המחזה הראשון שכתב הרופא ד"ר עידו נתניהו - "הפי אנד" - מעלה סוגייה שהופכת רלוונטית עבורנו כאן, בישראל של 2010. האם להאמין להצהרות כתובות שפורסמו בריש גלי (כמו ב"מיין קאמפ"), בדבר החובה להשמיד את כל היהודים, או שמא להאמין למה שאנו מדמיינים, כמו שיכול להיות עתיד טוב יותר, ושינוי בתפיסה ההיסטורית הכוללת של כל צרינו?
משפחה יהודית אריסטוקרטית, האב פיסיקאי, מדען אטום דגול, שנפצע במלחמת העולם הראשונה כששירת בצבא גרמניה - פרופ' ארדמן (אוהד שחר המנוסה בתפקידים מכובדים מסוג זה), כה בטוח במגדל השן שלו, שאינו קשוב למתרחש בברלין בשנים מאז עלה היטלר לשלטון. אשתו היפה ואוהבת החיים היפים לאה (מיכל לוי), שקועה במימוש גחמותיה: קניות, הליכה לתיאטרון ולאופרה מדי ערב תוך הזנחת בעלה, והחזקת מאהב צעיר, גוי, שהוא גם עוזרו של בעלה במחקר. האבסורד מתעצם, כשהמאהב הגרמני, דיטר (דני איסרליש), משתדל לשווא לפקוח את עיני הבוס ורעייתו, ואפילו מזכירתו הנאמנה של הפרופ', אנה (קרן שיניוק), אין בכוחה להמעיט מעוצמת האבדון שמתרחש; כי היהודים במחזה כה בטוחים ברוב יהירותם שלהם לא יקרה כלום, בעוד שאנו הצופים מזועזעים, ביודענו לאיזה סוף הם צפויים. מדוע המחזה נקרא "הפי אנד"? תגלו בצפייה בו.
גם להבות שריפות בתי הכנסת בכל רחבי גרמניה ב"ליל הבדולח", עליהן אנו שומעים ברקע, לא מזיזות להם. במחזה אין אפילו בדל של משהו חזותי מהשואה. הכל מתנהל בבית הפרופסור, או במשרדו, או בביתו של דיטר, או בקברט אופייני לברלין, כשזמרתה של דקלה הדר הנהדרת מעשירה את העין והאוזן ומאפשרת החלפת תפאורה מעבר למסך האדום. ועם כל זאת, אנחנו תמהים ומשתוממים - עד כמה עיוורים יכלו היהודים בגרמניה להיות, והלכו לקראת גורלם כסומא בארובה?
דמותו של דיטר, הגרמני הטוב, שלא שוכח טראומה מילדות שנעלמה כלא היתה, בזכות אצילות נפשו של היהודי שבו פגע דיטר, מגלמת בתוכה את היכולת להיות מלא חסד וחמלה לאחרים, תכונה נוצרית שישו דרש בפני מאמיניו, אך לא בדיוק מומשה לאורך הדורות.
במחזה של נתניהו, כמו הגיבור ב"עד ראיה" שהוצגה בקאמרי, דיטר הוא הצדיק בדורו. אך גם פיכחותו של הצדיק לא יכולה להושיע את השה, שמטבע בריאתו נידון לטבח.
והמתרחש בהצגה "הפי אנד", שחפה מכל זוועות שהתרחשו באותה עת מחוץ לבית הגיבורים, ובהמשך כללה את כל היהודים ללא הבדל - המתרחש מרתיח את דם הצופים. במחשבה: עד כמה אפשר להיות עיוור, שרוי בחלומות על עולם אוטופי, ולייחס לזאב תכונות של כבש?
הבימאי אבישי מילשטיין, שהוא גם הדרמטורג של תיאטרון בית לסין, בעזרת המוזיקה היפהפייה ותרגום הפזמונים של דורי פרנס, עיצוב התנועה של גלעד קמחי, התלבושות התקופתיות שעיצב נמרוד עדן, ההקפדה על תסרוקות התקופה, והתאורה הטובה של דולב ציגל - כל אלה העמידו הצגה משובחת, עשויה בקפידה, שחשוב מאוד יהיה להציגה בכל רחבי הארץ. הרבה חומר למחשבה, מתוך הדרמה המשפחתית הנפרשת לפנינו.
