מודעת האבל, שפורסמה השבוע בהארץ, בישרה על מותה של "גימלאית" משרד מבקר המדינה, יוסף סיידוף, שהיה גבר עד סוף ימיו ומן הסתם מתהפך עכשיו בקברו על שהפכו אותו, דווקא במותו, לאשה.
כשמדובר בטעות-דפוס אומללה ניתן, מטבע הדברים, לצפות מן המגיה שיעלה עליה לפני שתפורסם. על אחת כמה וכמה כשעסקינן במודעה רגישה כל כך, שחשיבותה הסנטימנטלית גדולה לאין ערוך עבור משפחת הנפטר.
טעות אחרת, השגורה במדיה שלנו, היא הוספת האות יוד, במקום שאינה דרושה כלל.
ידיעות אחרונות פירסם השבוע בעמוד הדעות שלו מאמר של מרצה ל"'מדעי"' המדינה באוניברסיטת בר-אילן, כאילו המדובר באשת-סגל אקדמאי שהתמחתה במספר מדעים, בעוד שלמעשה התמחותה היא במדע אחד בלבד עם מקצועות-משנה.
היגוי שגוי
גם סירוס שמות הוא תופעה החוזרת על עצמה חדשות לבקרים בערוצי הטלוויזיה וברדיו. פרופסור
זאב שטרנהל, שכותב שורות אלה נמנה עם תלמידיו, עוד כשהיה עדיין מתרגל, זוכה משום מה להגיית שם-משפחתו בפי השדרים בפתח מתחת לה', במקום בציירה, על-פי מקור השם הלקוח מגרמנית: זוהר ככוכב. אותם דברים אמורים באהוד אולמרט, שכולם הוגים, משום מה, את שמו בפתח מתחת למ' במקום בציירה. ובחדשות של כל ערוצי הטלוויזיה נהגה קניון הקניות בציירה מתחת לק' במקום בקמץ, כאילו היה פארק של שמורת טבע בארצות-הברית.
אפילו הבנקים שלנו, האמורים להקפיד על תרגום נכון של המונחים הפיננסיים, חוטאים לעברית. הם מציעים ללקוחותיהם פמ"ז (פקדון מטבע זר) במקום פמ"ח (פקדון מטבע חוץ)
רעות חולות
שדר ערוץ 2 חזר השבוע, פעמים אין ספור, על המונח "ברדק" במהדורת החדשות, כשביקש לתאר את מה שמתרחש בימים אלה בליכוד.מן הסתם הוא התכוון, כמובן, ל"בלגן" ולא לזנות, שהרי ברדק פירושו ברוסית "בית זונות".
אותם דברים אמורים ב"שטינקר" ("מסריח" בגרמנית), שהפך משום מה בתקשורת למלה נרדפת לסוכן חשאי. ואולי, משום כך, גם זכה
רפי איתן לכינויו "רפי המסריח".
קלישאות שחדרו לשפה העברית משפות אחרות הן רעה חולה שחוזרת על עצמה. "איזה באסה" הוא ביטוי שגור שנשאל מהשפה הערבית והמפגין אכזבה וייאוש גמור מהמצב; "או-טו-טו" הוא ביטוי שיגרתי ונדוש, שלקוח מהיידיש ומבוסס על צלילים חוזרים - מעין אונומטופאה, ופירושו: הנה כבר זה קורה; ו"אג'נדה", שחברה למשרדים מן השפה האנגלית, היא, בעצם, סדר-יום. אבל, מי לעזאזל, באמת משתמש בו בשפת העברית?
