עיצרו את השיירה

נועם ואביבה ומשפחת שליט היקרה

אתם צועדים כבר כמה ימים, מובילים טור של כאלף ישראלים אשר נוהים אחריכם, אשר חושבים באמת כי במצעד רגליהם יביאו את גלעד הביתה.

האם הצעדה הזו באמת נחוצה? האם היא מועילה לעניינו של גלעד או מזיקה לו?

צריך רק לשמוע את קולות העידוד של החמאס וקריאות החמאס לישראלים להצטרף לצעדה כדי להבין שהצעדה משרתת את האינטרס של החמאס.

איני צועד עם הצועדים כי איני מסכים עם הקריאות הנשמעות מכיוון הצועדים "לשחרר בכל מחיר" או "לשלם את המחיר המבוקש" אך הצטרפתי לחלק מהעצרות שהתקיימו בסוף הצעדה. התמזגתי בקהל שהגיע לעצרות וגיליתי ציבור אוהב ומחבק אך שאינו מבין באמת על מה ולמה מתנהל הויכוח. ציבור שמדקלם סיסמאות שהומצאו על-ידי יחצ"נים משופשפים ואשר אינו מבין את משמעותן.

כל ניסיון לגרום לציבור להבין כי הנושא מסובך יותר מאשר סיסמא רדודה נדון לכישלון, קל מאוד להזדהות עם הסבל של גלעד שליט ושל הוריו, להיכנע לכאב שבלב ולומר די, אי-אפשר לשאת עוד.

אבל בסופו של יום אין צועדים רבים אשר מבינים כי לא גורלו של חייל אחד מוטל על הכף, גורלה של אומה שלמה מונח על הכף.

כאשר אני שומע אותך אביבה שליט אומרת בטלוויזיה "עשינו הכל ניסינו הכל ועכשיו חייבים לשלם את המחיר", אני תוהה האם הדברים נאמרים מתוך ידיעה ברורה מה נעשה או מתוך המיית לב של אימא שרוצה לראות את בנה אחרי ארבע שנים. אני לא יודע אם עשינו הכל, אני לא יודע אם ניסינו הכל, אני מעריך שלא. אני מעריך שמדינת ישראל יכולה לעשות הרבה ולא עושה אם בגלל מחדלים, או בגלל חשש מתגובות בינלאומיות או חשש מהסתבכות נוסח נחשון וקסמן.

השאלה היא לאיזה כיוון תוביל הצעדה? לי ברור כי היא לא תגרום לעסקה בלתי אפשרית לקרות, לי ברור כי הממשלה לא תיכנע ללחץ הצעדה, לא במתכונתה הנוכחית ומספר הצועדים הנמוך. מדי יום צועדים מאות אנשים ואולי אף אלף אנשים, האם הם מייצגים את שבעת מיליוני התושבים? האם הם מייצגים את הציבור הישראלי? רבים מהם תופסים עליכם טרמפ למימוש אג'נדות שלהם ושל ארגוניהם..

השאלה למה להמשיך? למה לא לעשות חשיבה חדשה ולהחליט על שינוי כיוון, להעמיד אוהל מחאה מול שגרירויות אירופיות, או מול הצלב האדום בתל אביב לבקש לארגן משלחת מחאה לעזה, חברי פרלמנט אירופאים היו על המשט לעזה, עכשיו שיבואו לבקר את גלעד שליט.

השאלה למה להמשיך בצעדה שהחמאס תומך בה? למה לא לנסות דרכים שיש להם סיכוי להצליח.

יעדכם הוא ירושלים, לכשתגיעו ראש הממשלה יחבק אתכם יפגוש אתכם ויגיד לכם כי אין מה לעשות, העסקה תקועה ואין עם מי לדבר. ומה אז, תשבו באוהל המחאה. לכמה זמן? ומה אחר כך?

עיצרו את השיירה, עשו חושבים, מה יביא את גלעד הביתה? לחץ לא יעיל על ביבי או לחץ יעיל על גורמי חוץ? צלב אדום? קוורטט? שגרירויות אירופיות? אמריקנים? חמאס?

צעדה והליכה כמי שכפאה שד רק כי אי-אפשר לשבת בשקט בבית לא פותרת בעיות, היא מייצרת בעיות חדשות. הצעדה תסתיים ונזקה גדולה מתועלתה. הצעדה תסתיים בירושלים, אתם תחזרו הביתה והחמאס יעלה את המחיר שישראל לא מסוגלת לשלם מתוך הערכה מוטעית שהצעדה גורמת לחץ.

הצעדה לא עובדת, הצעדה לא מביאה לשינוי המבוקש. צריך לבחון דרכים אחרות.