הצ'יזבטרון הורכב מחבורה של שחקנים וזמרים צעירים, בליווי אקורדיוניסט, שנבחרו בקפידה רבה. בין היתר כללה הלהקה את זהרירה חריפאי, רבקה קרמר, גדעון זינגר, שלמה בר-שביט, שמואל רוזן, נעמי פולני ושייקה אופיר, שאותו הכירה בלהקה ושלו נישאה. הצ'יזבטרון העלה תוכניות של שירים מקוריים על הווי הפלמ"ח, עם מערכוני-קישור ביניהם - מתכונת שאומצה מאוחר יותר גם בלהקות הצבאיות שבאו אחריו. הלהקה קיימה הופעות רבות בפני החיילים באזורי הלחימה של מלחמת השחרור, בדרך-כלל על משאית, או סביב מדורה, וזכתה לאהדה רבה בקרב לוחמי תש"ח, שהצטרפו אל הלהקה בשירה. שירי הצ'יזבטרון "אומצו" על-ידי הלוחמים, שזימרו אותם מסביב לשעון, ובדרך זו גם התפרסמו. השירים ביטאו את ההווי ה"צברי" של הפלמ"ח ולרוב הם נשאו אופי הומוריסטי, כמו "דחילוק מוטקה", "מוטי", "הפרוטה והירח" ו"שיר הפגישה". הלהקה ביצעה גם מספר שירים נוגים, שהבולטים בהם היו "הן אפשר", שנכתב בהפוגה הראשונה של הקרבות ושביטא את רצון הלוחמים בסיום המלחמה; "היו זמנים", שתיאר כיצד יסופרו מאורעות התקופה כעבור שנים רבות; ו"הרעות", שיר לזכר הנופלים במערכה, שדקות אחדות לאחר ששר אותו ראש הממשלה, יצחק רבין, בעצרת למען השלום, פילח את ליבו כדור של בן-עוולה.
|