נכון, הוא לא מפלצת. אז מה?

הוא לא מפלצת, מסייגים ומגוננים עליו מקורביו. ודאי שאינו מפלצת. אין ספק. מפלצות אינן נוהגות גם אם הן לא שותות. מפלצות לא נמצאות בכבישים. הן מתגוררות בחלומות, בסיוטים.

איש אינו מטיל ספק בהיותו של טל מור, הצעיר מעמק יזרעאל שפגע והרג את שניאור חשין ז"ל בן אנוש, ברח מזירת התאונה והפקיר אותו, פצוע אנושות, לנפשו, לגורלו, למותו, גם אם הוא "לא בן אדם" במובן השגור בשפה.

הוא בן הארץ הזאת. שמו ישראלי כל כך. טל מור. שם רך. שם לח. הוא ודאי קיבל חינוך טוב בבית הוריו. הוא בן העמק, מלח הארץ או אחד מהתבלינים משביחי הטעם. לא זו השאלה. לא זה הנושא. שורשיו ודאי עמוקים הם.

אבל טל מור עשה שורה של מעשים שלא ייעשו. מעשים אסורים ומסוכנים עד מוות. הוא שתה לשכרה. הוא עישן חומרים שהחוק מטיל עונשים על עישונם. הוא היה שרוי במצב שבו אסור היה לו תכלית איסור לנהוג ברכב, ודאי לא לאחר לילה ארוך ורטוב של שתייה לשכרה. הוא סטה מנתיב הנסיעה שלו, ללא סיבה כל שהיא, להוציא את מצבו הנפשי הרעוע ופגיעה אנושה, קטלנית, בשיקול הדעת שלו. הוא פגע ברוכב אופניים, הפקיר אותו למוות, וברח. הוא שיקר. הוא בדה סיפורי-כיסוי דקים ומחוררים. הוא ביצע פשע.

השאלה אינה האם הבחור הטוב שהינו, לדעת חבריו, והמעשים הטובים שעשה – מי מאתנו אינו עושה מעשים כאלה ברבות השנים, אלא מדוע נהג – תרתי משמע – באופן כה מופקר, תחילה כלפי עצמו, כששתה עד דלא ידע, ולאחר מכן, כתוצאה מכך, מעשה שגרם למותו של אדם.

זה לא רצח בכוונה תחילה, אבל בנסיבות, שהולכות ומצטברות, הולכות ומתבררות, הולכות ומצמררות, תאונת הדרכים שעולל וחולל היא ודאי גרימת מוות ברשלנות פושעת, בהפקרות משוועת.

זה מכבר התברר לרבים מאתנו, כי רבים מנתיבי הנסיעה בכבישי ישראל הם, והנוהגים בהם, הם נחשי אספלט ארסיים.

ייתכן כי אין מנוס מהפעלת שכבת-סינון נוספת בכניסה למועדונים שבהם מוכרים משקאות אלכוהוליים גם למבוגרים, כאלה הנמצאים בגיל המתיר לבעלי האלכוהול למכור אותו ללקוחותיו. בכניסה למועדון יפקיד הנהג את רישיון הנהיגה שלו, בכניסה ממנו יוצב אדם, אשר ברשותו תימצא ערכה לבדיקת שיעור האלכוהול בדמם של היוצאים מהמועדון. אם וכאשר יתברר כי הם שתו מעבר לסף שייקבע – לא יימסר להם הרישיון. תיאסר עליהם הנהיגה. הם יורשו לקבל את רישיון הנהיגה שלהם לידיהם רק לאחר מספר שעות מספיק, שאף הוא ייקבע וייוודע לכל בלייני המועדונים. זה חייב להיות מעוגן בתקנה או אף בחוק, כדי לצקת תוכן ממשי באמרה " אם שותים לא נוהגים".

הבעיה שלנו אינן המפלצות, אלא בני האדם "הנורמטיביים" – במירכאות ובלעדיהן. עליהם צריך להטיל מגבלות חמורות. כמה חבל וכמה מצער ועצוב, שאין חוק שאפשר לחייב בו אנשים להיות בני אדם.

טבעי שחבריו ומכריו יגנו ויגוננו עליו. טבעי שיציירו אותו כאדם אנושי. ייתכן שעשה מצוות, שגמל חסדים. כל זה אינו מעלה ואינו מוריד. הוא כלל אינו ממין העניין. טל מור צריך להימדד "בפעימות הדופק האחר", כמאמר המשוררת. עובדה אחת חותכת, היא הנותנת: מהרגע שהתחיל להתנודד כשיכור אל הרכב, שאותו הפך, הזוי ומעורפל משתיית יתר, לכלי נשק, בסוף לילה ארוך של אלכוהול, הוא יצא לקטול חיים.

סליחה, אין לי שורה תחתונה. יכתוב אותה כל קורא לטעמו.