ללב. זוג העיניים שהיא פוקחת ונועצת כל העת בחלל מביע חרדה ותהייה לעתיד לבוא.
אביב לירון מגלם תפקיד אפיזודי של מפקד המחנה הכללי, מרשים במשחקו, כחורץ גורלות אך התאב בחולניות למוזיקה. יש לו יכולות מוכשרות ביותר.
טובה ורובל, מאיה לוי, ירדן מרקוס, לירן הרשקוביץ מביעות במשחקן הקולח והמשובח את דמות היגון של אסירות מחנה המוות וכמו-כן יש לציין לשבח את תפקידם הזעיר של ישראל גולדרט ועידן שמי, כאסיר וכחייל.
אחת התמונות המוצלחות במחזה היא סצינת הניצוח שבו מניעה אלמה רוזה את שרביט המנצחים לעבר הנגניות והתמונה קופאת במקומה כשברקע ממשיכה להתנגן היצירה של שומאן.
אלווירה כוחנוף הפליאה בהדרכה הקולית והפיקה קומץ של שירה מרגשת בקלחת הרותחת הזו. דולב ציגל אחראי לתאורה שהבליטה את השחור והאור לסירוגין ובצורה מוצלחת.
"תזמורת על תנאי" היא הצגה המתאימה ליום השואה, להדרכת תלמידים ובעצם לכולנו, כדי שנדע על עוד אפיזודה טראגית שהתחוללה בליבו של מפעל הדמים הרצחני של הנאצים.
