בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כשעיתונאי מתחפש לחבר כנסת
|
כאשר הוא יתחיל סוף-סוף בעשייה לה הוא קיווה וציפה, הוא ואנחנו נגלה שהוא ממשיך לחשוב, להתנהג ולפעול כמו עיתונאי
|
המקור: עיתונאי. יאיר לפיד [עכבר העיר]
|
|
|
|
|
השבוע נזכרתי כיצד הרמתי גבה כאשר שמעתי לראשונה ששלי יחימוביץ' רוצה להצטרף לעולם הפוליטיקה. אז זה נשמע מעט חשוד - מה יש לעיתונאית לחפש בכנסת? מה זה אומר על ההתנהגות שלה עד עכשיו בתקשורת, בראיונות ובכתבות? ברשותכם אציין מספר עובדות: מאז שגברת יחימוביץ' הושבעה לכנסת, היא העבירה מספר שיא של תשעה חוקים למען העובדים החלשים ומעמד הביניים. היא אינה מהססת להשתלח בבעלי ההון והשליטה ולכנותם כבעלי התנהגות חזירית, להעלות את נושא הריכוזיות במשק בכל הזדמנות אפשרית ועוד. נדמה שנמרצות זו של ח"כ יחימוביץ' דומה להתלהבות של אדם שעד עכשיו רק כתב ביקורות לסרט, ופתאום קיבל אחד מהתפקידים הראשיים. עם זאת, אליה וקוץ בה: אין ספק שיחימוביץ' באה מתוך כוונה טובה לשנות. הבעיה נובעת מנגררות העבר התקשורתי שלה, אשר התחיל עוד בשנות ה-80'. לאור ניסיונה הרב בתקשורת ובעקבות כישרונה לתמרן בין הניואנסים הדקים של תגובות הקהל הישראלי לנושאים רגישים, דומה שמאז שיחימוביץ' נכנסה לכנסת היא מטלטלת בברוטליות כל עצב חשוף בגוף החברה הישראלית, מבלי להתחשב באחריות המתבקשת מנבחרי ציבור. במומחיות רבה היא מספקת משפטים קצרים וקולעים אשר במקרה נראים מצוין בכותרות הכתבות של עיתונים צמאי דרמה כדוגמת: "הפכנו למונרכיה של שוק ההון" 1, או: "יחימוביץ' קוראת לחרם צרכנים על מזרחי-טפחות". בתורת 'יצירת כותרות שלי' היא אשפית. אין ויכוח שיכולת זו, לדעת לשחק את המשחק התקשורתי, חשובה מאוד בארסנל היכולות של כל נבחר ציבור. הבעיה מתחילה כאשר היא הופכת למרכז, והעשייה הציבורית האמיתית נדחקת הצידה. בשאלת החשיבות והצורך בחוק שכר הבכירים שמקדמת יחימוביץ' במרץ רב בזמן האחרון קיימות דעות משני הצדדים. לשאלה האם חוק זה מצטייר טוב בתקשורת ו"תופס כותרות", יש תשובה אחת.
|
|
המקור: עיתונאית. שלי יחימוביץ' [פלאש 90]
|
|
|
השבוע, כששמעתי על המעבר האפשרי של יאיר לפיד לפוליטיקה, כבר לא הרמתי גבה. שמות כמו ניצן הורוביץ, דניאל בן סימון ו אורי אורבך כבר הפכו את המעבר הזה לדרך סלולה. יאיר לפיד אף הוא אשף בתחום התקשורת. כדמות ידועה ומכובדת בציבור הישראלי, הכתיבה שלו לעתים אישית ונוגעת, לעתים מכילה ביקורת ציבורית נוקבת, אך תמיד מבריקה. את המשחק הזה מר לפיד בהחלט יודע לשחק, וזה בדיוק מה שמדאיג אותי. אני גם לא נכנס לוויכוח האם השימוש בתקשורת כמקפצה לתקשורת הוא לגיטימי או פסול, או לשאלת המניעים האמיתיים מאחורי "חוק הצינון" והפחד של מפלגות קדימה והליכוד מפני כניסת שחקן חדש, רענן ופופולרי לזירה הפוליטית המשועממת והרוויה בדמויות שחוקות. אל תטעו, למרות שאישית אינני מסכים איתו בהרבה תחומים, אין לי ספק שאדם מוכשר כמוהו יהווה תחליף מצוין להרבה עסקנים הנמצאים כיום בכנסת. אני חושב שאף אחד לא יהיה מופתע כאשר מר לפיד ייכנס לכנסת הקרובה בקלות מפתיעה, ואף יפעל למען נושאים חשובים. הדאגה שלי נובעת ממקבילת ניסיון המעבר של שלי יחימוביץ'. אני חושש שיאיר אכן יקבל את המפתחות למשרד בכנסת, ויהפוך לאחד מנבחרי הציבור. כאשר הוא יתרווח בכיסא, ויתחיל סוף-סוף בעשייה לה הוא קיווה וציפה, הוא ואנחנו נגלה שהוא ממשיך לחשוב, להתנהג ולפעול כמו עיתונאי. בצדק תשאלו: מה רע בכך? הבעיה נובעת מעצם מהותו של עיתונאי וצורת המחשבה בה הוא אומן ותורגל לחשוב. לחשוב כמו עיתונאי, זה להיכנע לפיתוי החזק בחיפוש מתמיד אחר נושאים "חמים", פיקנטיים ושטחיים במטרה להעלותם לסדר היום, על-חשבון נושאים עמוקים, חשובים ועקרוניים יותר, אך עמומים, מסובכים יותר וחסרי ברק תקשורתי. לחשוב כמו עיתונאי זה לצעוק מעל הגגות: "הפכנו למונרכיה של שוק ההון" בעוד אינך מומחה (בלשון המעטה) בתחום הכלכלה, כך שאינך מסוגל לראות את התמונה כולה. שינוי התפיסה הבסיסי הזה, הנדרש במעבר בין תפקיד העיתונאי לנבחר ציבור, הוא כמעט בלתי אפשרי לאדם שבילה כמעט את כל חייו תחת מכבש הלחצים של עולם העיתונות, ובשלב מאוחר יותר של עולם הטלוויזיה, בדרישה המתמדת לאייטמים צהובים ומעניינים יותר, תוך כדי התפשרות על איכות ועומק התוכן, ורק שיביאו רייטינג גבוה יותר או למכירת מספר עיתונים גדול יותר. עיתונאים יקרים, לפני המחשבה על מעבר לפוליטיקה, תבינו: בתפקיד החדש יופקד בידיכם העט אשר בעזרתו תוכלו לכתוב את הפרק הבא בהיסטוריה של המדינה. עליכם לזכור תמיד: ההיסטוריה של מדינת ישראל איננה סרט, ואתם אינכם השחקן הראשי. מהנבחרים שלנו איננו מצפים לדרמה ולכותרות מרעישות, מאלו שבענו די והותר מכיוון התקשורת והמדיה. תפקידכם האמיתי הוא לאטום את האוזניים לרעש מסביב, ללכת אחרי האמת שלכם שלשמה נבחרתם, ולשאת את הלפיד למען עתיד טוב יותר, לא צהוב יותר. לסיום, מר לפיד היקר, במקרה שאכן תעבור למשכן הכנסת, בקשה אחת לי אליך: אל תהפוך לשלי יחימוביץ'.
|
|
|
1. מאת: צבי זרחיה, TheMarker, יום ב', 7 ביוני 2010, 11:56.
|
|
|
הכותב הוא העורך הראשי של מגזין "הגלובליסט" הבינלאומי, הכולל יותר מ-20 סניפים באוניברסיטות מובילות ברחבי העולם (ייל, קיימברידג', אוקספורד, פקין בבייגינג', סיאנס פו בפריז ועוד).
|
|
תאריך:
|
14/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
14/06/2010
|
|
רפאל שני-אור
|
כשעיתונאי מתחפש לחבר כנסת
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עין צופיה
|
14/06/10 12:57
|
|
2
|
|
ישע
|
14/06/10 14:58
|
|
3
|
|
יונתן.א.
|
14/06/10 16:12
|
|
4
|
|
יוא"ב
|
14/06/10 18:25
|
|
5
|
|
שלי המשיכי כך
|
15/06/10 10:14
|
|
עברו אומנם חמש שנים ונראה שדבר לא השתנה. לא בג"צ ולא בצלם הם אלה שהחליטו לפתוח את ציר 60 לתנועת רכבים פלשתינים, אלא הממשלה, שממשיכה לתת מחוות ולקבל... מה בעצם אנחנו מקבלים?
|
|
|
התקשורת דיווחה בהרחבה כי טלי פחימה החליטה להתאסלם. השייח' ראאד סלאח (מנהיג הפלג הלאומי דתי הצפוני), שחזר זה עתה מהמשט ההומניטרי לעזה, עם אוסף של שונאי ישראל - הוא הוא ה"גורו" החדש שלה.
|
|
|
הלוגיסטיקה המיוחסת כביכול ל"מוסד", של שימוש בדרכון גרמני מזויף, לצורך חיסולו של בכיר החמאס, אל-מבחוח, בדובאי, אומצה על-ידי השירותים החשאיים של ישראל עוד במחצית המאה החולפת. תחילתה בפרשה הכישלונית של אמ"ן במצרים, שנודעה לימים כ"עסק הביש".
|
|
|
לפיד היטיב להגדיר את הבעיות המרכזיות של החברה הישראלית. הן אכן רבות, עמוקות, מהותיות, דרמטיות בחומרתן ונראה שהן מובילות את כולנו לתהום.
|
|
|
היישוב "וואחת אל סלאם" (הוא נווה שלום) הוקם בשנת 1969 בידי הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר, יהודי מומר, יליד מצרים, מתוך אמונתו כי "האהבה תנצח את האיבה", לאמור, הלה שאף ליצור ההוכחה כי דו-קיום ערבי-יהודי הינו אפשרי והמודל לכך יגולם ביישוב "נווה שלום" הממוקם ליד לטרון בשטח ישראל והכולל כ-50 משפחות של יהודים וערבים אזרחי ישראל.
|
|
|
|