שנת מאסר למנהל המטריד

לפני ימים אחדים (30.8.2010) גזר בית המשפט השלום בראשון-לציון (השופט אברהם הימן, בתיק ת"פ 2272/09) את דינו של שמעון שיבר שהיה בעת שביצע את העבירות בהן הורשע מנהל בית ספר תיכון "העמית - מכללה טכנולוגית עירונית - עמל 1" בראשון-לציון, וגם מנהל מרחב צפון במחלקת החינוך בעיריית ראשון-לציון, ויועץ ראש העירייה (מאיר ניצן) לעניין אלימות בני נוער.

אקדים ואציין למען הגילוי הנאות כי את שיבר הכרתי במחצית הראשונה של שנות ה-80, עת שרתי בתחנת המשטרה בראשל"צ כראש משרד החקירות, והוא כבר היה מנהל בית הספר, על-רקע של חקירה שהתנהלה נגד אחד המורים. מאוחר יותר למדו שלושת ילדי בבית הספר. את השופט אברהם הימן הכרתי כאשר הוא גם שירת במשטרת-ישראל. לפיכך - ובניגוד לרבים אחרים המתיימרים להיות אובייקטיביים בהתייחסותם לעונש שהוטל על שמעון שיבר - אני מצהיר קבל-עם כי אינני אובייקטיבי בעמדה שאביע להלן.

לא הייתי נדרש לעניין דנן אלמלא שתי כותרות שצדו את עיני, שהתנוססו מעל שתי ידיעות בעיתון שדיווחו על גזר הדין. האחת ב-ynet מיום 30.8.10 בנוסח: "מרכזי הסיוע נגד גזר הדין של שמעון שיבר: מסר ציבורי קשה"; והשנייה בידיעות אחרונות מיום 31.8.10 במילים: "עונש קל לד"ר שיבר". כאשר קראתי את תוכן הידיעות התרשמתי כי המגיבים לגזר הדין הגיבו כפי שהגיבו, מבלי שקראו אותו, או הבינו אותו, או מבלי שנתנו לעובדות לבלבל אותם. איגוד מרכזי הסיוע הזדרז בו ביום מתן גזר הדין לפרסם תגובה בזה הנוסח: "הפחתת הענישה בעקבות עסקת טיעון, כפי שנעשתה גם הפעם עם עבריין מין מורשע, שהודה בביצוע עבירות מין חמורות תחת יחסי מרות, מעבירה שוב מסר ציבורי קשה לנפגעות ששוקלות אם להגיש תלונה במשטרה ולעבור הליך פלילי מייגע ומורכב. החמרת הענישה כלפי עברייני מין, על אחת כמה וכמה במקרים של עברייני מין שממלאים תפקידים ציבוריים וחינוכיים, חשובה מעין כמוה".

הגדות ועובדות

ובכן, אין זה נכון כי ביחס לעבירות המין המוגדרות בחוק העונשין, העבירות שביצע שיבר הן "חמורות". העובדות הן כי שיבר, עבריין המין, הורשע בעבירות מין (הטרדה מינית ומעשה מגונה) שהן מן הקלות המנויות בחוק. אלו עבירות מסוג עוון אשר נידונות בבית משפט השלום, ולא במחוזי. עונש המאסר המרבי בגין מרביתן הוא שנתיים מאסר ועל מקצתן הוא שלוש שנות מאסר לכל היותר. עם זאת, הנסיבות בהן נעברו אותן עבירות הן חמורות, בזויות ונבזיות, הן בהתחשב במיהות נפגעות העבירה, הן בהתחשב במעמדו ותפקידו של העבריין והן בהתחשב בדפוס הסדרתי שלהן.

בית המשפט שיקף היטב ובאריכות רבה את הנסיבות של אותן עבירות, כפי שאתייחס אליהן בהרחבה יתירה בהמשך דברי. אין זה נכון כי העונש הופחת בשל עסקת הטיעון. התביעה הודיעה לבית המשפט עם עשיית ההסדר הדיוני כי תעתור לעונש מאסר משמעותי בפועל, וגם למאסר על תנאי, ולפיצוי הולם ומשמעותי למתלוננות. גם אם היה מורשע שיבר בעבירות אלו שלא במסגרת עסקת טיעון, סביר להניח כי העונש שהיה מוטל עליו לא היה שונה בהרבה מזה שהוטל עליו בפועל, זאת בהתחשב במארג השיקולים שעמדו בפני בית המשפט ובכלל זה מצבו של שיבר, במובן הרחב של המושג "מצב".

לו היה מדייק איגוד מרכזי הסיוע בתגובתו לגזר הדין, לא מציין כי שיבר רק נשלח לשנת מאסר אחת בלבד. אמירת חצי אמת היא לעיתים גרועה מאמירת שקר. העונש שהוטל עליו אומנם כלל 12 חודשי מאסר בפועל, אך בנוסף גם 7 חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע, וכן קנס בסך 1,000 שקל, או ארבעה חודשי מאסר תמורתו, ופיצוי לכל אחת מהמתלוננות בסכום של 40,000 שקל. עונשים אלו שניתנו מבלי שמרבית הנפגעות נאלצו לעבור את "החוויה" שבמתן עדות בבית המשפט, וכאשר התוקף מודה ומאשר במו פיו כי אכן כל שהן העידו היה אמת לאמיתה, הוא בהחלט מסר חיובי לנפגעות השוקלות אם להגיש תלונה במשטרה.

הכותרת והתגובה הפשטנית והמסולפת של האיגוד, הן הנושאות את המסר הציבורי הקשה לנפגעות השוקלות אם להגיש תלונה במשטרה ולעבור הליך פלילי מייגע ומורכב - כפי שהתבטא האיגוד. איגוד מרכזי הסיוע אינו מחמיץ אף לא הזדמנות אחת להשיג כותרת, או להביך את הממסד, גם על חשבון האמת ובניגוד לטובתן של הנפגעות.

לו היו קוראים המגיבים את גזר הדין ומבינים אותו, היו מתייחסים לעניין חשוב ומטריד אליו התייחס בית המשפט והוא העדים שהופיעו מטעם שיבר לעניין העונש, והדברים שאמרו ולא אמרו בבית המשפט. לא אוכל להרחיב בעניין אם לא אתאר קודם את מעשי הנבלה שעשה שמעון שיבר ואת התנהלותו ובעיקרה העובדה כי הודאתו באה באיחור רב. הוא לא הודה לא בעת חקירתו, לא בעת שהפרקליטות הכינה את כתב האישום, ולא בתחילת משפטו. הודאתו באה רק אחרי שהחלו עדים אחדים להעיד בבית המשפט, ובעיקרם אחת המתלוננות - אימו של אחד מתלמידיו.

ארבעת האישומים בהם הודה שיבר

• האישום הראשון

באחד הימים, הגיעה אמו של תלמיד למשרדו של שיבר, על-מנת להסדיר עניין הנוגע לכרטיסייה לנסיעות של הבן. בעת שישבה במשרדו הנעול של שיבר, אמר לה כי היא נראית לו עצובה וכי הוא רואה שבעלה מבוגר ממנה בשנים רבות ולדעתו היא אינה מסופקת מבחינה מינית. המתלוננת השיבה שאין זה נכון, וביקשה להחזיר השיחה לעניין בנה. שיבר אמר לה כי היא אישה צעירה ויפה ושאל אם יש לה מאהב. בהמשך לכך, שאל איך יחסי המין שלה עם בעלה. אחר כך הוציא כדור מסוג "ויאגרה" ממגירת שולחנו, אותו הגדיר כתרופת פלא, והמליץ לה לרכוש כדור כזה עבור בעלה, כדי לשפר את חיי המין שלה. שיבר חזר ושאל אותה באשר לסיפוקה המיני ובתשובה אמרה לו כי לא בנושא זה באה לשיחה, אך שיבר לא הירפה וביקש מממנה לספר לו אודות יחסי המין שלה עם בעלה. בתגובה קמה המתלוננת מכיסאה ואמרה כי עליה ללכת.

בשלב זה ביקש שיבר מהמתלוננת כי תיתן לו לבצע בה מין אורלי על השולחן שבמשרדו, תוך שהוא אומר לה כי לא תצטרך לעשות דבר וכי הוא לא יכאיב לה. מששתקה המתלוננת, המשיך שיבר לשדלה כי תסכים לתת לו לבצע בה מין אורלי. בתגובה אמרה לו המתלוננת כי עליה ללכת. שיבר ביקש ממנה כי בטרם תלך, תסור לשולחנו כדי לראות דבר מה. המתלוננת אכן התקרבה לשולחן והתיישבה על כיסא. הוא הציג לה מתוך צג המחשב שעל שולחנו סרטון פורנוגרפי קצר, שאל מה דעתה על הסרטון, ונגע בידו בירכה. המתלוננת השיבה כי זה מגעיל אותה ושוב בקשה ללכת לדרכה. שיבר לא הירפה ושאל אם מעולם לא ראתה סרטים מסוג זה, המתלוננת השיבה בשלילה ושוב ביקשה לצאת מהמשרד. אלא שהוא הקרין על גבי צג המחשב סרטון פורנוגרפי קצר נוסף. משקמה המתלוננת בכוונה ללכת חזר וביקש ממנה כי תאפשר לו לבצע בה מין אורלי. המתלוננת סירבה גם זו הפעם.

בשלב זה, שאל שיבר את המתלוננת אם לא מגיעה לו תודה על עזרתו לבנה. בתגובה טפחה לו על כתפו. אז אחז במתלוננת במותניה ונישק אותה על שתי לחייה, ושוב אמר לה כי אם הייתה נותנת לו מספר דקות הוא היה מענג אותה באופן אורלי, והוסיף ואמר לה, כי היא לא יודעת מה היא מפסידה. בשלב זה, נשמעה דפיקה על הדלת הנעולה של משרדו. שיבר ביקש מהדופק על הדלת להמתין. משביקשה המתלוננת לעזוב המשרד, ביקש ממנה להמתין עד אשר יסיים פגישתו הבאה ואז יסיע אותה לביתה. המתלוננת סירבה ואז שוב ביקש ממנה כי יבצע בה מין אורלי ושוב אמר לה כי היא לא יודעת מה היא מפסידה. לאחר הדברים האלה עזבה המתלוננת את המשרד.

• האישום השני

בתפקידו כמנהל בית הספר הייתה לשיבר סמכות להביא לפיטורי עובדים. המתלוננת באישום זה עבדה בבית הספר כסייעת במשרה חלקית, בכיתות החינוך המיוחד. המתלוננת ביקשה להעלות שיעור משרתה משום מצוקה כלכלית אליה נקלעה. לשם כך, פנתה לראש העירייה דאז מאיר ניצן. בעקבות פגישה זו עם ראש העירייה זומנה המתלוננת לשיחה עם שיבר. בפגישה זו צעק עליה שיבר משום שלא פנתה אליו ישירות. כמו-כן, אמר לה כי היא לא יעילה בעבודתה ולכן לא ימליץ על הרחבת היקף משרתה.

מספר שבועות לאחר מכן, זימן שיבר את המתלוננת למשרדו אשר בבית הספר, וביקש ממנה לספר לו אודות חייה האישיים. המתלוננת פירטה לפניו מצוקותיה ובעיותיה האישיות והכלכליות בהיותה גרושה המגדלת לבדה את ילדיה. שיבר הבטיח לסייע לה בקידומה בעבודתה ובענייניה האישיים, אם תשמע בקולו, וחיבק אותה.במשך תקופה ממושכת לאחר שיחה זו נהג יחס מיוחד כלפי המתלוננת, התיר לה להיכנס למשרדו ללא תיאום מראש, שוחח עימה במשרדו בתדירות גבוהה בשעות הלימודים, ביקש ממנה לקרוא לו בשמו הפרטי ואף הבטיח כי ייתן לה גיבוי אם תאחר או תעדר מן העבודה. שיבר אכן נתן למתלוננת גיבוי בנסיבות הללו. באשר להיקף משרתה של המתלוננת, הרי שלמרות המלצות שליליות שהיו כנגד המתלוננת, המליץ עליה שיבר כלפי ראש העירייה כי היקף משרתה יעלה ל-100% ואכן, כך נעשה.

כאמור, שיבר שוחח עם המתלוננת פעמים רבות ובתדירות רבה תוך שהוא מכוון השיחות למישור היחסים האינטימיים של המתלוננת. זו השיבה שאין לה יחסים כאלה. שיבר המליץ למתלוננת לעשות כן, כיון שאין זה נורמלי שהיא אינה נזקקת למין, וכי יחסים אינטימיים יועילו לה. המתלוננת לא שיתפה פעולה עם שיבר בנושאים אלה, ועברה לשוחח עמו על נושאים אחרים. באחת מהשיחות הללו אמר שיבר למתלוננת כי הוא נוהג להשתמש בוויאגרה והראה לה כדור מסוג זה שהחזיק ברשותו. שיבר התמיד בניסיונותיו ליצור קשר טלפוני והודעות כתובות לטלפון הנייד של המתלוננת, וכאשר התחמקה ממנו קרא לה למשרדו וצעק עליה.

משהתלוננה המתלוננת בפני שיבר כי הועברה מעבודה בכיתת האם שלה להיות סייעת מחליפה בכיתות אחרות, אמר לה כי אל להתייחס לדברים אלה, ואם רק תשמע לו הדברים יעברו לידה ולא ישפיעו עליה וחיבק אותה. מאוחר יותר קרא שיבר למתלוננת למשרדו, חיבק אותה, הושיב אותה לידו על הספה שבמשרדו, החל לנשקה על צווארה תוך שאומר לה כי הוא רוצה לשכב איתה ולהוריד את המחסום המיני שיש לה. המתלוננת עזבה המשרד לאחר שקיבלה שיחת טלפון מעמיתתה, אשר תיאמה עמה מראש שתתקשר אליה אם תאחר.

בהזדמנות אחרת, פנתה המתלוננת לשיבר בבכי וביקשה עזרתו משום שהחשמל בביתה נותק וכי קיבלה מכתב המורה לה לפנות דירתה. שיבר אמר למתלוננת להגיע למשרדו. משהגיעה למשרדו, חיבק אותה ונישק אותה. המתלוננת ביקשה ממנו להפסיק. שיבר הוביל אותה לספה שבמשרדו, רכן לכיוונה, הרים חולצתה ושם ראשו על בטנה. המתלוננת הזיזה את ראשו וקמה. שיבר הבטיח לעזור למתלוננת. לאחר דברים אלה עזבה המתלוננת את המשרד. למחרת היום התקשר שיבר למתלוננת ואמר לה לבוא למשרדו בשעה שבע בערב. אלא שהמתלוננת נמנעה מלעשות כן, ואף לא ענתה לשיחות הטלפון שלו. יומיים לאחר מכן, שוב הזמין שיבר את המתלוננת להיפגש עמו. באותו ערב הגיעה המתלוננת למשרדו. שיבר נעל דלת המשרד, התקשר לקפיטריה בבית הספר והורה לשלוח למתלוננת מידי שבוע ארגז מצרכים. בהמשך לכך, ניגש שיבר למתלוננת והחל לנשקה ולגעת בגופה. שיבר החל להפשיטה והסיר מעליה את בגדיה. המתלוננת ניסתה להסתיר גופה הערום באמצעות ידיה, ואמרה לשיבר כי לא התקלחה ולא גילחה את גופה. שיבר בתגובה אמר כי אין זה מפריע לו, השכיב את המתלוננת על שמיכה שהניח על השטיח במשרדו. בהמשך לכך, נישק שיבר את גופה של המתלוננת בעוד זו עוצמת עיניה ובוכה. שיבר הזיז את ידה של המתלוננת לכיוון איבר מינו והיא נרתעה. בתגובה לקח את ידה של המתלוננת והניחה על איבר מינו. בהמשך לכך, נגע שיבר בשפתיו בבטנה של המתלוננת מתחת לטבורה ונישק אותה על פיה. לאחר מכן הזיז שיבר את ראשה של המתלוננת לכיוון איבר מינו. המתלוננת קמה מהרצפה, התלבשה ויצאה מהמשרד. מאז מקרה זה, חדלה המתלוננת להגיע לעבודתה בבית הספר.

• האישום השלישי

באישום זה המתלוננת הייתה תלמידה כבת שש-עשרה שנים. יום אחד זומנה התלמידה ותלמיד נוסף לבירור במשרדו. בסיום הבירור ביקש שיבר מהתלמידה להישאר במשרדו. משנותרו שניהם במשרד אמר לה שיבר ששמע כי היא מציירת יפה וביקש שתבוא להראות לו מציוריה. כמו-כן, אמר לה שיטפח כשרון זה שלה. בהמשך לכך, במשך מספר חודשים, נהג לזמן את התלמידה בתדירות רבה למשרדו, לעיתים פעמיים בשבוע והחל לשאול אותה על חייה האישיים, ביקש ממנה לקרוא לו בשמו הפרטי, ואף ביקש ממנה את מספר הטלפון הנייד שלה. כמו-כן, ביקש ממנה לשמור את מספר הטלפון שלו תחת שמו הפרטי.

שיבר אמר לתלמידה לא לספר לאיש, לרבות לאמה אודות הקשר ביניהם, כדי שתלמידים אחרים לא יקנאו בקשר המיוחד שלה עמו. במסגרת יחסי הקרבה הללו, שאל שיבר במספר הזדמנויות את התלמידה האם כבר קיימה יחסי מין, האם היא חושבת על כך והאם יש לה נטיות לסביות. במספר הזדמנויות אמר לה שיבר שהיא יפה וכי הרבה בחורים ירצו בה וכי הוא יודע שהוא עצמו לא מספיק מושך עבורה.

התמידה ניהלה בלוג באינטרנט בו תיעדה מפגש שהיה לה עם שיבר, שם דיברו על מחשבות אובדניות שהיו לה מספר שנים לפני כן. התלמידה שיתפה את שיבר במצוקותיה ובתגובה לכך ביקש ממנה שיבר להתבונן באמצעות זכוכית מגדלת שנתן לה בתמונה שהייתה תלויה במשרדו, ושאל אותה מה יש לה לומר באשר לאיבר המין של האדם המצויר בתמונה. שיבר הוסיף ואמר כי האדם רפוי.

משגילה שיבר כי התלמידה תיעדה בבלוג שלה שיחה זו, כתב לה הודעה כתובה לטלפון הנייד שלה, בה אמר לה כי אינו כועס אבל כדאי להימנע מכך. בפגישה נוספת מאוחרת שהייתה ביניהם נזף שיבר בתלמידה וכעס על שפרסמה הדברים בבלוג.

בפגישה אחרת שהייתה ביניהם אמר לה להושיט ידיה לפנים ולעצום עיניה. אחר כך, אחז בידיה ואמר לה לומר: "אני אלך אחריך כי אני סומכת עליך", וכך עשתה.

משפנתה התלמידה ליועצת בית הספר ואמרה לה שאינה רוצה להיכנס עוד לחדרו של שיבר, קרא לה וצעק עליה כי היא בגדה באמונו תוך שאמר לה "ככה לא עושים לחבר". בעקבות כך, בכתה התלמידה ואילו שיבר הרגיעה ואמר לה כי הוא דואג לשלומה. במפגש אחר שהיה ביניהם, שבא בעקבות פירסינג שעשתה התלמידה בשפתה והובאה לפניו, צעק עליה שיבר עד כי בכתה. אחר כך, שוב ניחמה באומרו לה שהוא מקום המפלט שלה, אחז בידיה, ובתגובה היא התרחקה ממנו לאחור. משבקשה לעזוב את משרדו, נזף בה שיבר ואמר לה כי הוא עדיין המנהל שלה ועליה לכבד מבוגרים, ומשדמעה התלמידה, שוב ניחם אותה שיבר באומרו לה כי הוא חבר שלה ורוצה בטובתה.

בהזדמנות אחרת הגיעה התלמידה למשרדו על-מנת להראות לו סיפור שכתבה. משהראתה התלמידה הסיפור לשיבר, וביושבה סמוך אליו ליד שולחנו, הראה לה שיבר תמונות בני משפחתו שהיו על צג המחשב תוך שהוא נוגע בירכה. התלמידה קמה ויצאה משרדו.

• האישום הרביעי

שיבר אמר למורה לחינוך מיוחד שעבדה בבית ספרו, המתלוננת, שהיא יפה וסקסית ויש לה סקס אפיל. הוא שאל אותה באשר לחייה האישיים וליחסיה עם בעלה. בהמשך הדברים הזהירה המתלוננת את שיבר מפני שמועות בנוגע ליחסיו עם המתלוננת שבאישום השני, שעבדה כסייעת בכיתות החינוך המיוחד. בהזדמנות אחרת הודה שיבר למתלוננת על דאגתה אליו, וכאשר עמדה לצאת ממשרדו קם שיבר מכיסאו, התקרב אליה, חיבק אותה ונישקה על לחייה ללא הסכמתה.
בסיומה של פגישה אחרת שהייתה ביניהם, כאשר פנתה המתלוננת לצאת ממשרדו, אמר לה: "מה? הולכים בלי חיבוק? בלי נשיקה?" ואז חיבק אותה ונישק אותה על לחייה ללא הסכמתה.

"אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו..."

לא הארכתי בפרטי האישומים אלא אך כדי להמחיש את העניין הבא:

במסגרת הראיות שהביא שיבר לעונש, הובאו והעידו שורה ארוכה של עדים - חמישה עשר במספר: אנשי מינהל וחינוך, מורים, תלמידים לשעבר, הורי תלמידים לשעבר, ואף ראש העירייה לשעבר, מאיר ניצן, הגיע על-מנת להעיד לטובתו של שיבר. העצוב הוא שכל אלה, בלהט רצונם לסייע לחברם, שכחו או התעלמו לחלוטין שאותו אדם שהפליגו בשבחו עשה מעשים שלא יעשו, תוך ניצול הכוח שניתן לו. כולם כאחד משנשאלו לאחר דברי השבח שלהם, מה דעתם על כך שאותו אדם שהם כה משבחים ויש גם מעריצים, ביצע עבירות מין במתלוננות אומללות? כולם העדיפו להדחיק עובדה זו. הצער הוא שמדובר באנשים בעלי השפעה. מאיר ניצן ראש עירייה לשעבר, ביכר להתחמק ממעשיו של שיבר בהם הודה. לא אכביר מילים באשר לכך, אומר ואשאל רק זאת: כפי שחשובים לראש העירייה לשעבר תושבי העיר שלדבריו עזר להם שיבר, האם לא חשובות לו אותן נשים וילדה צעירה רכה בשנים ששיבר פגע בהן מינית, פגיעה גופנית ונפשית קשה ביותר עד כדי הרסנית? גם אם אדם מעיד לטובת חברו עדיין חשוב כי יגלה הבנה ואמפטיה לקורבן מעלליו של חברו. קל וחומר כשהדברים אמורים באיש ציבור, אף שאינו מחזיק בתפקיד ציבורי כיום - וכפי ששיפוטו המוסרי התגלה במשפט זה - טוב שכך.

אילו היו קוראים נציגי איגוד מרכזי הסיוע את גזר הדין בטרם הגיבו כפי שהגיבו, הייתה אטימות זו, של עדי הגנה אלו לקורבנותם של הנפגעות, צריכה להטריד אותם יותר מחודש מאסר פחות או יותר לעבריין מין שעתידו הציבורי מסתכם בעברו. אבל למה, למה לתת לעובדות לבלבל אותם? ככלות הכול יצאה להם כותרת כל כך יפה!