|   15:07:40
דלג
  קנת לוין  
פובליציסט מראה
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

סינדרום אוסלו (כ')

להמתין בסבלנות לכישלון ה"פשיזמים התאומים"

בעוד ישראל ממתינה לשינויים המיוחלים בעולם הערבי שיאפשרו כינונו של שלום אמת, עליה להמשיך לבנות חברה תוססת, חופשית, יצרנית וחומלת, כפי שהיא עושה זה שישה עשורים ומעלה בצל המצור הערבי. סינדרום אוסלו חלק אחרון
25/07/2010  |   קנת לוין   |   מאמרים   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
שנאת ישראל מוסיפה נקודות [צילום: AP]

בישראל מרבים לדבר על "נטילת סיכונים למען השלום". אולם במציאות של המזרח התיכון, לא זו הדרך. דגם ההסכמים הראוי בין ישראל לשכנותיה, בנסיבות הנוכחיות, הוא ההסכמים שהשיגה ארה”ב עם ברה"מ במהלך המלחמה הקרה, שכל אחד מהם עוצב באופן שיפחית את סכנותיה של האיבה.

כלי התקשורת המרכזיים של ישראל הקלו על אימוצה של המדיניות האשלייתית מצד רשויות השלטון ועל התקבלותה על ליבו של הציבור הישראלי. מרבית כלי התקשורת פעלו כלהקת מעודדות של תנועות השלום. בתקופת אוסלו הם אף הצניעו ידיעות חשובות שהיו עשויות לעורר בקוראים ספקות, כגון דברי ההסתה והתמיכה בטרור שהמשיכה הרשות הפלשתינית להפיץ. הדבר נכון, בין השאר, לשלושת היומונים הישראלים המובילים - הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב. עיתונים אלה הם בבעלות פרטית. לפיכך, גם הקמתם והפצתם של עיתונים יומיים מתחרים, שיציגו זווית ראייה אחרת על מצבה של האומה ועל האתגרים והאיומים העומדים בפניה, תלויות ביוזמתם של גורמים פרטיים. דוגמה להתפתחות בכיוון הרצוי היא כמובן היומון "ישראל היום".

לעומת זאת, התקשורת האלקטרונית בישראל נתונה לשליטתה של המדינה, או לפחות לרגולציה מצידה. בשנים האחרונות המונופול הממשלתי נסדק מעט, אבל עדיין גופי השידור המרכזיים הם ממשלתיים. במהלך שנות אוסלו עיצבו גופים אלה את ה"חדשות" כך שיתאימו לסדר היום הפרו-אוסלואי (ראוי לציין שגם כאשר מפלגות ימין נמצאות בשלטון, רוב רובה של הפקידות בישראל, ובכלל זה ברשויות התקשורת, נתון בידי בעלי תפקידים מן השמאל). המשך ריכוכה של האחיזה הממשלתית בתקשורת האלקטרונית, והקפדה על מתן ביטוי לקשת רחבה של דעות מעל גלי האתר, יסייעו לחיסון הציבור מפני נהייה עיוורת אחר מדיניות ממשלתית המבוססת על הזיות מסוכנות ותבוסתניות.

מה תהיינה השלכותיהן, במונחי מדיניות, של ההצעות שמנינו - העלאת אחוז החסימה, בחירות אזוריות-אישיות, רפורמה במערכת המשפט, רפורמה בחינוך ובתקשורת - המבקשות לקדם דיון ציבורי פתוח והבנה מעמיקה של סוגיות חיוניות ולהקל על עלייתה של מנהיגות פרגמטית שתיזהר מליפול בפחי האשליה?

אפשר לצפות כי עם יישומן של המלצותינו, תיווצר בין הממשלה והאזרחים מערכת יחסים שתאפשר הכרה גלויה באיומים הניצבים אל מול פני האומה, ותמימות דעים בדבר הצורך להעמיד כוח צבאי שיוכל להגן מפני איומים אלה גם בשעה שהמדינה מבקשת למגרם באמצעים מדיניים. צפוי גם שתתפתח הסכמה לאומית על דרך פעולה שתעודד את רוחו של העם ותאפשר לו לצמוח ולשגשג גם בצילם של איומים.

עוד יש לשער שמערכת היחסים החדשה בין האזרח לרשות תוביל להכרה משותפת בכך שהשגת שלום אמת תלויה בלוח הזמנים הערבי, ולא בזה של ישראל שהיא ממילא שוחרת שלום. הכל יבינו שאף כי ישראל יכולה - אם לא תקשור את ידיה מתוך רמייה עצמית - להרתיע את אלו המבקשים להתקיפה, ולהביסם אם יתקיפוה בכל זאת, אין לאל ידה לכפות על הערבים שלום. על הערבים לבחור בשלום, ובעתיד הנראה לעין לא סביר שזה יקרה.

הערבים הם כידוע הצד הדומיננטי באזור. כ-300 מיליון נפש, לעומת כ-7 מיליון ישראלים. מניין זה אינו כולל את תושביהן של מדינות באזור העוינות לישראל אך אינן ערביות, כגון אירן. נוסף על כך, הערבים אינם זקוקים לשלום עם ישראל. כאשר בימי אוסלו השלתה ישראל את עצמה לחשוב כי היא האשמה בשנאת הערבים כלפיה ושביכולתה להסיר שנאה זו באמצעות ויתורים, נלוותה לכך אמונה מגלומנית מצידה כי השפע שהיא יכולה להכביר על הערבים בתחומי הרפואה, החקלאות והטכנולוגיה וביתר תחומי התמחותה, יחיש את בוא השלום ויתמרץ את הצד השני שלא להפר את הסכמי השלום שייחתמו. האשמה עצמית ומגלומניה הן שני צדדים של אותו מטבע - ממש כשם שהילד המוכה מאשים את עצמו במצבו ומפַתח פנטזיות גדולה על כך שבמעשיו שלו הוא יוכל לשנות את התנהגותם של המבוגרים המתעללים בו.

הישגיה של ישראל בתחומים רבים ראויים בלי ספק להערצה, והערצה זו גוברת אם מביאים בחשבון את זערוריותה של מדינה זו. אולם בחשבונותיהם של המנהיגים הערבים, נגישות להישגים אלו היא פרט זניח. מדינות ערב אינן חוששות מפני ישראל, שכן הן יודעות היטב כי היא אינה מאיימת עליהן כל עוד אין הן מאיימות עליה. ואילו פירותיו האחרים, הכלכליים, של השלום עם ישראל - הללו כלל אינם קורצים להן.

למנהיגים הערבים אין אפוא חפץ בשלום עם ישראל, בעוד שהעוינות כלפיה משרתת אותם היטב. טבעם של משטרי עריצות שהם מפנים את זעמו של העם אל "אויבים" מבחוץ כדי להסיח את דעתם מן הצרות מבית. זאת ועוד, בתחרות המתנהלת בין מנהיגי מדינות ערב על כתר האמינות והפופולריות, שנאת ישראל מוסיפה נקודות, ואילו יחס "רך" לישראל חושף את המנהיג להתקפות מצד מתחריו מבית ומחוץ.

ישראל-ירדן - שלום על אש קטנה

הסכם השלום עם ירדן עורר בעיות אחרות. יחסו של המשטר הירדני לישראל טוב מזה שמפגינים המצרים; למעשה, המשטר מאמין שרווחתו ושרידותו תלויות בקיומה של ישראל חזקה. אולם, מסיבות פנימיות, הדבר אינו מפריע לממשלת ירדן להתיר לתקשורת המקומית, הנתונה לפיקוחה, להפיץ תעמולה אנטי-ישראלית ואנטישמית שאינה שונה בהרבה מזו המופצת במדינות ערביות אחרות. התקשורת הירדנית ממעטת להזכיר את קיומו של סחר נרחב בין ישראל וירדן, המכניס רווחים רבים לכלכלה הירדנית.

היחסים הטובים שמהן נהנות שתי המדינות, ויותר מכך עצם העובדה שהצבא הירדני אינו סבור שתפקידו הוא להתכונן למלחמה בישראל, הם דברים התלויים בחוט השערה: בחוג מצומצם ביותר של אישי ממשל ירדנים. לרוב אוכלוסי ירדן יש שורשים וקרובי משפחה בעברו המערבי של הנהר. הם עוינים את ישראל ואוהדים את אלו המבקשים להחריבה. ירדן נמצאת, אם לומר זאת בבוטות, מרחק קליעים ספורים מהשתלטותם של כוחות שיהפכו אותה לאויבת גלויה של ישראל.

שוב - אין פירוש הדבר שישראל לא הייתה צריכה לכרות חוזה שלום עם ירדן, ושעליה להפסיק לטפח את יחסיה הטובים עם המשטר ההאשמי. אולם יש להישמר מתפיסת יחסים אלה כמשקפים שלום אמין ועמיד.

על ישראל לשאוף להסכמים נוספים שירחיקו ממנה את סכנת המלחמה. אבל עליה להקפיד להחזיק בידיה עמדות הגנה שירתיעו את שותפותיה להסכמים מפני הפיתוי לתקוף אותה, ועליה להמשיך לקיים כוח צבאי שיבטיח את ניצחונה במקרה שההרתעה לא תעשה את שלה.

אותם עקרונות עליה ליישם, כמובן, גם במגעיה עם הפלשתינים. היעד של ישראל בזירה הפלשתינית צריך להיות אותו יעד שייצג לפני אוסלו קונסנזוס בחברה הישראלית: חלוקה של השטחים באופן שיעמיד את מרב האוכלוסיה הפלשתינית בשלטון ערבי, כל עוד הדבר משאיר בידי ישראל בטווח הארוך את האזורים החיוניים לביטחונה. להשגת יעד זה דרוש פרטנר אמין מהצד השני. בהיעדר שותף כזה, על ישראל לחפש הזדמנויות לשנות את הסטטוס קוו באופן שייצור מודוס ויוונדי יציב יותר ויפחית את הסכנה להסלמה של מעשי האיבה. אלא שהזדמנויות כאלו מתפתחות באיטיות רבה. כזו היא המציאות. ממשלה יעילה וציבור מחונך היודע את אשר לפניו, לא ייתנו למציאות זו להפוך, כפי שאירע זה לא כבר, עילה לצעדים חסרי אחריות שיגדילו את הסכנה למדינה ויסבו לתושביה מכת הרג וחרב ואובדן.

לצד השאיפה להסדר עם המדינות השכנות, ראוי שישראל תטפח את קשריה עם מדינות רחוקות יותר, המתמודדות עם איומים דומים ומעוניינות בכנות בקשרים כאלה, כפי שנהגה בעבר. דוגמאות לכך הן הקשרים בעבר ובהווה עם אתיופיה, הקשרים המתרקמים בשנים האחרונות עם הודו, וההתקרבות בכוח לכל משטר שיקום באירן אם וכאשר תופל הרפובליקה האיסלאמית שם.

טוב תעשה ישראל אם תטפח קשרים גם עם מיעוטים נרדפים בארצות ערב. הדבר אומנם ישמש את מעצבי דעת הקהל הערבים ככלי נוסף לליבוי שנאת-יהודים, ובכל זאת קידום קשרים אלו הוא אינטרס ישראלי מובהק. מטרתם של הקשרים תהיה, קודם כל, הגשת עזרה לעמים המשוועים לה, והפניית תשומת הלב העולמית לסבלם. מעבר לכך, המטרה היא לפעול עם מיעוטים אלו, כמו גם עם ליברלים אמיתיים במדינות ערב, למען ליברליזציה של המשטרים הערביים ולמען השתלבות הוגנת של המיעוטים בארצותיהם. ישראל עשתה זאת בעבר, וממשיכה לעשות כך היום, למשל עם הכורדים בעירק ועם השחורים בסודאן. אך יש מקום להרחבתה של פעילות זו.

ובעודם מחכים לשינויים בעולם הערבי שיאפשרו את בואו של שלום אמת, ימשיכו ודאי הישראלים לבנות חברה תוססת, חופשית, יצרנית וחומלת, כפי שהם עושים זה למעלה משישה עשורים בצילו של המצור הערבי - חברה שהישגיה עולים שבעת מונים על הפרועים שבחלומות מייסדיה.

ממשלה ראויה, היודעת להעריך נכוחה את מצב האומה ואת האתגרים הניצבים בפניה, הזוכה לאמונו של העם ומתייחסת אליו בכנות, תוכל לנסוך בעם את כוחות הנפש ואת כוחות הזרוע הדרושים לו בעומדו במצור ובהמתינו להבשלת התנאים שיאפשרו, סוף סוף, שלום אמת.

ישראל-מצרים - שלום בעירבון מוגבל

כמובן, דווקא קוצר ידה של ישראל לעצור את האיבה הערבית, והכמיהה הנפוצה למציאות חלופית, הם שיצרו בתוכה את הזיות האשמה והשליטה. מנהיגות ישראלית ראויה לשמה תוכל להבהיר שתגובה זו אינה הכרחית: לא הייאוש, לא ההזיות, ואפילו לא תחושת חוסר האונים. דברים עוד יקרו במדינות ערב. ביום מן הימים, כישלונם הוודאי של "הפשיזמים התאומים", הפן-ערביות והאיסלאמיזם, יוביל את האזרחים במדינות אלו לדרוש מממשלותיהם ליברליזציה, היענות לצורכי הציבור וטיפול בבעיות פנים.

ישראל אינה יכולה להחיש זאת, אך היא יכולה להיות קשובה לשינויים חיוביים בעולם הערבי ופתוחה לקשר עם גורמים ליברליים שם. היא יכולה גם לשאוף לכונן, בכל מקום שהדבר אפשרי, יחסים שגם אם אינם יחסי שלום של ממש, מקטינות את הסיכויים להתפרצותה של תבערה: מַשלימים מדיניים להרתעה צבאית. חוזי השלום עם מצרים וירדן הם דוגמה לכך. הם בעלי ערך חיובי, כל עוד הם נתפסים באופן ריאליסטי, ואין תולים בהם הזיות שווא כאילו הם משקפים שלום מלא ואמיתי. הזיות כגון אלו יש בהן להקהות את ערנותה הביטחונית של ישראל ולהחלישה.

בישראל מרבים לדבר, במיוחד מאז 1992, על "נטילת סיכונים למען השלום". אולם במציאות של המזרח התיכון, לא זו הדרך. הדגם הראוי להסכמים בין ישראל לשכנותיה, בנסיבות הנוכחיות, הוא ההסכמים שהשיגה ארה"ב עם בריה"מ במהלך המלחמה הקרה. ארה”ב הגיעה להסכמים אלה לא מתוך כוונה ליטול סיכונים, אלא מתוך כוונה להפחיתם. כל אחד מהסכמים אלו - למשל, ההסכמים לפיקוח הדדי על מלאי הנשק ועל פריסתו - עוצב באופן שיפחית את סכנותיה של האיבה.

ההסכם עם מצרים משרת מטרה זו במידת מה, אבל אין לחפש בו יותר מכך. אזור החיץ בסיני, המפורז בעיקרו, שרוחבו כ-200 ק"מ שבו מסייר וכוח בינלאומי בפיקוד אמריקני, מקטין את האפשרות לפריצתם של מעשי איבה. תורמים לכך גם קשריה של מצרים עם ארה”ב, והסיוע הכלכלי והצבאי שהיא מקבלת ממנה כחלק מהסכמי קמפ-דיוויד.

אולם בין ישראל ומצרים אין שורר שלום של ממש. כלי התקשורת הממשלתיים של מצרים ממשיכים להשתלח בישראל תוך הפצת תעמולה אנטישמית מן הסוג הגס ביותר, שארסיותה עולה אפילו על זו שרווחה במצרים לפני הסכמי ה"שלום". נוסף על כך, מצרים לא מילאה מעולם את רוב רובם של ההסכמים הכלכליים וההסכמים הקשורים בהם, שנועדו לנרמל את היחסים בין המדינות והיו חלק בלתי נפרד מחוזה השלום. אלו מהם שיושמו - למשל העברת טכנולוגיות חקלאיות חדשניות מישראל לאיכרי מצרים - אינם מוכרים לאזרחי מצרים, שכן הם מעולם לא נזכרו בכלי התקשורת. לא זו אף זו: צבא מצרים ממשיך להתחמש ולהתאמן למלחמה עתידית נגד ישראל. ובזירה המדינית, מצרים פעלה בעקביות לסכל את נרמול היחסים בין ישראל לבין מדינות ערביות אחרות, והובילה מהלכים נגד ישראל בגופים ואירועים בינלאומיים.

כפי שכבר ציינו, לאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה ב-2005 היא הפקידה בידי מצרים, בעיקר, את הפיקוח על גבולה של זו עם הרצועה. אף שמצרים התחייבה, במסגרת חוזה השלום, שלא לאפשר פעילות חבלנית נגד ישראל, היא אִפשרה לארגוני הטרור להבריח לרצועה כמויות גדולות של נשק וחומרי נפץ. מצרים גינתה את השתלטותו של חמאס על הרצועה ביוני 2007, אך אִפשרה לחמאס להמשיך ביתר שאת בהברחת כלי הנשק בגבול רפיח, והניחה לפעיליו לצאת דרכה לאימוני טרור באירן ולחזור דרכה מאירן לעזה. סובלנותה של מצרים להברחות נמשכה גם לאחר מבצע עופרת יצוקה, למרות הבטחותיה של ממשלת מובארכ לפעול לעצירתן. מצרים ממשיכה להתפשר על ביטחונה של ישראל בגבול הרצועה.

ניתן היה להוסיף ולמנות פה את האופנים שבהם מפרה מצרים את ההסכמים ופוגעת בישראל. אולם אין פירושו של דבר שההסכמים היו שגיאה; כאמור, הם מתפקדים היטב ככלי למניעת מעשי איבה. ובכל זאת, ההפרות והבעיות ממחישות את הסכנות שבהשתת היחסים עם מצרים על אמונה בשלום אמת ואת הסכנות שבהתנהגות שלפיה שלום כגון זה אכן קיים.

סדרת המאמרים מבוססת על הגרסה המקוצרת של הספר "סינדרום אוסלו". תרגם מאנגלית צור ארליך.
ד"ר קנת לוין הוא היסטוריון ופסיכיאטר, מרצה בבי"ס לרפואה באוניברסיטת הרווארד. הוא הרבה לכתוב על הסכסוך הערבי-ישראלי, ומחבר הספר The Oslo Syndrome.
תאריך:  25/07/2010   |   עודכן:  25/07/2010
קנת לוין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
להמתין בסבלנות לכישלון ה"פשיזמים התאומים"
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ליאור דחוח.
26/07/10 05:37
2
נירררררררררר
29/07/10 10:33
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הרומן החדש של סמי ברדוגו - "זה הדברים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד / הספריה החדשה 2010) - נפתח במשפט הבא: "עוד בחייה אני מחכה למותה". משפט צעקני כזה הוא מסוג משפטי הפתיחה שסופר מנוסה היה נמנע מהם, כי בולט בו מדי המאמץ של הכותב לפתות את הקורא להמשיך בקריאה. יתר על כן: הקורא אינו יכול לקבוע על-פי משפט זה, לאן יתפתח בהמשך סיפור המעשה - אם כסיפור מלודרמטי על מותה הטבעי המתקרב של האשה, או כסיפור פשע על חיסולה. כי לא ברור אם באומרו "מחכה", התכוון האומר האלמוני לבטא את השלמתו עם העובדה המצערת שנותר לו רק להמתין למותה של מישהי, או שכוונתו הייתה לבטא את העובדה שהוא מצפה למותה של האשה שעליה הוא מדבר.
25/07/2010  |  יוסף אורן  |   מאמרים
יחסה של מדינה למיעוטים ולזרים היושבים בה, מעיד יותר מכל על ערכיה, ועל מקומה בסולם התרבותי והדמוקרטי בין מדינות העולם. באלה אנו הולכים ומתדרדרים, ויש סיכוי סביר שעוד שנים ספורות לא נכיר את הבסיס המוסרי והערכי שעליו הוקמה המדינה.
25/07/2010  |  משה גביש  |   מאמרים
אתמול בשעות אחר-הצהריים חזרתי מירושלים לתלאביב. בתחילה היינו בפקק מהיציאה מירושלים עד מחלף הראל. למה? ממש לא ברור. לא תאונה, לא עבודות בכביש, ממש כלום. פקק וזהו.
25/07/2010  |  פסח רויטמן  |   מאמרים
אין להקל ראש בקדושת חיי-אדם. אחרי שהתברר שמלאך המוות לא לוקח שוחד, ברור שאין חשוב מחיי-אדם. הערך הזה חייב להיות ראש וראשון בטבלת הערכים. הערך הזה כל-כך חשוב, שאילו היינו ממקמים את הערכים לפי סדר חשיבותם, הפער בין המקום הראשון למקום השני, היה צריך להיות יותר גדול מהפער בין המקום השני לעשירי.
25/07/2010  |  נרי אבנרי  |   מאמרים
חילוקי דעות בין רשות מקומית לתושב על גובה חובותיו, או אף על עצם קיומם, הם עניין לגיטימי, והחוק מעמיד לרשות התושב כלים שונים בכדי למחוק או להפחית את החיוב השגוי לדעתו. אלא שלאחרונה, מנסות רשויות מקומיות שונות לעקוף את החוק, ולכפות על תושבים המצויים עימן בהתדיינות משפטית בנוגע לחובות, להפסיק את ההליכים המשפטיים ולשלם את הסכום אותו דורשות הרשויות.
25/07/2010  |  עו"ד שי קידר  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il