אבשלום קור: "ההצטעצעות במילים זרות מקוממת אותי"

ז'בו מגיע לראשון. ד"ר אבשלום קור הצדיע באופן מילולי לזאב ז'בוטינסקי, שלו הוקדש אחד הדיונים המרכזיים בכינוס השפה העברית השלישי בראשון-לציון. במה זכה בכבוד המנהיג הבית"רי שלא היה בלשן ולא העשיר את שפת-אבותיו במילים חדשות?

"ז'בוטינסקי היה ממחדשי השפה העברית כסופר וכמתרגם וגם כנואם מחונן, רב-אמן ההגייה הנכונה, דיקציה בלעז", קובע קור, שהשמיע בכינוס "לשון בראשון" נאום מוקלט של המנהיג שהוגלה מהארץ על-ידי שלטונות המנדט. כשהוא מצטט את ז'בוטינסקי, זה מזכיר את דרך הדיבור המיוחדת שלו ברדיו ובטלוויזיה.

"שלוש הערות בנוגע לתוכנית החלוקה הייתי רוצה מרחוק להשמיע באוזני היישוב", קורא קור בחי"ת גרונית של מזרחיים. "יש אומרים שצריך להתפשר. הגיע הזמן - הוא מבטא שווא נע וזה נהדר - שתועלתו של היישוב תכריע. ארץ-ישראל איננה רק קניינם של אלה שהצליחו לעלות אליה. הרשו לי לדבר בשם אלה שלא הצליחו, אלה שסגור בפניהם השער ועתה רוצים לסגור אותו לנצח!”

קור: "בדבריו, שבהם שילב ז'בוטינסקי דיבור על ענייני השעה עם הגייה מוקפדת, אפשר לשמוע אצלו את הדגש בלמ"ד, שמדקדקי ימי הביניים כינו אותו הדגש לתפארת הקריאה בהכפלת האות. ואז אמר את המשפט החשוב ביותר - 'אל תגידו מה בכך אם בעל-פה או על-גבי נייר נוותר על חברון ושכם ועבר הירדן. הלוא רק מילה ריקה הוויתור הזה!”

"ז'בוטינסקי היה איש הספר", שח קור בקריצת-מה אל מנהיגי ההווה. "אמנם בראשית דרכו כתב ברוסית וכך חיבר את שירו 'עיר שלום' בגיל 18 ואת הרומן המפורסם שלו, 'שמשון', אבל הוא תרגם נפלא לעברית את 'העורב' ושירים אחרים של אדגר אלן פו וגם מיצירות דאנטה ועומר כיאם, בין השאר. בעשייתו המגוונת הוא היה שווה לכמה אנשים. אבל כששומעים אותו, עולה השאלה איזה חבר-כנסת ב-62 שנות המדינה הקפיד על הדיבור העברי וז'בוטינסקי בסך-הכל היה זמן קצר בארץ. מי ששמע אותו נואם, לא ישכח זאת כל ימי חייו".

כאן מביא קור סיפור אישי: "פעם, כשהרציתי בפני סטודנטים במכללת אשקלון, ניגשה אלי סטודנטית עולה חדשה וכשכנראה רצתה למצוא חן בעיניי, לאחר שביררה שאבי היה גם כן מריגה שבלטביה, היא הביאה לי אלבום תיירות משם, שאראה לו. אבא דיפדף בספר ושום תמונה של ריגה לא דיברה אליו, עד שנעצר בתמונה אחת. 'פה', אמר, 'בתיאטרון הלאומי של ריגה, כשז'בוטינסקי בא לנאום, הוציאו את כל הספסלים, כולם עמדו והיה מלא מפה לפה".

אם מובן מכל דבריך שקנאותו של ז'בוטינסקי לעברית נבעה מגישתו הלאומית, אקריא לך מספר שורות, בתקווה שתסלח לי על שאינני מצליח לעשות זאת כמוך: "מוכן אני להעיד כי אף פעם אחת בחיי לא לקח אותי אבי לבית הכנסת וכשהגעתי לגיל 13, לא טרח לסדר לי 'בר-מצווה' מסורתית, אלא הסתפק בכך שלקח אותי לראינוע (קולנוע לא היה עדיין) ונתן לי כמה ספרים במתנה". את הדברים האלה אני מביא לך מספר-זכרונותיו של בנו, ערי. כיצד מנהיג כה לאומי, היה כה מסוכסך עם הדת?!

"אני לא חושב שז'בוטינסקי היה מסוכסך עם הדת כמו שלבו כבד היה עליו בכל הנוגע למנהיגים הדתיים. לדעתי, מה שהפריע לו היה שהוא סבב בקהילות ישראל בגולה והיה אומר 'חסלו את הגולה ולא - הגולה תחסל אתכם!' ז'בוטינסקי ממש התחנן משומעיו להתרחק מאירופה שבה עלו הנאצים לשלטון. ישנו הנאום שלו מתשעה באב האחרון מלפני השואה, בוורשה, שנתיים לפני שנפטר בטרם עת. זה תלוי אצלי בחדר.

"כך אמר שם - 'מזה שלוש שנים פונה אני אליכם, יהודי פולין, עטרת יהדות העולם ומזהיר אתכם ללא הפוגה שהקטסטרופה מתקרבת. שערותיי הלבינו וזקנתי בשנים אלה. לבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תיכף לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום! הזמן קצר, אך אפשר עוד להינצל. אני יודע - אינכם רואים, כי אתם טרודים ובהולים בדאגות יום-יום. האזינו דבריי בשעה ה-12. למען השם, יציל כל אחד את נפשו כל עוד יש זמן לכך".

מוסיף קור: "אם לחזור לשאלתך, נראה שאם כל האדמו"רים היו נענים לציונות, השואה לא הייתה מפילה שישה מיליונים. הוא האשים את המנהיגים הדתיים בהישארות בגולה".

קור העשיר את באי הכינוס בדברים פחות דרמטיים של ז'בו. לאחר הגירוש הטורקי מתל אביב בתקופת מלחמת העולם הראשונה, פרץ במטבח ויכוח בין הפליטים. כשהספרדים לא היו מוכנים לאכול מרק אשכנזי, ז'בוטינסקי הציע שיהיה להם מטבח נפרד. כשהזמינו אותו לסעודת הבכורה, כך סיפר, כיבדו אותו בנזיד טעים כגן עדן, אבל אין הבדל בין זה לזה. והוא כתב - הנזיד הספרדי דומה למרק האשכנזי כמו אגל מטר לטיפת גשם. איזו דרך ציורית להצביע על דמיון!”

מה ברצונך שילמדו מגיבור הדיון שלכם?

"את הדבקות בעברית! להגייה נכונה נגיע בשלב יותר רחוק. בינתיים אני יכול לדרוש את זה מהשדרנים למיניהם. אלא מאי? - המחוקקים, כשהם הקימו את הרשתות שמעבר לקול ישראל ולגלי צה"ל, הם לא קבעו תקני-לשון מחייבים. אז ניסינו אנחנו, אנשי העברית, לגרום לכך, אבל הפוליטיקאים התחנפו כרגיל לאנשי-התקשורת ודרישתנו הושבה ריקם.

"אגב, רק באחרונה מנעתי אצלנו, בגלי צה"ל, פרסום תשדיר של מועצת החלב בנוסח 'איי לאב חלב'. אפילו פניתי למנכ"ל המועצה, שייקה דרורי, איש נורדיה, יישוב של בית"ר. הזכרתי לו את דברי ז'בוטינסקי, אבל הוא לא ניאות לשנות את התשדיר. גם הורדתי תשדיר בנושא בטיחות בדרכים שחציו היה בלועזית".

כעת, אני מקריא לו משהו שאולי מוכר לקור מהיכנשהו ומבקש את תגובתו - "אומרים שזאת העיר העברית הראשונה,/ אבל היום ההגדרה הזאת לא נכונה,/ כי מן העברית הרי נשאר לזה הדור/ רק אינטרקונטיננטל, ספלנדיד ואקסצלסיור...”

קור איננו מצפה לסוף הקטע כדי להצטרף בעל-פה לקריאתי מספרו "לצונו של אדם - כבודו", בדיוק מלפני 30 שנה. מסתבר שמצב העברית רק הוחמר מאז. קור: 'בשנת הלשון העברית, תש"ן, ניסיתי להביא לחקיקה שתחייב שילוט עברי, כי בדמוקרטיה השם הלועזי הוא בגדר הסבירות. אבל שרי החינוך והמשפטים דאז שמו רגליים".

מי ידם הייתה במעל?

"אני לא רוצה להתחיל ללכלך אנשים...”

כדי להמחיש את מצבה העגום של השפה העברית, ד"ר קור, המנחה המיתולוגי של חידוני התנ"ך, ש-60 שנותיו אינן ניכרות בו ומשמש שנים הרבה כיועץ הלשון בתחנתו הצבאית, מביא דוגמה משם: "אם בעבר, כשהתחלתי ללמד את החדשים, הקדשתי להם שבע שעות, היום, בהתחשב ב'סחורה החדשה' שמגיעה, אני נותן להם 60 שעות. בהגיעם לגלי צה"ל, אני מלמד אותם מנקודת-מוצא שהצעירים בני ה-18 אינם יודעים שום דבר".

וכשאתה צופה בטלוויזיה?

"ההצטעצעות במילים זרות מקוממת אותי. הידעת שבשום מקום בעולם לא קוראים לגביע העולם בכדורגל מונדיאל פרט לברזיל ולנו? בכל מקום נוהגים לקרוא למפעל בשפתו. ענפי הפרסום והתקשורת אצלנו סוגדים לכל מה שזר”.

אז מה עושים?

"אולי נבחר ...פוליטיקאים אחרים. יש פוליטיקאים ירודים שנותנים זיכיון למנהלים ירודים ואלה מקבלים שדרנים ירודים. הכל מתחיל ממי שנבחר לכנסת. אבל בדמוקרטיה מי שמביא יותר ארגזים עם פתקים, הוא המנצח...”