בימים האחרונים נאבקים לולני הצפון על פרנסתם. הרפורמה שמתכנן משרד החקלאות תעביר את הבעלות בתעשיית הביצים מידיהם לידי קומץ בעלי הון, כשהמפסידים הגדולים יהיו המשפחות במושבים, יערות הגליל (שמפלצות בטון בגודל שלושה מגרשי כדורגל האחת, ייבנו על שטחיהם), ו-7 מיליון התרנגולות שיוחזקו בלולים מתועשים, בתנאים אכזריים לא פחות מהיום - ללא אפשרות למתוח כנף כל חייהן. המצדדים ברפורמה טוענים כי רוב הלולים כיום אינם מחזיקים ברישיון עסק, ומהווים סיכון מבחינה סביבתית. אך הרפורמה במתכונתה הנוכחית היא הרסנית הן מבחינה סביבתית והן מבחינה כלכלית וחברתית.
במסגרת הרפורמה מתכנן משרד החקלאות להקים כלובי סוללה לתרנגולות. תרנגולת בכלוב אינה זוכה לראות אור יום או לעמוד זקוף, שלא לדבר על למתוח כנף. השטח המוקצב לה אינו עולה על 400 סמ"ר (פחות משטח המקלדת שלכם), והרצפה עשויה רשת אלכסונית. בכלוב, אין לתרנגולת כל אפשרות לממש התנהגויות טבעיות. כאשר מנסה התרנגולת לממש את הדחף הטבעי להתפלש בעפר כדי להתנקות מטפילים, היא מתחככת ברשת ובסורגים, עד שבשרה נחשף ונפצע. החומר היחיד בו היא יכולה להשחיז את ציפורניה המתארכות הוא בשר חברותיה לכלוב. עקב התנאים הקשים, מתפתחת אלימות בלול - התרנגולות נעשות אגרסיביות ופוצעות זו את זו. לכן חותכים את מקורן בלהב לוהט.
רפורמה בענף הלול, הכוללת הקמה מחדש של לולי ההטלה, היא הזדמנות היסטורית להיפטר מכלובי הסוללה, ולעבור לממשקים מתקדמים יותר. אין הכוונה לחזרה למשק המסורתי, אלא ללולים ללא כלובים, הבנויים בכמה מפלסים וכוללים מוטות עמידה רבים וכך חוסכים בשטח. ההאכלה, איסוף הביצים וההפרשות נעשים באופן ממוכן - בדיוק כמו בלולי הכלובים. לולים אלו נקראים "לולי מעוף" (aviary). מדובר בגידול תעשייתי לכל דבר, שאינו מאפשר לתרנגולות לממש את כל צורכיהן - אך לפחות מקל במעט על סבלן.
תנאי מחיה בסיסיים לתרנגולות אינם בהכרח כרוכים בעלות כספית גבוהה יותר: אפילו לפי תחשיבי משרד החקלאות, "לולי מעוף" מתקדמים זולים הרבה יותר להקמה מאשר לולי-כלובים לסוגיהם, הם אינם דורשים עבודה רבה יותר ועלויות הייצור בהם אינן שונות שוני של ממש. מדוח הצוות לבדיקת רווחת המטילות (הצוות שבחר את סוג הלולים שייבנו ברפורמה) עולה, כי הקמת לולי מעוף זולה משמעותית מהקמת כלובים. הצוות המליץ על כלובים "הניתנים לשדרוג" לתקן האירופי המינימלי. לפי הדוח, לול כזה עולה 12.5% יותר מלולי המעוף - ואם יוחלט בעתיד לבצע את השדרוג לסטנדרט האירופי, העלות תהיה גבוהה יותר ב-44.4% מאשר לולי מעוף. מדובר בבזבוז אדיר של כספים הן למדינה והן ללולנים. יש לתמוה מהם האינטרסים הסמויים המניעים את משרד החקלאות לבחור באופציה היקרה והאכזרית ביותר.
התעקשות על כלובי סוללה עלולה לפגוע בתוך שנים ספורות גם בייצוא. לאחרונה החלו רשתות מזון בבריטניה להוריד ביצי-כלוב ממדפיהן (מרקס אנד ספנסר, סיינסבוריז), ומסעדות מסרבות למוכרן (כל סניפי מקדונלדס במדינות האיחוד האירופי, למשל). חרם הצרכנים התפשט גם למוצרים המכילים ביצי-כלוב, ולכן חברות כמו היינץ וקדבורי התחייבו זה מכבר לעבור הדרגתית לשימוש בביצי חופש בלבד. הקמפיין שהחל לאחרונה בשבדיה נגד מוצרי טבעול, המכילים ביצים מכלובי סוללה, הוא רק הסנונית המבשרת על הקונפליקט הצפוי בין תעשיית הביצים הישראלית לבין השוק האירופי ושווקים נוספים במערב.
מדינות האיחוד האירופי אסרו על כלובי סוללה (חלקן מתירות "כלובים מצוידים", אך מפאת מחירם הם אינם רווחיים באירופה). כך גם קליפורניה ומישיגן בארה"ב. יותר ויותר מדינות עוברות ללולים ללא כלובים, בשל לחץ צרכני והתגברות המודעות לזכויות בעלי-חיים. גם הציבור הישראלי מתנגד לכלובים: לפי סקר מכון "מאגר מוחות" שנערך במרס 2009, שני שליש מהישראלים מעדיפים לצרוך ביצים שהוטלו בלולים ללא-כלובים, גם אם יידרשו לשלם על כך יותר. יהיה זה בזבוז אדיר של כספי ציבור לבנות היום כלובי סוללה חדשים, שגם בישראל ייאסרו לשימוש, בהיותם מנוגדים לחוק צער בעלי-חיים. בניגוד ל
הולילנד, את הלולולנד של שמחון עוד ניתן לשנות.
לולנים שיוסיפו ללוליהם חצרות יזכו לרווח גבוה יותר ממכירת הביצים כ"ביצי חופש", המשוחררות מפיקוח המחירים. לולי חצר אף יוכלו להשתלב טוב יותר בנוף הגלילי ובתוכניות לפתח את התיירות הכפרית.
