איך יודעים שמשהו לא בסדר בממלכה מסוימת?!
הוועד המנהל מחליט לאשר באופן חד-פעמי ויוצא מהכלל שאגס (תיעודי!) הוא תפוח לכל דבר, ומאפשר לו להמשיך לשהות וליהנות מהחיים הטובים יותר יחסית בארגז של התפוחים העלילתיים.
איך דבר כזה קורה?!
בוועד המנהל של הנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה חברים 18 א/נשים, לישיבה המיוחדת הגיעו עשרה, ארבעה מהם (היו"ר מארק רוזנבאום, כתריאל שחורי, איתי קן-תור, דויד גורפינקל) "נגועים" בניגוד עניינים אפשרי כי יש להם סרט באחת משתי הקטגוריות של התחרות – אז הם לא מצביעים – לא "כן" ולא "לא". נותרו שישה: (אייל מלובן, גאולה נוני, ריקי שלח, גידי אורשר, נפתלי אלטר וחיים שריר) חלקם ראו את הסרט שבמוקד העניין, חלקם "לא ראו".
הם מחליטים להשאיר את המצב על-כנו: "האגס יתמודד בתוך ארגז התפוחים העלילתיים". למה?! – "כי חלק גדול ממנו הוא כמו-עלילתי" – בגלל זה הוא בעצם "מועדף" על פני סרטים אחרים שהם רק ולגמרי "עלילתיים".
נחמד, נחמד ביותר לעת-עתה (ומעתה?!).
מה יהיה בעתיד?!
בעתיד, ככל שהזמן יעבור והאבק ישקע יתבהר לכולם – גם לאלה שלא ראו את הסרט ואינם חשים בדיוק במה מדובר – שמדובר בסרט תיעודי שהתמודד ממש במקומו של סרט עלילתי אמיתי בקטגוריה שאיננה שייכת לו. זה לא יהפוך אותו ל"עלילתי" – ההפך, זה ידגיש עוד יותר את היותו "תיעודי".
ומה בכל זאת יהיה?!
יהיה יותר טוב, כי יותר גרוע מזה אף פעם לא יכול להיות (באקדמיה, אני מתכוון). כלומר: או שהסרט התיעודי בו מדובר – "המדריך למהפכה" – יזכה במקום הראשון ויישלח לנסות להיות המועמד שלנו בפרס האוסקר האמריקני בקטגוריית הסרט הדובר בשפה זרה (שאינה אנגלית!), או שהוא יזכה בחלק מהקטגוריות המקצועיות ה"עלילתיות" בהן הוא מועמד, או שהוא לא יזכה בשום דבר.
בכל מקרה, הוא נמצא כרגע ויימצא תמיד ב"חמישיות הגמר" במקומו של סרט עלילתי אמיתי שלא הגיע אליהן בשל נוכחותו, וזאת כאמור על-פי החלטתם של שישה א/נשים בוועד המנהל – והצבעתם (גם העתידית!) המסקרנת והקובעת – של חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה עצמם.
מעניין ומצחיק - ביטר-למון(!)- יהיה בכל מקרה.
