|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
עיתון הארץ הפך לנושא דגלה של ההפקרות העיתונאית ● שופרו של השמאל הקיצוני בז לערכים כמו בטחון המדינה ומעלה על נס בוגדנות מופקרת
|
|
עיתון "הארץ". פשע ועוד פשע ועוד פשע... [צילום: אילן שריף]
|
|
|
|
|
|
הבוגדת קיבלה הכשר. קם [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
משהו רע מאוד קורה לעיתון 'הארץ' בשנים האחרונות. מעיתון פטריוטי לאומי, כפי שהיה בראשית דרכו, הפך עצמו לשופר השמאל הקיצוני ולדַבָּר האנארכיזם והפוסט ציונות, והכל תחת סיסמאות שהפכו למפלטו של הנבל התקשורתי בכל אתר ואתר: זכות הציבור לדעת, חופש העיתונות, הביטוי והמצפון, הגנת הדמוקרטיה ועוד מיני בלה-בלה שנועדו לשרת אידיאולוגיות עקומות, מעוותות, שתכליתן פגיעה אנושה ב"צבא הכיבוש" וב"מדינת האפרטהייד" הישראלית. עכשיו ניצב העיתון בעין הסערה של פרשת ענת קם, שבמסגרתה בוצע פשע בחזקת חמש נגד המדינה וצה"ל: הראשון טמון בעצם נכונותו לקבל לידיו רכוש גנוב: למעלה מאלפיים מסמכים צבאיים סודיים, שחיי חיילים ואזרחים תלויים בהם, אשר נגנבו בידי שמאלנית קיצונית אכולת טירוף של שנאה עצמית. עורך הארץ עמוס שוקן, היה הופך עולמות כדי למנוע פרסומם של מסמכים, העוסקים בהתנהלות העיתון בנושאים כמו מערכת השיקולים לגבי פרסום כזה או אחר, או המאבק במתחרים העסקיים, אילו גנבה מזכירתו ממחשבו מסמכים אלה והעבירתם לאחד מיריביו העסקיים, שמצידו היה מפרסמם. האם גם אז היה שוקן נלחם על זכותה של מזכירתו הבוגדנית לגנוב ועל זכותו של הציבור לדעת מה קורה בחדרי החדרים של העיתון? אז לא הייתה עולה על הפרק שום טענה מסוג זכות הציבור וחופש העיתונות. הפשע השני הוא בכך שזה שבוע ימים מנסה הארץ, ברוב איוולתו, "להלבין" את פשעה של האנרכיסטית ענת קם, ולשכנע את הציבור שלא מדובר בבגידה בעת מלחמה, אלא במעשה המזכה אותה בצל"ש. המסכנה ביקשה, נעבעך, "בסך-הכל להתריע על פשעי הכיבוש". לפי היגיון מעוות זה, יתמוך הארץ ב'צידקתו' של שודד בנקים, שיבקש רק להתריע מפני עושק הלקוחות בידי המערכת הבנקאית. הפשע השלישי נעוץ לא רק בעובדה שהתחקירן הנמלט אורי בלאו, עיין ללא שום היתר והסמכה בחומר הסודי, אלא בתוספת חטא על פשע בהתעקשותו להמשיך בהחזקתו, ובכך להוסיף ולסכן חיילים ואזרחים. פתאום נשכחו עקרונות שלטון החוק. פתאום הם נחזים כגנב נקלה שמנהל מו"מ על החזרת הגניבה. על-פי אותו רציונל, היה העיתון ממליץ לענת קם, אילו גנבה רובה M-16, לנהל מו"מ עם מדינת ישראל על החזרת הגניבה. |
|
|
פליטת מקלדת מזעזעת. תובל
|
|
|
משהו רע קורה לעיתון השמאל הקיצוני הארץ, ולא מהיום. חדי הזיכרון יזכרו את מאמרו המתועב של גוסטב-גרשום שוקן המנוח, אביו של המו"ל הנוכחי עמוס שוקן, שהופיע בהארץ לפני כשלושים שנה תחת הכותרת הפרובוקטיבית: "קללת עזרא". שוקן-האב טען אז כי עזרא הסופר, ממנהיגי שיבת ציון בתחילת ימי בית שני, הטיל קללה נוראה על עם ישראל לדורותיו, בכך שאסר עליו לשאת נשים נוכריות. הבן עמוס שיכלל את האידיאולוגיה של אביו, ומוביל את רעיון הפיכת מדינת היהודים למדינת-כל-אזרחיה. הוא למשל ניסה לקדם את שינוי ההמנון הלאומי, "כדי שגם האזרחים הלא יהודים יזדהו עימו", והפך את עיתונו למאורת צרעות של פעילי שמאל קיצוני, פוסט ציוני ואנטי ציוני. קחו למשל את העובדה, שגורמים ישראלים בעולם, שנתקלים שוב ושוב במידע מסולף בפי שונאי ישראל, נענים בתמימות מעושה: "מה אתם רוצים? קראנו את זה בהארץ. אם זה כתוב בהארץ, זה בטוח נכון" (העיתון מופץ בעולם במהדורתו האנגלית). מובילי החרם האקדמי והכלכלי על ישראל טוענים גם הם, כי המקור העיקרי שלהם הם דפי עיתון הארץ. כך גם הדוברים הערבים בפורומים הבינלאומיים למיניהם. אבל למה ללכת רחוק. תראו את אורי תובל, סגן עורך מוסף הארץ, שכתב כי משפחתו של רס"ן אלירז פרץ הי"ד, ששלחה ארבעה בנים לסיירת גולני ושניים מהם נפלו בקרב, היא משפחה של "פאשיסיטים ג'יהאדיסטים", והוסיף: "לא הייתי רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו". האיש אומנם התנצל אבל קשה להאמין שמדובר בהתנצלות כנה, מה גם שפרויד הזקן כבר פסק, שדווקא פליטות פה ראשוניות, מעידות על תהומות נפשו של אומרן. או את ד"ר תום שגב, חבר מערכת הארץ, שמפטם בספריו הפוסט ציוניים את מוחם של יהודי ארה"ב בעמדותיו האנטי ישראליות. פרופ' שלמה אהרונסון, שהיה ראש המרכז ללימודים אירופיים באוניברסיטה העברית, ראש הקתדרה לחקר השואה באוניברסיטת קליפורניה, חוקר בספריית הקונגרס בוושינגטון ובמוזיאון השואה שם, ובעל משרות אקדמיות נוספות, סיפר השבוע עם שובו משלוש שנות פעילות באקדמיה האמריקנית: "בדיון באחת האוניברסיטאות הופנתה אלי שאלה לגבי מצבם של הפליטים הפלשתינים. אבל עוד לפני שעניתי, חטף פרופסור יהודי שישב לידי את המיקרופון ופתח בגידופים בלתי נסבלים כלפי ישראל, והאשימה מתוך בורות מוחלטת של העובדות, באחריות בלעדית לבעיית הפליטים. שאלתי מנין המידע הכוזב שבפיו, והוא הגיב: 'תקראו את תום שגב'. זו כבר שיא עזות המצח: ספר מסחרי, לא מדעי, של עיתונאי מוּטֶה, פוסט ואפילו אנטי-ציוני, הופך מקור מהימן בעיני פרופסור יהודי שונא ישראל". אומרים ישנה ארץ, אבל לא על דפי הארץ.
|
|
|
סלקציה בפרסום. שוקן
|
|
|
הנשק הנחשב ביותר שבו מנפנף הארץ להצלת עורו ולצמצום עונשי המאסר המצפים לבלאו ולקם, הוא טענת זכות הציבור לדעת. זהו שקר מוחלט. בלוף. בסך-הכל מדובר לכל היותר בזכות לא של הציבור אלא של העיתון, לקבוע על בסיס שיקולים אידיאולוגיים המוסווים כמערכתיים-מקצועיים, מה מותר ומה אסור לציבור לדעת. הארץ, שהפך את דוח גולדסטון החד-צדדי ל"תורה מסיני", נמנע בשיטתיות מלהעניק אפילו שורה אחת בלבד לתגובה הישראלית המפורטת לדוח, שהוקיעה אחת לאחת את שקרי גולדסטון. הררי מילים בעד אימוץ דוח גולדסטון, הפקת לקחים ממנו וכל השאר, ואפילו לא שורה אחת של העמדה הישראלית הרשמית מול הדוח העוין.
וכך הפך הארץ את השכל הישר על פיו. עולם הפוך. גונבת מסמכים צבאיים מן השמאל, בוגדת ומרגלת, מוכתרת לקדושה מעונה, ואילו הביטחון עצמו מוּגְחך ומוּלְעג. דוח גולדסטון הוא קודש קודשים, ודוח אנטי-גולדסטון פסול מלעלות אפילו על קצה המזלג, על שולחנם של הקוראים אניני הטעם. "פוסקי הדור" השמאלניים של הארץ, יודעים טוב מכולם, מה ראוי לפרסום (למשל, מסמכים צבאיים גנובים) ומה חובה לפסול (למשל, תגובתה המנומקת של ישראל לדוח גולדסטון). ושאיש לא יעז ללמד אותם מהי גניבה בזויה ומהי בגידה, מתי יש זכות לציבור לדעת ומתי אין.
|
|
|
חטא בתפקידו. בלאו [צילום: מערכת הארץ]
|
|
|
הרביעי היה בכך שברוב כסילותו הגיע בלאו למסקנות הפוכות מהמציאות, ופרסם שקרים גסים ברבים, כאילו פעל צה"ל בניגוד להנחיות בג"צ בנושא החיסולים הממוקדים. אילו היה ממלא נאמנה תפקידו, היה מבקש את פרשנותו המלומדת של הממסד המשפטי, ולומד שהיועץ המשפטי הקודם מני מזוז, קבע כי הפעולות ש"חשף" הארץ, חוקיות בעליל: "פעולות צה"ל באירועים אלה, התבררו לאחר הבדיקה כעומדות בכל הכללים שהותוו בפיסקת בג"צ ביחס לפעולות סיכול ממוקד של פעילי טרור". והפשע החמישי, החמור מכל: החזית האחידה שהקימה מערכת הארץ, למן העורך והבעלים עמוס שוקן ועד לאחרון הכותבים, להגנת פשעיה של ענת קם. אין צדיק בסדום. אף אחד לא קם נגד פשעיה של ענת קם.
|
|
| תאריך:
|
15/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
15/04/2010
|
|
מנחם רהט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ד.ט.
|
15/04/10 10:25
|
|
|
|
2
|
|
מעל החוק !!
|
15/04/10 11:07
|
|
|
|
3
|
|
קורןנאוה טבריה
|
15/04/10 12:28
|
|
|
|
4
|
|
dodel
|
15/04/10 13:16
|
|
|
|
5
|
|
מנוי ב"הארץ"
|
15/04/10 13:31
|
|
|
|
6
|
|
קליקת שמאל שולטת
|
15/04/10 14:05
|
|
|
|
7
|
|
יוסלזון
|
18/04/10 22:33
|
|
|
|
פורום: פרשת קם-בלאו
|
כתוב הודעה
|
|
זוג טעויות מביכות, ויש הטוענים טעויות קשות, התקבלו החודש ברשת שיווק הספרים "צומת ספרים". הטעות הראשונה - ההחלטה לקבל להפצה במחיר של שקל אחד עשרות אלפי עותקים של הספרון "השמאל הלאומי" – מאמר/מניפסט הזוי למדי של עו"ד ועסקן פוליטי, אלדד יניב והבימאי שמואל הספרי.
|
|
|
|
|
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, יחד עם מנהלת לשכתו לשעבר, שולה זקן, עומדים לחזור בקרוב מאוד לחדרי החקירות. שלא בטובתם. הפעם בלי חסינות ובלא צבא של עוזרים ומלחכי-פינכה; וכחשודים בשורה ארוכה של עבירות פליליות, כולל עבירות שוחד, הן בפרשת הולילנד שאותה חשפנו לראשונה ב-News1 ביולי 2008, והן בפרשות נדל"ן נוספות.
|
|
|
|
|
כפי שתיארתי לעצמי שיקרה לאחר התפוצצות פרשת קם-בלאו יאוצו-ירוצו עיתונאים קטנים וחסרי עמוד שדרה ערכי להגן על הצמד-חמד.
|
|
|
|
|
בניגוד לפרשת "הולילנד" שעליה עדיין מוטל צו איסור פרסום חלקי, ביום חמישי בשעה אחת בצהריים הוסר צו איסור הפרסום על הפרשה שכונתה "הדלפה במדים".
|
|
|
|
|
ועכשיו, אחרי שתם יום השואה וכולנו זוכרים שאסור לנו לשכוח, אפשר לשאול: מה עושים בזיכרון הזה? איך מעניקים לו משמעות?
|
|
|
|
|
