בימים אלה מציינת ישראל את יום השנה ה-34 למבצע יונתן באנטבה, גולת הכותרת של נחישותה של ישראל במאבק נגד הטרור הערבי. עוד קודם לכן, ב-1972, הראתה ישראל תכונה דומה במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה" החטוף, בפיקודו של
אהוד ברק. במבט של עשרות שנים אחורה נראה שמאז אותם שיאים של מאבק חסר פשרות בטרור, ירדה מדינת ישראל וירד אהוד ברק מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
התחנות השונות שבהן עברה ישראל מאז, ובהן המלחמות בלבנון, מלחמת אוסלו ומבצע "
עופרת יצוקה", כמו גם הכניעות החוזרות בעסקות המתן ומתן עם ארגוני המחבלים - עסקת ג'יבריל, עסקת טננבאום, העסקה המתרקמת בעניין גלעד שליט, ועוד - מהוות חוליות בשרשרת התרחקותה של ישראל מאותה פסגה. לרבות מן התחנות הללו קשור אהוד ברק, "החייל המעוטר ביותר בצה"ל". על-אף העובדה שברבות השנים הוא טיפס ועלה והגיע לתפקידים הרמים של רמטכ"ל, שר ביטחון וראש
ממשלה, מאזנו הכולל הוא שלילי. בניגוד לדעתם של מי שעדיין מנסים להציגו כ"מר ביטחון" וכ"מבוגר האחראי", אין מנוס מלהגיע למסקנה כי המלך הוא עירום וכי אינו אלא משענת קנה רצוץ לראש הממשלה
בנימין נתניהו.
רק בימים אלה, במלאות עשור לבריחה מלבנון בקיץ 2000, הוא שב והילל את אותו מעשה מביש שבמסגרתו גרם לחיילי צה"ל לברוח בעור שיניהם מפני החיזבאללה תוך הפקרת בעלי הברית חיילי צד"ל. בהמשך, ובניגוד להבטחות שנתן, בא העדר התגובה שלו על חטיפת 3 חיילי צה"ל בהר דב והריגתם והביא לעסקת טננבאום הבזויה והשערורייתית. ובמקביל, העלמת העין המתמשכת מהתחמשות החיזבאללה, שהביאה בסופו של דבר לכישלון במלחמה השנייה בלבנון.
רק בחודשים אלה, במלאת עשור לפריצת מלחמת אוסלו בסתיו 2000, הוא חוזר ומדבר על ויתורים חד-צדדיים נוספים, כאילו גילויי החולשה שלו והצעותיו חסרות האחריות לערפאת לא דחפו את האויב ליציאה למלחמה שהביאה למותם של כ-1,500 יהודים ועוד אלפי ערבים.
האופן שבו ניהל שר הביטחון ברק את צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" ללא הגדרת יעדים ברורים - וקטיעת המבצע תוך השארת גלעד שליט בידי האויב - אינם מצביעים על כך שהאיש יכול להיות "המבוגר האחראי" במבחנים הצפויים, הן בחזית הערבית והן בחזית האירנית.
לא מיותר להזכיר את להיטות היתר שלו באכיפת מדיניות "הספר הלבן" של ממשלת נתניהו בכל הנוגע לבנייה יהודית, בשעה שהערבים ממשיכים לבנות בכל מקום ולקבוע עובדות שטח.
עם ישראל צמא להנהגה מדינית וביטחונית נחושה יותר. ההתגייסות המלאה והתרוממות הרוח שליוו את ישראל ואת צה"ל ביציאה למבצעי "חומת מגן" ו"עופרת יצוקה" הצביעו על הקו הראוי בעיניהם של מרבית אזרחי ישראל. הזדהותם של הישראלים עם לוחמי שייטת 13 בעקבות פרשת המשט אף היא מצביעה על כך.
34 שנים אחרי אנטבה, וגם כאשר העולם המערבי ומנהיגו משדרים רפיסות כלפי נחשולי הטרור המוסלמי והערבי, אין לישראל דרך אחרת זולת התייצבות נחושה ואחראית מול הטרור. הדברים נכונים הן לגבי שחרורו של גלעד שליט, הן לגבי הלחצים הצפויים בקשר להמשך הקפאת הבנייה ליהודים בשעה שהערבים קובעים כל הזמן עובדות בשטח, והן לגבי הנאמנות לארץ ישראל מול הדרישות להפקירה. לכל אלה, אהוד ברק איננו האיש המתאים.
