סוף-סוף, אחרי תקופה ארוכה של אי-ודאות, מתבררת התוכנית המדינית של ישראל. זו תוכנית פשוטה המסתכמת בשתי מילים:
שיחות ישירות. איך לא חשבנו על זה קודם? איפה היה השכל היהודי? איפה הייתה תבונת ההנהגה? איך התחבטנו בקושי הבלתי-פתיר שבניסוח מטרותיה המדיניות של מדינת ישראל. הרי זה פשוט כל-כך - שיחות ישירות!
תראו כמה גאוני הניסוח הזה, שנתניהו חוזר וחוזר עליו. קודם כל, יש סיכוי שהפלסטינים לא יסכימו. נוכל לטעון שהם מסרבים לשיחות ישירות, ואז, בבת אחת תוסר מעלינו מועקת הבידוד הבינלאומי, וגם נזכה שוב להוכחה שאין עם מי לדבר. כולה שתי מילים, שיחות ישירות! הש' השמאלית והימנית שורקות ומתיזות רוק, הר' מתגלגלת כמו רעם. הח' מזכירה לנו שאנחנו במזרח התיכון. ושתי הת' שבסופי המלים נוחתות על הראש כמכות קורנס ומסכמות עניין. האיש גאון. מצליח לבטא רעיון מורכב כל-כך בשתי מילים פשוטות. ותראו איזו הצלחה כבר יש לו: העולם שכח את ההתנחלויות, שכח את המחסומים, שכח את הכיבוש - כולם, האמריקנים, הצרפתים ומי לא, לוחצים על הפלסטינים וגם עלינו (איזה צחוק, גם עלינו!) להסכים לפתיחת שיחות ישירות. טוב, בכל תוכנית טמונים סיכוניה. הפלסטינים האלה עלולים להפתיע ולהסכים לשיחות ישירות, וניאלץ לקבל את התביעה שלנו. אבל אל דאגה, הראש היהודי ימציא לנו פטנטים.
קודם כל, שאלת סדר הישיבה ליד השולחן. כבר ראינו שמשאלה כזו אפשר להוציא הרבה מיץ. ואחרי שזו תיפח את נפשה, עדיין פתוחה שאלת הנושאים שיידונו. ואם, חס וחלילה נגיע להסכם בעניין זה (או שהאמריקנים ילחצו) - נותרה עדיין השאלה לפי איזה סדר נדון בנושאים האלה. נתניהו כבר מקדים ואומר שקודם כל נדון בסידורי ביטחון לישראל, ורק אחרי שנשלים אותם, נפנה לשאלות אחרות. וזה עוד לפני שנגלה את העניינים שבהם אי-אפשר להגיע להסכם, הטמונים בכל אחד ואחד מהנושאים, אין צורך לומר בנושאי הליבה. וכך יימשכו השיחות הישירות עד אין סוף. איך אמר שמיר אחרי שכפו עליו להסכים ל"ועידת מדריד" ובאו המפא"יניקים ועשו את
הסכם אוסלו? - "אידיוטים, מה הם ממהרים? אפשר היה למשוך את השיחות עוד עשר שנים"! טוב, שמיר לא היה בעל דמיון מפותח מדי. עשר שנים? כבר עברו כמעט עשרים, עדיין אין הסכם, והשיחות הישירות נעשו למטרה המדינית הישראלית!
איזה גאון מכירות הנתניהו הזה. הנה הוא מצליח למכור לגויים סחורה שכבר נמכרה מזמן. שיחות ישירות? והרי שיחות ישירות נמשכות כבר יותר משלושים שנה. נתניהו עצמו לא נפגש עם ערפאת? וברק לא דחף אותו להיכנס ראשון בעד לדלת בקמפ דייויד, ולא אירח אותו בדירתו הדלה בכוכב יאיר? ואולמרט לא התחבק והסתחבק ואכל כל מיני דברים עם אבו-מאזן? בשיחות ישירות יש תועלת רק אם קדמה להן הבנה שהושגה בשיחות עקיפות, חשאיות. לפני פגישת בגין וסאדאת בירושלים נפגש שר החוץ דיין עם תוהמי המצרי, ושניהם סיכמו מה שיסוכם אחר-כך בפגישה הפומבית. ומי לא נפגש עם חוסיין המלך בחשאי - אבן וגולדה ורבין, ושורה של ראשי המוסד - לפני שנחתם בטקס פומבי הסכם השלום בין ישראל לירדן?
הקיצור, את התביעה לשיחות ישירות, למגע, מעלה נתניהו בוקר וערב במין תשוקה כמעט סקסואלית. אפילו אצל עבדאללה הירדני העלה אותה, אם להאמין לדיווחי התקשורת שהיה זה הנושא היחיד שנדון ביניהם. אבל כדאי להפנים שהמטרה היחידה של התביעה הזו היא
למנוע הסכם שיביא לסיום הכיבוש. ואולי גם להרוויח בינתיים נקודה קטנה במלחמת התעמולה.
