נאיל מחאמיד, בעליה של חנות תכשיטים באום אל-פחם ובנו סעיד נאיל מחמד שעבד עימו בחנות, נרצחו לפני כ-חמש שנים בדם קר. לפני שבועיים פסק בית המשפט בחיפה סכום שיא של 3.7 מיליון שקל שישולם ליורשים, בני המשפחה, על-ידי הרוצח.
התביעה הוגשה ע"י שני העזבונות: זה של האב וזה של הבן, וע"י התלויים - אלמנתו של נאיל ואמו של סעיד וארבעת הילדים. בחישוב הפיצויים יישמה השופטת בלהה גילאור את הלכת 'השנים האבודות' שנפסקה רק לאחרונה בבית המשפט העליון, ולפיה בתביעת נזיקין יש לשלם פיצוי כספי גם עבור השנים שבהן המנוח יכול היה להמשיך ולהשתכר עד הגיעו לגיל הפרישה המקובל. הלכה זו הפכה הלכה קודמת לפיה לא היה נהוג לשלם פיצויים בגין אותן שנים אבודות.
שיעור הפיצויים שנקבע על-ידי בית המשפט לצורך החישוב היה על-פי גובה הכנסתו של האב מחנות התכשיטים שהיתה בבעלותו ושנסגרה בעקבות הרצח, כמו גם הכנסה נוספת שהיתה לו כחלפן כספים. את הכנסה זו אמדה השופטת בכ-20 אלף שקל. בנוסף, המנוח נאיל ביחד עם אחיו ד"ר אחמד שיבלי מחמיד, קיבלו רשיון להפעלת בית חולים סיעודי. מעסק בית החולים היה אמור המנוח נאיל להרוויח 75,000 ₪ נטו לחודש ובנוסף לקבל מחצית מדמי השכירות בו היה העסק מתנהל, וקרוב ל-16,875 ש"ח. באשר להכנסה של הבן סעיד, ולאור גילו, הכנסתו חושבה על לפי השכר הממוצע במשק ולא יותר מ- 7,000 ש"ח.
לצורך תשלום חבות הפיצויים אישרה השופטת את העיקול הזמני אשר הוטל על זכויותיו של הנתבע בנכסי מקרקעין שבבעלותו. כמו כן נעתרה לבקשה למינוי כונס נכסים על זכויותיו של הנתבע במקרקעין האמורים, על-מנת שיהיה רשאי לבצע את כל הפעולות הנדרשות למכירת המקרקעין, כשיקום הצורך לכך, כשהמכירה תתבצע במסגרת הליכי הוצאה לפועל ובפיקוח ראש ההוצל"פ.
הנתבע/הרוצח, המרצה שלושה מאסרי עולם, הורשע במאי 2001 לאחר שהרכב השופטים הגיע למסקנה כי רצח בכוונה תחילה את המנוח נאיל ובנו סעיד בגלל הבית שבנה נאיל ליד ביתו של הנתבע, כאשר נאיל וסעיד סירבו לקנות ממנו את הבית. כמו כן הורשע הנתבע ברצח אדם נוסף, כשהמניע לאותו רצח נוסף היה חששו, שבעקבות פרסום הודעה בדבר מתן פרס כספי למי שיסייע בחקירת רציחתם של נאיל וסעיד, יתפתה אותו אדם לספר כי הנתבע הינו האחראי לאותם מעשי הרצח.
(תיק אזרחי 001011/01)
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
