|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מנקודת מבטה של התקשורת, יש לפייגלין שני צדדים שיש ביניהם קשר הדוק: הוא סיוט אידיאולוגי, ותקווה אלקטוראלית ● רצו בעזרתו לצבוע את נתניהו בשחור, ואת הליכוד כ"ימין קיצוני" ● תבוסתו של פייגלין תאלץ אותם להזדיין בסבלנות
|
|
פייגלין. משפיע על רשימת הליכוד לכנסת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ביקורת היא טקסט חשוב. תכלית השמעתה או כתיבתה היא תיקון שמקבלי השירות אמורים ליהנות ממנו. בצד אחד של הביקורת יש את המבוקר, ובצד השני יש את כותב (או מותח) הביקורת. היחסים אינם סימטריים. מהסיבה הזו, המבקר עלול לחטוא בחטא היוהרה. יש שלושה סוגי ביקורת: - החיובית שבהן מכונה "ביקורת הוגנת" או "ביקורת בונה". המבקר מתבונן בנשוא הביקורת מנקודת מבט של מקבלי השירות, וכותב מה נכון, או איך זה צריך להיות, לעומת מה שראה, ונשוא הביקורת פועל לתיקון.
- יש ביקורת הורסת, והיא מנוסחת בצורה מרושעת. המבקר מצא פגמים, ורואה בהם הזדמנות מרנינה להרוס את המבוקר. ואת זה הוא עושה בניסוח פוגעני, מלא ארס.
- גרועה ממנה היא הביקורת המניפולטיבית. המרכיב הראשי בביקורת המניפולטיבית הוא גניבת דעת. מבחינתו של כותב הביקורת, אין דבר כזה "נכון" ו"לא נכון"! לא משנה מה יעשה המבוקר - הכל לא נכון! הוא שונא אותו, ומעניין אותו רק דבר אחד: לפגוע בו ולהבאיש את ריחו. עוצמתו של כותב הביקורת נגזרת מחוסר היכולת של קוראיו (או שומעיו) לזהות את המניפולציה. במקרה כזה, הבעיה האמיתית של מקבלי השירות (האזרחים) מתמקדת במבקר, שמנצל את אמון קוראיו כדי להפיץ את שנאתו.
|
|
התקשורת סיקרה מקרוב את ההתמודדות בין נתניהו לפייגלין. במבט שטחי זה נראה כמו התמודדות בין ענק וגמד. יוסי ורטר הגדיר את פייגלין "דחליל" (הארץ / 29.4.10). מותחי הביקורת: ראש הממשלה עוזב הכל ויוצא לקרב פוליטי נגד... דחליל. יריב דמה. כלום. פייגלין הוא כלום. התיאור הזה תכליתו גימוד נתניהו. ירון דקל: "נתניהו ירד השבוע מעמדת המנהיג, המדינאי, מקבל החלטות ברומו של עולם - לדרגת הפוליטיקאי" (גלובס / 1.5.10). שלום ירושלמי החליט ש"פייגלין כבר ניצח", עוד בטרם נפתחו הקלפיות. עובדה: "הוא הצליח לתזז את ראש הממשלה ברחבי הארץ" ( מעריב / 29.4.10). נכון, פייגלין הוא כלום. אלא שהכלום הזה בעידוד סמוי של התקשורת, משחק מלוכלך. אילו היה הגון, היינו רואים אותו במפלגה הקרובה אליו אידיאולוגית. (האיחוד-הלאומי). הוא נכנס לליכוד עם כוונה מוצהרת להשתלט על ההנהגה. עד שזה יקרה - וזה לא יקרה!! - הוא משפיע על רשימת הליכוד לכנסת. ההשתוללות המכוערת והאווילית שלו, נוצלה על-ידי אנשי קדימה למכור את הליכוד (לפני הבחירות) כמפלגת ימין קיצוני. המסר היה: "הליכוד זה פייגלין, ופייגלין זה הליכוד". למרות שזה היה שקר, התקשורת עזרה. מבחינת נתניהו, המאבק נגד קבוצת פייגלין היה הזדמנות להעביר מסר הפוך ומשוכפל: קבוצת פייגלין (מנהיגות-יהודית) הוא כת משיחית, ונטע זר בליכוד. המסר הזה תכליתו: יירוט המסר השקרי לפיו "הליכוד זה פייגלין". מהסיבה הזו, המאבק של נתניהו היה נכון. שנתיים שקט מפלגתי זה בונוס. והתקשורת? היא תאלץ להזדיין בסבלנות...
|
|
| תאריך:
|
02/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
02/05/2010
|
|
נרי אבנרי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גילוי האמת לאמיתה
|
2/05/10 17:19
|
|
|
|
2
|
|
boris d
|
2/05/10 17:21
|
|
|
|
|
|
Alea jacta est
|
2/05/10 17:49
|
|
|
|
|
|
אביהוונדב
|
3/05/10 01:59
|
|
|
|
3
|
|
עובדה
|
2/05/10 17:29
|
|
|
|
4
|
|
חבר מרכז ליכוד
|
2/05/10 17:39
|
|
|
|
|
|
שרון ר.
|
3/05/10 08:01
|
|
|
|
5
|
|
אסיר ציון בציון
|
2/05/10 19:01
|
|
|
|
|
|
מטאטא
|
2/05/10 21:45
|
|
|
|
6
|
|
יופיטר
|
2/05/10 19:12
|
|
|
|
7
|
|
הניה
|
2/05/10 21:05
|
|
|
|
8
|
|
צנחן
|
2/05/10 21:09
|
|
|
|
9
|
|
אברהם שלום
|
3/05/10 01:36
|
|
|
|
10
|
|
קורןנאוה טבריה
|
3/05/10 07:07
|
|
|
|
11
|
|
קורןנאוה טבריה
|
3/05/10 07:20
|
|
|
|
12
|
|
בהצלחה לפייגלין!
|
3/05/10 09:42
|
|
|
|
13
|
|
אבי געזונט
|
3/05/10 09:42
|
|
|
|
14
|
|
ישעיהו א
|
3/05/10 12:10
|
|
שני מנהיגים גדולים הניחו פצצת זמן. בן גוריון מסר את החינוך לחרדים. בגין הסיר את התקרה ממספר תלמידי הישיבות. והפצצה מתפוצצת עלינו. לצמצם פיגוע הביאו את "חוק טל".
|
|
|
|
|
אין ספק כי ירון לונדון, הנמנה עם קיצוני השמאל בישראל, מצטער ומתחרט על חריזת מילות השיר הנפלא שלו - "מרדף" - ורואה בחיבורו זה מעין חטא נעורים, אך כידוע משנכתב דבר, הוא בעל חיות משל עצמו.
|
|
|
|
|
זִכרו של מי שמסמל בישראל יותר מכל את חג ל"ג בעומר, המנהיג-המורד בר-כוכבא, שנוי במחלוקת: יש אומנם רבים המהללים אותו כגיבור עממי שקם אל מול שלטון עריץ, אך יש גם סבורים כי היה בִּריון והרפתקן שמרד באימפריה החזקה ביותר בעולם העתיק והמיט בכך חורבן על ארצו וגלות על עמו. עקב מיעוט מקורות מבוססים, קיים גם ויכוח - עד כמה בכלל ידוע לנו מה באמת קרה בזמן המרד הזה ברומאים שבו תמכו גם רבי עקיבא וראש תלמידיו - רבי שמעון בר-יוחאי (בשניהם בעיקר קשורים עיקרי המסורת הדתית הנהוגים בל"ג בעומר מאז המאה השלוש-עשרה).
|
|
|
|
|
האסטרטגיה החרדית הישראלית - גם אם אינה כתובה ואין אדם בעולם היכול לדעת אם היא תורה שבעל-פה של רבני המגדר או של מנהיגיו הפוליטיים, או משהו שמתגבש לו מתוך ההתנהלות של הציבור והופך למפת הדרכים המחייבת את ראשי העדה - היא להפוך את מדינת ישראל למדינה זרה השייכת לה. האוקסימורון הזה איננו תופעה אנתרופולוגית או סוציולוגית. הוא תפישת עולם. הוא פילוסופיה. הוא אבסורד הגיוני בתכלית.
|
|
|
|
|
במשך 62 שנה מטפחת המדינה הזאת בהמון אהבה, באינסוף הקרבה ובמיליארדי דולרים את הצבא שלה כסמל, כמיתוס, משפיעה עליו ועל אנשיו את שפעתה הדלה, רוכשת/מממנת עבורו אינספור צעצועי מלחמה ומוות יקרים, על-חשבון השקעות אחרות הנדרשות לחוסן החברתי שלה. מעצימה אותו ערכית וכוחנית, וכמעט סוגדת לצבא!
|
|
|
|
|
