|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לאחר אישור התוכנית לפיתוח אזור "גן המלך" בירושלים ראש העירייה מרוצה. הוא השיג כמה מטרות וזרק מהקואליציה את מרצ. עכשיו הוא המלך ב"גן המלך" ● האם חשב לרגע על משמעות הספר "בגדי המלך החדשים"?
|
|
מרגיש "על הסוס". ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, יכול להיות מרוצה. ב"מכה אחת" השיג כמה מטרות: - הוא גרם לאישור תוכנית הפיתוח של פרויקט "גן המלך" (השנויה במחלוקת) בוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
- הוא הראה לראש הממשלה ולשר הביטחון, שהתנגדו מסיבות מדיניות לעיתוי הדיון בתוכנית, שהם יכולים אומנם להתנגד, אבל בירושלים - הוא קובע.
- הוא שלח מסר לממשל האמריקני שהם יכולים לפרסם הודעות גינוי מכאן ועד להודעה חדשה, אך ראש העיר ירושלים לא צריך להתחשב בהן.
- הוא סילק את סיעת מרצ מהקואליציה העירונית ופינה בכך את תפקיד סגן ראש העיר לנציג שס במועצת העירייה.
ברקת ידע, עוד לפני שהעלה את התוכנית בפני הוועדה, שסיכויי הביצוע שלה נמוכים ולא מעשיים, בעיקר בגלל ההתנגדות הבינלאומית, ובשל כך - חוסר הגיבוי של הממשלה לקידום הנושא. בכל זאת החליט לגרום לאישור התוכנית בוועדה המקומית, שבשליטת העירייה. מדוע פעל כפי שפעל? אולי על-מנת "להפגין נוכחות" בזירה ו"לעשות שריר" - כי הוא המלך בתוכנית "גן המלך". בכל זאת, המהלך של ברקת הביא לתוצאה מעשית מיידית – הרחקת סיעת מרצ מהקואליציה העירונית ושלילת סמכויות ההשפעה שהיו לנציגה בתחום התרבות, מתוקף החברות בקואליציה. כל זאת למה? משום שנציג מרצ בוועדת התכנון המקומית, הצביע נגד אישור התוכנית בניגוד להוראת ברקת.
|
|
| נופץ הדימוי שראש העירייה טרח עליו מאז נבחר: להפריך את ההנחה המתפשטת והולכת, כי ירושלים הופכת לעיר חרדית וכי הסיעות החרדיות מכתיבות למעשה לעירייה את מדיניותה | |
|
|
|
מה חשב ברקת? שמרצ תצביע בעד אישור התוכנית בניגוד לעמדותיה המוצהרות רק מפני שהוא נתן הוראה? אי-אפשר לחשוד בו שהוא נאיבי עד כדי כך. מכאן המסקנה שעוד לפני ההצבעה החליט ראש עיריית ירושלים לסלק את מרצ מהקואליציה ומצא את הסיבה לכך בדיון בוועדת התכנון.
נקודה נוספת למחשבה: מרצ לא פרשה ביוזמתה מהקואליציה, נוכח התעקשות ברקת לאשר בוועדת התכנון תוכנית שהיא (מרצ) מתנגדת לה בתוקף, מטעמים מדיניים ומעשיים. כלומר, הייתה שם הנחה שגם אם יצביעו נגד התוכנית, ברקת, שממילא היה לו רוב לאישורה, לא "יפוצץ" את השותפות הקואליציונית.
מרצ טעו בהנחתם זו. ברקת "זרק" אותם. בכך נופץ הדימוי שראש העירייה טרח עליו מאז נבחר: להפריך את ההנחה המתפשטת והולכת, כי ירושלים הופכת לעיר חרדית וכי הסיעות החרדיות מכתיבות למעשה לעירייה את מדיניותה. צריך לזכור כי ברקת נבחר לתפקידו לא בשל דעותיו המדיניות, אלא בשל היותו אדם חילוני שהתמודד נגד המועמד החרדי. לראשונה מזה שנים, בבחירות האחרונות לעיריית ירושלים, הצביע הרוב החילוני-מסורתי נגד מועמד חרדי לראשות העירייה. החילונים הצביעו בעד ברקת בלי לשאול מה הן השקפותיו הפוליטיות. הם הסתפקו בכך שהוא חילוני והאמינו כי בחירתו תבלום את ה"השתלטות הזוחלת" של החרדים על העיר. תושבים רבים המגדירים עצמם כדתיים מסורתיים הצטרפו אף הם, מתוך סלידה מסגנון ההתנהלות של החרדים.
בהמשך להלך רוח זה, הצטרפה גם מרצ, מפלגה חילונית מובהקת, לקואליציה העירונית. למרות שהיו מודעים להשקפותיו הפוליטיות הימניות–קיצוניות של ברקת. הם האמינו כי המטרה לעצור את התחרדותה של העיר, תסייע להם ולברקת להיות שותפים, משום שלהשקפות המדיניות יש משקל מופחת בניהול היומיומי של העירייה.
|
|
|
אלי שמחיוף [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
למרצ עצמה (סיעה בת שלושה חברים בלבד) היה משקל גבוה יותר בדימוי העירוני מאשר בכוחה הפוליטי הממשי. היא איפשרה לברקת להתנאות בשותף חילוני מובהק, אשר יחד עם סיעות חילוניות נוספות, בעיקר מקומיות, היוו רוב (קטן) בקואליציה העירונית. כעת, עם הוצאת מרצ, חל שינוי. לראשונה יש לחרדים כוח וטו בקואליציה העירונית. כלומר הם יכולים לבלום כל הצעה שאינה לרוחם. צריך לזכור כי החרדים יודעים את מלאכתם. הם כמובן מברכים את ברקת על צעדו האחרון. הם מודיעים כי הם מתלכדים מאחוריו בניהול העיר לטובת כל תושביה וכולי, הם לא ימהרו ליצור משבר. אבל הם יודעים, וגם ברקת יודע, כי מאזן הכוחות השתנה. מה יעשה ראש העיר אם ירצה לפתוח בשבת עוד חניון דוגמת חניון "קרתא", ושותפיו החרדים במועצת העירייה יאמרו לו שהם מתנגדים במצוות הרבנים ולא יתנו לזה לעבור? עכשיו סביר יותר מבעבר כי ברקת כבר לא יעלה יוזמות כאלה. הוא אומנם מרגיש "על הסוס" אחרי אישור תוכניתו. הוא "הראה" לכולם, לימד לקח את מרצ הסוררת ויעניק את תפקיד סגן ראש העירייה לנציג שס אלי שמחיוף הזכור מחקירתו במשטרה ב פרשת הולילנד, אבל גם הוא וגם שותפיו יודעים כי הוא שבוי בידי החרדים. האם זה היה חכם להעיף את מרצ מהקואליציה? האם לא היה נבון יותר להשאיר סיעה זו בקואליציה, כשברור שלהצבעתה האחרונה אין שום משמעות מעשית? יכול להיות שמבחינת הפוליטיקה העירונית הפנימית - ברקת צדק. אבל ברור שבכך הוא גם שחק את התמיכה החילונית בו. עכשיו, במישור המקומי, ברקת הוא המלך ב"גן המלך". האם חשב לרגע על משמעות הספר "בגדי המלך החדשים"?
|
|
| תאריך:
|
27/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
27/06/2010
|
|
מנחם רבוי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מיכאל ב
|
27/06/10 13:51
|
|
|
|
|
|
מנחם רבוי
|
27/06/10 14:30
|
|
|
|
2
|
|
רשומון
|
27/06/10 14:07
|
|
|
|
3
|
|
חשדנית
|
27/06/10 14:47
|
|
|
|
4
|
|
מחובר למציאות
|
27/06/10 21:56
|
|
|
|
5
|
|
לידע על רבוי
|
27/06/10 22:53
|
|
|
|
6
|
|
שם
|
28/06/10 17:35
|
|
חדשות לבקרים אנו מתבשרים על החלטות וקריאות בינלאומיות הדורשות מאתנו במפגיע הסרה מוחלטת של הסגר שמטילה ישראל על רצועת עזה.
|
|
|
|
|
זה היה אתמול. הייתי שקוע לי כדרכי בכורסה, עיני עוקבות אחרי מסך הפלזמה המרצד שעל פניו מתרוצצים אחוזי תזזית, עשרים ושנים גברים צעירים "רודפים" אחרי כדור אחד, מחציתם כחולים ומחציתם לבנים, ואיתם שלושה לבושים צהוב ושחור מנסים לשמור עליהם שלא יהרגו אחד את השני.
|
|
|
|
|
לעצירתו של משט הטרור יצא הקומנדו הימי. לעצירת גל השקר והשנאה שמציף מאז ועד עתה את העולם - ובפרט את העולם האמיתי, כלומר את העולם הווירטואלי - יצא, על דעת עצמו, קומנדו של מתנדבים. של ישראלים שמרגיז אותם. קומנדו של כרישי יו-טיוב, חיות פייסבוק, שועלי דוא"ל, נודניקים של מכתבי שרשרת: סיירת עכבר. הסיירת הזו מקליקה ומכרסמת עמוק בעורף האויב, ואפשר להתקבל אליה גם בלי גיבושון. פשוט לוקחים יוזמה, מצטיידים בעור עבה ובמחסנית של עוּבדות, ומסתערים על הגלים העכורים.
|
|
|
|
|
באחרונה יותר ויותר קולות קוראים להשמדת מדינת ישראל. הם קולות רבים, לובשים ופושטים צורה, מגובים בכלי תקשורת חסרי הגינות ואתיקה מקצועית, שדוחפים את האג'נדה שלהם לכל חור במדיה.
|
|
|
|
|
האקו-פואטיקה היא ענף רענן של התיאוריה האקולוגית. בראשית הייתה תנועת "האקולוגיה המעמיקה" שטענה, ממש כמו אחד העם בהקשר הציוני, כי "הכשרת הלבבות" היא תנאי מוקדם לפעולה בשטח. משנשאלה השאלה כיצד מכשירים את הלבבות, אחת התשובות הייתה: באמצעות השירה. לא שירת טבע רגילה, זו הרומנטית המייפייפת את העולם באופן בלתי-אמין, כי אם שירה ירוקה, כזו היודעת לחוות את הפליאה שטבע, אך אינה עוצמת את עיניה לנוכח העובדות הפחות נעימות שבו.
|
|
|
|
|
