חשיפה: הקלף שעשה היסטוריה

כל אותו ליל-שימורים נמשכה העבודה באולם המוזיאון והסתיימה רק ביום ו', לעת צהריים. בינתיים הספיק ואליש לשאול את תמונתו של הרצל מ"קרן היסוד", להורות על תיקון מסגרתה, ואף עלה בידיו להשיג שני דגלים לאומיים, שאותם מסר לכביסה דחופה.

במשך כל יום ו' ישבה ועדה של מנהלת העם באולם הקרן הקיימת ועמלה על ניסוח הכרזת העצמאות. אלא שצרה צרורה: למרות השעות הרבות שנקפו, לא הושלם, עדיין, הניסוח. וכך, בשעה האחרונה שלפני טקס ההכרזה, עדיין ישבה הוועדה בקומה העליונה של המוזיאון, כשואליש מתהלך, בעצבנות יתרה, עם הקלף ומבטו רתוק כל העת לשעון.

ברגע האחרון ממש, כשכבר הגיעה שעת האפס, תם ונשלם, סוף-סוף, ניסוח ההכרזה, כשהוא כתוב במכונת-כתיבה. השעה דחקה ולא נותר עוד זמן, אלא להדביק אל הקלף דף-נייר. צירי מועצת העם חתמו מייד על הקלף, בעוד משה שרתוק מחזיק בו, כיהודי אדוק בשעת קריאת התורה, כשהוא אינו משמיט לרגע מידו את הקלף. בתום הטקס נטל שלמה קדר את הקלף, נושא החתימות, שאליו הודבק נוסח ההכרזה, ונסע היישר לבנק א.פ.ק. שברחוב הרצל, שם הוטמן המסמך בכספת.

בשבועות הבאים, שהיו גדושים באירועי-מלחמה, הוחל בטיפול סופי בהכרזה, כשדרוש היה סופר סת"ם שיכתוב את נוסח ההכרזה על קלף. הרבנות הראשית המליצה על סופר סת"ם, שניגש מייד למלאכה, אלא שהניסיון לא עלה יפה. בסופו של דבר ביצעו ואליש ועוזרו, רודי סידנר, את המלאכה העדינה, כשעדיין צריך היה להחליט על הכתב והכתיב. כהרף עין נבחרה מספר-תורה עתיק אות ספרדית, שהתברכה בשתי מעלות: גם נאה וגם נוחה לקריאה. ההדגשים נעשו, בראשית כל פיסקה, באות גדולה, כשכל הפעולה ותפירת שלושת חלקי המגילה ארכו שבועות. מאחר שלא הייתה, עדיין, חותמת-מדינה, הפיקו שני סופרי סת"ם חותמת ממגן-דוד.

המלאכה כולה תמה ונשלמה רק בהפוגה הראשונה מן הקרבות. ואז גם הגיע הרגע שבו הורה ואליש להכין מכסה-עץ, כשהוא מוסר, אחר כבוד, את מגילת העצמאות לידיו של מזכיר הממשלה, זאב שרף, כשראש הממשלה, דוד בן-גוריון, מתכבד ראשון לחתום עליה.

אותה שעה כבר ידעו המנהלים במוזיאון התל אביבי שיש להעמיד את האולם לרשותו של ואליש, מבלי להציב לו שאלות מיותרות. אלא שהכותל המרכזי של האולם היה מכוסה בתמונות-ענק, בלתי-מתאימות לחלוטין למאורע. כך או אחרת: כדי לנצל ביעילות מקסימלית את המקום הצר כל-כך, התעורר צורך מיידי להציב בו דוכן ולתכנן את הצבתו של כל כיסא במקומו.

ארבע שעות בלבד לאחר ההוראה הלקונית בבניין הסוכנות, כבר נהפך אולם המוזיאון לבית-מלאכה, שעובדיו נתונים בתחרות מורטת-עצבים עם מחוגי השעון, שנעו כל הזמן קדימה. ואז, לפנות ערב, נקרא שוב "הופך האולמות" אל זאב שרף, וזה פקד עליו, בלא להתמהמה, להכין בו במקום קלף ולכתוב עליו, בדיו שחורה, את ההצהרה על הקמת המדינה.

הקלף אומנם נמצא, אך התעוררו ספקות שמא אין הוא ראוי לייעודו. בלא לחשוב פעמיים אץ ואליש לבית המהנדס, אלא שמפאת השעה המאוחרת נמצא בו רק עובד אחד. מבלי לחשוף פרטים על בקשתו המוזרה, הפציר ואליש בעובד לבדוק את כשרותו של הקלף, אלא שזה הטיל ספק רב בשפיותו של המבקש, וסירב להיענות לו. בלית ברירה החליט ואליש שאם ההר לא בא אל מוחמד, יבוא מוחמד אל ההר וערך את בדיקת הקלף במשרדו שלו. ואז, בתום בחינה מורטת-עצבים של עמידותו באש ובמים, השתכנע ואליש, בסופו של דבר, בכשרותו.