להיות צודק פירושו להיות חכם

ההסברה הישראלית דומה למזג האוויר - כולם מתלוננים עליה אבל איש לא עושה דבר לשנותה. מי שאינו מבין באיזה עולם אנו חיים, וכיצד פועלת מכונת התעמולה האיסלאמית, טוב שישווה בין שיטות התעמולה של היטלר, גבלס והעיתון הנאצי דר-שטירמר, לבין זו המופעלת על מדינת ישראל במסגרת המלחמה הטוטאלית נגדה. אם נתחשב ביכולות הטכנולוגיות של התקשורת והאינטרנט, שלא היו קיימות בתקופת השלטון הנאצי, נמצא שמופעל נגדנו היום מכפיל-כוח הרסני שלא היה כמותו מעולם.

את סרטיו של גבלס, בהם הוצגו היהודים כעכברים מפיצי מחלות ומוות בעולם, יכלו לראות רק ביומני הקולנוע ובתפוצה שאיננה מתקרבת אפילו לזו של סרטוני YouTube הנאלחים, המופצים נגד ישראל בידי כל זב ומצורע הפועל במרחב הקיברנטי של הכפר העולמי.

וההשוואה בין אותה תקופה לבין ימינו היא מצמררת: אז פרסם היטלר את ספרו "מיין קאמפף", ובו המתווה לרצח העם היהודי, והיום אחמדינג'אד, באותן מילים ממש, מאיים בשואה כלפי העם היהודי ומדינת ישראל כאחד. אז לא פעל איש נגד היטלר וחבר-הלאומים שתק, ואילו היום האו"ם, שקם על הריסותיה של השתיקה הזו כלפי הרודנות הנאצית והפשיסטית, שב ושותק מול הניאו-נאציזם האיסלאמי-ערבי בעודו מרים קול נגד קורבנות שתיקתו ההיא, בימים שבהם העבודה שחררה את היהודים מעולם החיים. שתיקתו המצמררת של האו"ם מלווה ברעמי קולות של גינויים ליהודים המעזים להגן על חירותם ומולדתם. ואין סליחה על ניצחון של ישראל.

חיידקי מגיפת השנאה הממאירה הזו חודרים ומדביקים את התקשורת והמדיה העולמית, ארגונים יהודיים, את האקדמיה העולמית וזו שבישראל, ואיש מהחבורה היהודו-נאצית המובילה את השנאה הזו איננו משלם מחיר על מעשיו. אדרבה, מדינת ישראל מממנת לצוררים הללו חיי רווחה בכל האוניברסיטות, חופש הסתה בלתי מוגבל, תקציבי קולנוע להצגת שנאה ליהודים, תעמולת חינם לאויב הפלשתיני.

מי שחושב שניתן, אפילו בתקציבי-ענק של משרדים ממשלתיים, להילחם בתופעת השנאה העיוורת נגדנו, ולנצח - טועה. הנחת היסוד והתחלה של כל הסברה חייבת להתבסס על האמונה בצדקת הדרך. ללא צדקת הדרך אין הסברה, וכל מי שינסה להתמודד עם התעמולה נגדנו בשיטות הקיימות ובמסגרות הקיימות, ייכשל.

מי שאיננו צודק בהתנחלות היהודית בתל אביב, בחיפה, ביהודה, בשומרון, בירושלים ובגולן, לא יוכל להסביר ל"עולם" מדוע התוצאות של מסירת חבל עזה לחמאס יהיו תמונת ראי של כל נסיגה משטחי המולדת האחרים, ועל כן יש לומר ל"עולם": לעולם לא ניסוג משום גרגר אדמה ממולדתנו.

כל הסברה תיכשל אם צינור המידע העיקרי של מדינת ישראל ימשיך להישלט בידי תקשורת עוינת וצינית, דוגמת ידיעות אחרונות, ערוצי הרדיו והטלוויזיה, שלא לדבר על עיתונות-אויב דוגמת עיתון הארץ.

מנהיגות חכמה איננה מזיזה קווים אדומים לנוחיות רגעית ולשקט זמני מתקשורת "עולמית" עוינת. עם חכם שלרשותו הסברה נבונה מגייס לצידו את העולם הנאור, שהוא רוב דומם של בני-אדם בכל רחבי תבל: שני שליש מתושבי ארה"ב המצדדים בישראל, קהילות נוצריות באמריקה, אזרחים מדוכאים בידי דיקטטורים כמו הוגו צ'אווס הניאו-פשיסטי של ונצואלה, אירנים רבים התומכים בישראל בסתר, טורקים חילוניים וחופשיים, יפנים אוהדי ישראל, אפילו ערבים בסתר הפוחדים עד מוות מהדומיננטיות הגרעינית של אירן, כמו גם מהאימפריה העותומאנית החדשה אותה מנסה רג'פ טאיפ ארדואן להקים מחדש, 92 שנים לאחר טבח 1.5 מיליון הארמנים, תבוסת טורקיה והסגתה אל גבולות אסיה הקטנה.

מערכת ההסברה היא רק האמצעי להעברת המסרים באמצעות אנשים, משאבים, שיטות פעולה וטכנולוגיה, ואין להחליפה עם המהות האמיתית של צדקתנו, שהיא צדקתה של ארץ ישראל - ערש אבותיו של העם היהודי וסלע קיומו מאז ולעולם - ומי שאיננו מאמין בכך, שיילך מכאן. עם צודק הוא עם חכם, עם חכם הוא עם מלוכד. הצדק שלנו הוא ההסברה!

אסור ללכת שולל אחרי התקשורת בישראל, השוטפת את מוחנו ש"כל העולם נגדנו". זו שטיפת מוח מגמתית המשרתת את מטרות האויב, בין אם מכוונת-זדון ובין אם מבורות ומחנופה לקולגות האנטישמיות בעולם התקשורת. לא כל העולם נגדנו - גרעין הכוח של האויב האמיתי ומסייעיו רוצה שנאמין שהם "כל העולם", כביכול. ועם כל זאת, חשוב שנפנים כי העולם כולו גשר צר מאוד, ועל מקומנו בגשר הזה אנו נלחמים.

אם ננתח את מצבנו האמיתי, נבין את מגבלות כוחנו ונפעל במסגרתן - נוכל להתמודד, אולי לא לנצח, אבל חשוב מזה - להישרד. חובה עלינו לעמוד איתן, מלוכדים מול הצונאמי של ים הרעל התעמולתי המסתער עלינו מתוך ידיעה שאם ניכשל בעמידה זו - יבואו גלי צונאמי נוספים של טרור ומוות, שלאחריהם המלחמה הכוללת, הניצבת לפתחנו כענן שחור המאיים באלפי טילים על חיי כל אדם בישראל.

בואו ננתח מדוע איננו מצליחים להתמודד עם תעמולת האויב. כלל ראשון שקבע גבלס: חזור על השקר פעמים רבות - לבסוף כולם יאמינו שזו אמת ואין בלתה. חזור ואמור - "ישראל היא מדינת אפרטהייד, ישראל היא מדינת כיבוש, ישראל היא פושעת מלחמה, ישראל מדכאת עם כבוש" - זה עבד, זה עובד וזה מחמיר מאירוע לאירוע, אז מה יש להתפלא על ריצ'רד גולדסטון, השופט והתליין היהודי של הכושים מדרום אפריקה, שכבר קיבל "אינדולגנציה" - סליחה ומחילה מכנסיות הטרור וממסגדיה על פשעיו אלה, תוך שהוא רוחץ כפיו בניקיון דמם של בני עמו היהודים.

השיטה עובדת, תקשורת ישראלית מסייעת לה, שלא לדבר על מאות מרעילי בארות באקדמיה הישראלית, מרצים וסטודנטים המובילים חרם כלכלי, תרבותי ורוחני על כולנו. חופש אקדמי - רק למשמיצים, ביקורת - רק לנו. סתימת פיות - רק למתנגדינו. והפרסומת ברדיו עובדת אמרו בקול ישראל, והם צדקו, וראו את העיתונאי הבכיר ב"עיתון של המדינה" נחום ברנע, המכנה אותנו בעקבות עצירת המשט לעזה: "ישראל היא עתה המדינה המצורעת של העולם". ישראל מצורעת? עם כל מה שעשתה כדי לרצות את אויביה? לחלוק עימם את הארץ של הקטנה לאחר ששלושה רבעים משטחה כבר ניתנו לאויביה בניגוד להסכמים הבינלאומיים שנחתמו לאחר מלחמת העולם הראשונה? ואולי עיתונאים מצורעים הם הכותבים בארץ הזו? אכן כן, והארץ מלאה אותם ואת סאת קיאם, נחום ברנע! צא והתבונן במראה, עיתונאי קטן, קודם שפיכת הדם!

כלל שני: אל תתווכח עם יריבך - צעק עליו, השפל אותו, קלל אותו, הרם קולך כדי להסות אותו. כך בדיוק, ועל-פי השיטות של התנועה הנאצית בגרמניה, מנהלים הפלשתינים ותומכיהם בעולם את מפגני הראווה שלהם באמצעות אספסוף צעקני, מוסת, משולהב עד טירוף השורף את דגלי ישראל, או מזהה את המגן דוד היהודי עם צלב הקרס הנאצי. אין שום רציונאל בהפגנות הללו, שום ניסיון לראות את הצד השני של המתרס, להבין את מאבקה של מדינה קטנה בת כ-6 מיליון יהודים שבה כ-3.5 מיליון "פלשתינים", המהווים חוד חנית של מיליארד מוסלמים עתירי שטח ומשאבים המאיימים על מדינה ששטחה 25 אלף קמ"ר בלבד.

כלל שלישי: הפוך את היוצרות, אם אויבך קטן וחלש ביחס אליך, הפוך אותו למפלצת - חזור ואמור: היהודים הם כנופייה של "זקני-ציון" השולטים בעולם, "הם שולטים בגורל מיליוני ערבים שארצם נשדדה בכוח הזרוע", "ישראל הקטנה איננה דוד - היא הגוליית", "הערבים והמוסלמים הם החלשים, הם דוד, הם ה-Under Dog בסכסוך", "ישראל היא המאיימת על שכנותיה בנשק גרעיני ולא להפך".

והעולם הפוסט-מודרניסטי המערבי הדשן, הרקוב והתבוסתני, המאוים על-ידי פלישה מוסלמית למעוזיו, עומד מובס לנוכח הטמעתה של תרבות האיסלאם החדשה שהחלה שולטת בעולם התקשורת והאינטרנט של ראשית המאה העשרים ואחת - תרבות המקדשת את שיגיונותיו של "הפרא הערבי האציל" ומצדיקה אותן; תרבות של צרחנות פרימיטיבית וקמאית המוותרת על כל הידברות, על הבנה של הזולת, על פשרה, הכרה בערכים ובכבוד של האחר; דגלי ישראל נשרפים בטורקיה, אך שריפת דגלי טורקיה נחשבת בישראל: "פגיעה בכבוד העם הטורקי הרואה בדגלו דבר קדוש". מה קדוש לכם, עיתונאים יקרים ב-ynet?

אנו, כעם, מתמודדים עתה עם גרסה מודרנית של האינקוויזיציה הנוצרית מסוף ימי הביניים ועד תחילת המאה ה-19, תקופה שבה נשרפו מאות אלפי יהודים על מדורות "אוטו דה פה" - אימרה לטינית שתרגומה: "מעשה של אמונה". אכן אמונת המוות חזרה לאירופה והפעם מלווה בברית בלתי קדושה של נוצרים, מוסלמים וקומץ מחליא ובוגדני של מומרים יהודיים להכעיס.

אם אז עמד העם היהודי חסר-ישע נגד תלייני האינקוויזיציה ומול קומץ של מומרים שהסיתו להשמידם, באה תורת הצורר הנאצי במאה ה-20 והמיטה שואה נוראה על עמנו, שבה המרת דת כבר לא שימשה מחילה משריפה. ואילו היום, וגרוע מתמיד, צוררים, אויבים ומוסרים מקרבנו פועלים כאותם מומרים קתולים עם האויב, ואף מובילים עבורו את מלחמת הטרור נגדנו. ומי שאיננו לומד מההיסטוריה, חזקה עליו שיחווה אותה שוב, והלא כבר נאמר, שהשורף ספרים סופו שישרוף את כותביהם - ואושוויץ היא ההוכחה שהעולם לא למד את הלקח, ובימים השחורים הללו, כשדגלי ישראל נשרפים בראש חוצות, ובעת שאנרכיסטים צברים דוברי עברית צחה הם חוד החנית המורעלת עליה מתנוססת הכרזה: "ישראל היא מדינת אפרטהייד", "מוות לציונות" - סכנת המוות לישראל הינה מוחשית בדיוק כמו בימים השחורים ההם של "ליל הבדולח" ההוא.

הזמנים אכן השתנו, אבל אמונת הרוצחים שאת היהודים יש לשרוף נותרה בעינה, ומתלווה אליה תבוסתנות פסבדו-דמוקרטית מערבית ופוסט-מודרניסטית, המבלבלת בין חופש פולחן לכל, לבין חופש פולחן של דת גי'האדיסטית רצחנית הדוגלת להמיר את אמונותיו השונות של העולם לדאר-אל-איסלאם.

ומי שאיננו מבין את עומק התבוסה של המערב, שיראה כיצד מחללת אמריקה, מעוז החירות והדמוקרטיה, את זכר קורבנות הטרור האיסלאמי של מגדלי התאומים בהקמת מסגד ענק בסמוך מאוד אל ה-Ground Zero של ניו-יורק, מקום שחיטתם של 3,000 בני אדם בחרב האיסלאם.