תאר לעצמך, אדוני הנשיא, שאתה אדם רגיל, יושב בחדרך בספינת נוסעים, נהנה מכל רגע, ולפתע אתה שומע את שכנך בחדר הסמוך קודח במקדחה. אתה דואג, מציץ לחדרו ורואה שהוא קודח בדופן הספינה הנושק לים. אתה מצלצל למרכזייה ואיש אינו מתייחס לאזהרותיך. אתה רץ לקציני הספינה אך כולם מנסים להרגיע אותך, במיוחד אלה שמתברר לך כי הם חברים של שכנך. הם מסתופפים ליד דלתו הנעולה וחלקם מנסים לדבר על לבו שיחדל לקדוח. אבל הוא ממשיך. יש לך שתי אפשרויות: האחת - לשוב להשתעשע בבריכה, לקוות לטוב ולסמוך על אלה שלא יעשו כלום, השנייה - לפרוץ לחדר שכנך, לנסות לשכנעו לחדול, ואם הוא ממשיך לקדוח אז להיאבק עמו בהחלטיות, במטרה להוציא מידיו את המקדח. אתה כמובן מוכן לשאת בתוצאות הפגיעה בפרטיותו. כל איש שפוי יאמר לך שאם לא תעשה דבר יתרחש אסון שגם אתה תהיה אחראי לו, ואם תיכנס לעימות עם הקודח לשם הסרת הסכנה תהיה זו לא רק זכותך אלא גם חובתך. המסלול הראשון הוא מסלול ההתאבדות שלך ושל כל מי שעל הספינה, והמסלול השני הוא מסלול החיים, שלך ושל חבריך למסע.
