מה שקורה ביישוב הדתי/חרדי עמנואל - הוא ביטוי קלאסי לגלותיות אשכנזית מפגרת, המחזירה את החברה 100 שנה לאחור - לגטאות, להתבטלות ולהתבדלות והתחנפות לפריץ הגוי.
ואם חשבתם שהדתיים הלאומיים, המתקדמים יותר ונאורים קצת יותר, הצליחו לעבור את הגשר ולראות את האור שמעבר - טעות בידכם. שהרי הרב לבנון - הרב של אלון מורה, אסר על אישה לרוץ למזכירות היישוב ועורר בכך סערה זוטא. לדעתו, אי-אפשר לשנות את הטבע לאמור: האישה נוטלת על עצמה בעיקר תפקידי פנים - לאמור: חוכמתה של האישה פנימה - הבנתם? כמובן שיש לכך הסברים מעניינים על תפקיד האישה במשפחה, בחברה הדתית, שהיא אבן היסוד במשפחה וכולי וכולי. העיקר שלא תעסוק בענייני ציבור - אלו שמורים לגבר הדתי-לאומי. ולאחר שקוראים את משנתו של הרב לבנון מאלון מורה, קשה להבין אבל קל לעבור לחרדים בעמנואל.
אחרי שבג"צ פסק על לימודים משותפים ושיתוף הנערות הספרדיות - הצו לא בוצע. לעומת זאת, יצאו החרדים החשוכים האלה במתקפה אכזרית ונלעגת בעיקרה, לעבר השופט העליון
אדמונד לוי שישב בהרכב, שפסק נגד בית הספר בעמנואל והתנהלותו. השופט אדמונד לוי הוא במקרה לגמרי, גם ספרדי, גם דתי, גם בעל השקפות לאומיות וגם מבין ומכיר את החיים החילוניים. לכן, ההתקפות הגועליות נגדו, תוך כינויי גנאי קיצוניים, כמו "קאפו" - מתאימים לקבוצה הגלותית החרדית המתבדלת הזו ואין לקחת אותם ברצינות.
מאידך-גיסא, על משרד החינוך ושר החינוך היה לפעול ביתר נחרצות ומהירות, לא לחכות לבג"צ ולפסיקתו ואולי אחריה, מיד עם אי-כיבוד הפסיקה, למהר ולסגור את המוסד הזה לחודש ולפתוח אותו מחדש עם הנהלה חדשה ומטרה חדשה של לימוד חופשי לכל הנערות מכל העדות, הצבעים והדתות.
פרשת עמנואל מזכירה את פרשת הילדים האתיופיים וסירוב הממסד הוותיק הלבן לשלבם בחברה. בפתח-תקווה, שגם שם נזקקו לצו בית המשפט, היו צריכים משרד החינוך או הממשלה, לתת דוגמה תקיפה של שוויון בחינוך, להדיח את המנהל וצוות המורים המורדים, לפזר את בית הספר ולבנותו מחדש במתכונת מתקדמת.
ואחרי ששנים אנו שומעים על חשיבותו של החינוך - בדומה לחשיבות הביטחון - מקרים מעין אלו שצוטטו לעיל רק מסבירים למה אנחנו עדיין מפגרים הן בחינוך והן בביטחון.
ממשלה חזקה ותקיפה אינה רק ממשלה שעושה שרירים כלפי חוץ, תוך איומים על חיזבאללה ואירן. ממשלה חזקה היא גם זאת ששולטת בחברה פנימה, שלא נותנת לקבוצות בדלניות להרים ראש, להכתיב סדר יום שלילי חברתי או פוליטי, ופועלת ביד חזקה ובזרוע נטויה נגד תופעות אלו.
אלה התופעות בהן עליה לטפל:
א. כיתות בדלניות וקיצוניות, כמו בעמנואל ובפתח-תקווה.
ב. דתיים חרדים, נוסח אתרא קדישא, נטורי קרתא, רוקדי ושורפי דגלי ישראל.
ג. הח"כים הערביים, משת"פים עם אויבי ישראל, המטיילים בארצות אויב - סוריה ולבנון. חיזבאללה וקדאפי - כולל ח"כ אלסאנע המאבד דרכונים דיפלומטיים סדרתי. מעניין כמה והאם כרטיסי אשראי או דולרים הוא איבד בזמן האחרון?
ד. מרצים אקדמיים ופרופסורים בישראל ובחו"ל שהציבו להם מטרה לפגוע במדינת ישראל, ממשלתה וביטחונה - להוקיע אותם. להוציא אותם ממערכות האקדמיה המסובסדות מכספי ציבור. שיחפשו את מקומם במגזר הפרטי בארץ ובחו"ל.
זה אבסורד ישראלי שמרצים, המקבלים את משכורתם היפה, לרבות כל התנאים הנלווים + שנת שבתון מכספי הציבור והממשלה, במסווה מזויף של חופש אקדמי, ותחת מטריה של שמירה על זכויות האזרח - תוקפים את המדינה ומוסדותיה ומביאים לנזק כבד למדינה, תוך מתן חומר דליק לאויבי ושונאי ישראל.
יש לייבש את האפיק הזה של הסתה ושנאת ישראל בהקדם האפשרי. ומי שלא מוצא חן בעיניו - שיעזוב, יהגר, יברח, ינטוש לפי בחירתו וטובה שעת השמצה אחת קודם.
לעשות - אפשר. ויש מה. השאלה היא, האם יש לממשלה מספיק אומץ, ויושר, בלי חישובים פוליטיים, לפעול ביד רמה, חכמה ויעילה. ימים יגידו...
נקודה למחשבה והרהורים: כי עמנו-אל - אבל איזה?
