סגן שר החוץ,
דני איילון, נשא דברים ביום הזיכרון בפרדס-חנה כנציג ממשלת מדינת ישראל, ועמד במשימה לא פשוטה זו בכבוד, מבלי להיגרר לקלישאות ומבלי לבטא ולו במילה אחת את המילה "שלום".
בעוד עמיתיו בכל רחבי הארץ נושאים דברי הבל וכזב על כמיהה לשלום, ואינם מבדילים בין שאיפה אוטופית לבין התנהלות אסטרטגית, ספד דני איילון לנופלים בדברים אחרים, בציינו כי הנופלים היוו מופת לנשארים והתוו דרך של גבורה ודבקות במשימה לכלל חיילי צה"ל.
צה"ל הוצג בנאומו כצבא שתפקידו להגן על המדינה ותושביה, ולא לשיר שירי שלום ולהפריח יוני שלום, כפי שצה"ל מוצג בטעות על-ידי נואמים אחרים מכל גווני הקשת הפוליטית.
בכל הנאומים אותם שמעתי בנסיבות זהות ודומות, בעשרות ימי זיכרון ובמאות טקסים ממלכתיים, הנואם לא דילג מעולם על ביטויי שלום למיניהם, החל בציטוט פסוקים מדברי הנביאים על אחרית הימים, וכלה בהושטת יד לשלום לעבר הגרועים שבאויבי ישראל. והמאזינים צריכים להקשיב ולספוג את דברי ההבל.
זאת, ימים ספורים אחרי יום השואה, בו הוזכר לכל יהודי את מה ששוחרי השלום מהשמאל הקיצוני אולי רוצים לשכוח - ואי-אפשר לשכוח, ולא צריך לשכוח, כי מדינת ישראל כיום מוקפת בטרוריסטים ובראשי מדינות שפועלים להשמדתה.
מעולם לא היה לעם היהודי מגן כה איתן וחזק כצה"ל כפי שהוא בשנת ה-62 לתקומת ישראל, ועדיין אין להסתפק ביתרון הקיים של צה"ל, אלא יש לדאוג להגדלת הפער הצבאי באמצעות הגברת נשק לא קונבנציונאלי - ומניעתו מאויבי מדינת ישראל. זאת לא רק בגלל האיומים החד-צדדיים המושמעים מול קיומה של מדינת ישראל וחיי תושביה, אלא גם בגלל ניסיונות הכשל מדי כמה שנים שננקטים בידי מדינות ערב וכנופיות הטרור, הזוכים (אויבי העם) לתנאי חמישה כוכבים בזמן מלחמה, בחסות ממשלת ישראל.
לא נראה לי כי רק במקרה נעדר השלום מנאומו של דני איילון. סביר כי הדבר חושב ותוכנן, בהתאמה למצב הריאלי האופף את האזור, ובמגמה ליצור שינוי בדעת הקהל ולהרגילו להביט נוכח המציאות בעיניים פקוחות.
גם אם לא, אותו שמאלני קיצוני שוחר שלום יזכה רק לבוז מראשי כנופיות הטרור וייאלץ להגן על נפשו או להימלט לאירופה.
התפנית בנאום מלמדת על תפנית בתפישת המדיניות. לא במקרה מפלגתו של
אביגדור ליברמן ו
עוזי לנדאו כבשה את לבו של הבוחר, וצפוי שהמגמה הזו תתעצם. דני איילון עשה היסטוריה.
