הבעיה של ישראל משתקפת גם בהליך המינוי של שגריר ישראל לאו"ם. המינוי הזמני שהציב השר ליברמן חסר כל יכולת התקפית. הציבור אינו מודע לכך שבזירה החשובה של האו"ם, שבה משתמש הנשיא אובמה כאמצעי להטריד את ישראל ולקלף ממנה שכבות של לגיטימציה, ראש הממשלה ושר החוץ אינם מסוגלים להגיע להבנה לגבי זהות השגריר. זה נובע מסיבה פשוטה, בלתי נסבלת במציאות של ישראל. ליברמן לא הצליח עד עתה להציג מועמד ראוי לתפקיד, ומועמד ראוי זה לא סתם מישהו שכישוריו מתאימים; מועמד ראוי הוא מועמד מקורי משכמו ומעלה. אם לא אישיות כריזמטית מיוחדת, זה צריך להיות שגריר ברמה מקצועית עליונה כמו ד"ר דורי גולד. ליברמן כן הצליח למצוא מינוי זמני שיש בו כדי להתריס כנגד ראש הממשלה.
לעומתו, ראש הממשלה מסוגל להציע כמה מועמדים שעונים על הקריטריונים הדרושים לישראל בזירת האו"ם, אך אין סיכוי שליברמן יקבל מועמד כלשהו שהוצע על-ידי ראש הממשלה נתניהו. מועמד מבריק ייפסל על הסף על-ידי ליברמן, אם שמו יועלה על-ידי נתניהו. זהו כוח הכוח. כוחחח.
מה רוצה ליברמן? מה הרציונל שלו? על כך שיש לו היכולות הדרושות לתפקד בהצלחה כשר החוץ אין מחלוקת. מישהו כנראה לחש לו כי אם יתרכך ויקבל מועמד שהוצע על-ידי נתניהו הוא יאבד את כוחו בממשלה. התוצאה היא בכל אופן לרעת ישראל. יכול היה להיות לישראל מי שישמיע קול צלול וברור באו"ם, בארצות הברית, אך זה לא קורה. וזה לא קורה משום שחשבונות אישיים קשים לפענוח גוברים על החשבון הלאומי.
