רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו, ויש להמתין לתוצאות חקירת המשטרה לפני קביעת מסמרות. עם זאת, ראוי לחזור ולבחון את ראשיתה של הפרשה במהדורת שישי של ערוץ 2 ב-6 באוגוסט 2010.
יאיר לפיד, מגיש המהדורה, מקריא את עיקרי המסמך ואומר: "המסמך הגיע הערב לידיכם
רוני דניאל ו
אמנון אברמוביץ'". בתום ההקדמה של לפיד, אמנון אברמוביץ' אומר בפתח דבריו, כי "מקור המסמך הוא מקור אמין ופורה מזה שלושה עשורים. אין לי ספק לגביו" ומקריא משפט מתוך המסמך. מיד לאחר מכן רוני דניאל מקריא שורה אחרת מהמסמך וחוזר חלילה. שני הכתבים מתחלקים שווה בשווה בקריאות תוכן המסמך ובפרשנות.
מקור בכיר (כפי שעולה מתיאורו ע"י אברמוביץ') אינו נוטה בדרך כלל מטעמי ביטחון מובנים להדליף לשני עיתונאים במקביל את אותו מסמך, ובוודאי אם הוא נושא בחובו פוטנציאל פוליטי נפיץ כל כך. מדוע אפוא ראה המקור הבכיר צורך להדליף את המידע לשני העיתונאים בעת ובעונה אחת? האם לא חשש מפני יריבות בין שני העיתונאים על הקרדיט? האם חש בטוח במאת האחוזים ששני העיתונאים ידווחו באופן זהיר על-מנת לשמור על זהותו?
עיתונאים אינם נוטים בדרך כלל להעניק קרדיט חינם לעיתונאי אחר, ובוודאי כאשר נופל בידיהם מסמך שהוא בגדר חשיפה העשויה להשפיע על דרג הקברניטים. מה טעם מצאו אפוא אברמוביץ' ודניאל לחלוק יחדיו ובאופן שוויוני את חשיפת מסמך גלנט אם רק אחד מהם קיבל את המסמך מהמקור?
השערה אפשרית בעניין זה עשויה להיות קשורה לניסיון של אחד העיתונאים לטשטש את העקבות למקור. אברמוביץ' מקושר למקורות מדיניים וביטחוניים כאחד, ואילו דניאל ידוע כמקורב בעיקר למקורות בכירים בצה"ל. מכאן, הנחה סבירה שלדניאל קיים אינטרס גדול יותר בטשטוש עקבות המקור מאשר לאברמוביץ', שכן החשד לעבר צה"ל עשוי להיות משמעותי יותר אם דניאל היה מציג את המסמך באופן בלעדי.
לאור זאת, לא מן הנמנע, כי רוני דניאל הוא זה אשר קיבל את המסמך מידי המקור או תיווך את העברתו לידי אברמוביץ'.השערה זו עשויה להסביר את שיתוף הפעולה בין שני העיתונאים וההחלטה החריגה ובניגוד "לטבע העיתונאי" לחלוק את התהילה יחדיו. כאמור, זו השערה בלבד, אחת מיני רבות אשר חוקרי המשטרה עשויים לבדוק בחקירתם המאומצת ובהסתמך על ראיות ועדויות.
