בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כל עיתון המכבד את עצמו משוכנע מן הסתם שהוא יכול בכוחותיו להפיל ממשלה, להקים ממשלה, להביא שלום, מזור לעוולות רבות, להביא לשחרור אסירים, להשפיע על הכלכלה, להביא לפיטורי אנשים שסרחו ועוד ועוד ● אבל לדאוג לא לחלק לי פעמיים אותו עיתון - הוא ממש לא יכול. אפילו לא הארץ
|
עיתון לאנשים חושבים? [צילום: אילן שריף]
|
|
|
|
|
שנים רבות הייתי מנוי על הארץ. לפני כשנה הפסקתי את המנוי ונותרתי מנוי רק על הדה-מרקר. בשאר הכתבות התעדכנתי בדרכים חלופיות. לפני כמה חודשים פנתה אלי אשת מכירות נמרצת של מחלקת המינויים והציעה לי מנוי גם להארץ יום שישי. הסכמתי. וכך בניתי לי חבילה נחמדה של דה מרקר מוקדם בבוקר בימי חול וכל גיליון הארץ בימי שישי. אך אז שמתי לב שביום שישי אני מקבל את המוסף הכלכלי של הארץ, "דה מרקר", שתי פעמים. אז אחד הכנסתי הביתה לקריאה ואת השני השלכתי מיד לפח. בהמשך התעצלתי אפילו להרים את השני והוא נותר להצהיב יום-יומיים על רצפת הגינה ואז הושלך לפח בתול כביום היוולדו. הציק לי שבאיזשהו מקום בעולם איזה ענף עץ מאבד את חייו לטובת מוסף דה מרקר אחד שאפילו לא מחולץ משרוולו הניילוני. ניסיתי להציע אותו לשכן אחד והוא לא חפץ בו, ניסיתי להציע לשכן שני וכבר היה לו, אז הרמתי טלפון למחלקת המינויים של הארץ וביקשתי מהם שביום שישי יזרוק המחלק לחצרי אך ורק דה מרקר אחד ולא שניים. לא ביקשתי שיקזזו לי את המחיר, לא ביקשתי שיזרקו עיתון אחר במקום, לא ביקשתי כסף וזהב, הרים וגבעות. ביקשתי רק שיזרקו לי דה מרקר אחד ולא שניים. אין לי מה לעשות עם שניים למרות שאני משלם עליהם. שני עיתונים אותו דבר מכניסים אותי לאי שקט (וביום שישי אני אוהב שקט). שריטה. אשת מחלקת השירות מתורגלת כנראה היטב במצבי קיצון. נוזפים בה על איחור או אי הגעה, מבטלים רחמנא ליצלן לגמרי את המנוי, צועקים עליה על מאמר שמאלני כזה או ימני כזה, אבל בבקשה כזו כנראה לא נתקלה מעולם, לכן אמרה לי מיד: "בלתי אפשרי אדוני". אולי תבדקי? הצעתי, והיא אמרה לי "אין לי מה לבדוק זה בלתי אפשרי אתה תצטרך להסתדר עם שני עיתונים אותו דבר". אז אבקש להפסיק את המנוי על דה מרקר לגמרי, תבעתי. בבקשות כאלו היא כנראה מתורגלת הרבה יותר טוב ובתוך שנייה בקשתי נכנסה לתוקף ללא קרב. מאז מתקשרות אלי אחת לחודש נשות מכירה ממחלקת המינויים ומנסות להחזירני אלי חיק מחלקת המנויים של דה מרקר. ברור שהן אמונות על הטקטיקות המתקדמות ביותר בנושא של קידום מכירות ושירות לקוחות. הן מלאות מרץ ועזוז וקול פתייני כדבעי, ואני, אפילו מעוניין לסגור איתן עסקה מיידית. אז הכול טוב נכון? ואולם רגע לפני שסוגרים עסקה אני מבקש בקשה אחת שיש לי אליהן: ביום שישי אנא בקשו מהמחלק שיזרוק לחצרי דה מרקר אחד ולא שניים. התשובה שלהן אסריטיבית ומיידית: אדוני, זה לא!!! רק היום התקשרה אלי אשת מכירות בשם הילה ותגובתה הייתה כמו כל אחיותיה למחלקה: אדוני, אי-אפשרי. סיפרתי לה על דן מרגלית שבהיותו כתב הארץ הצליח להפיל ממשלה, סיפרתי לה על אבי ולנטין שבהיותו כתב פלילים של עיתונה כמעט והדליק פה פעם מלחמת עולם עם רשימת הפשע המאורגן שפירסם, סיפרתי לה שהעיתון שלה כבר בן 82 שנה ואני בטוח שפתר בעיות הרבה יותר קריטיות מלהימנע מלזרוק שני עיתונים אותו דבר לחצר אחת, תהיתי באוזניה היעלה על הדעת שעיתון כה ותיק ומנוסה שחרט על דיגלו את הסלוגן "עיתון לאנשים חושבים" לא יצליח להגות במוחו פיתרון לבעיה איך לא לזרוק לגינתי ביום שישי השכם בבוקר זוג תאומי דה מרקר, אלא רק דה מרקר אחד ויחיד? ניסיתי לרמוז לה אודות כמה רעיונות יצירתיים כמו להרים טלפון למחלק ולבקש ממנו שישאיר עותק אחד אצלו ברכב; או בכל פעם לצ'פר בחסותי אלמוני-פלמוני מישוב מגוריי בעיתון המיותר, הוא מן הסתם יודה לאלוהים על מתנת החינם הלא צפויה ואולי כבר יתפתה לעשות מנוי שלם, אפילו הצעתי לה רעיון להמליץ למחלק, בלי שאדע כמובן, שישליך את העותק הנוסף לפח "ולא נודע כי בא אל קירבו". כלום. היא אפילו לא הייתה מוכנה להקשיב לרעיונותיי היצירתיים איך לשמור אותי כלקוח. "זה לא רלוונטי" חזרה ונזפה בי. למרות כל הסדנאות והקורסים וימי העיון בנושא שירות לקוחות שהשתתפה בהן, בכללי המשחק שלה רק מה שהיא אומרת רלוונטי מה שאני - לא. אז לחדש את המינוי על דה מרקר לא חידשתי.
|
תאריך:
|
03/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
03/09/2010
|
|
יוסי ריבלין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
סלון ישראלי
|
5/09/10 17:58
|
|
מעמדה של ישראל בעולם ממשיך להתדרדר, בגלל שישנה בהנהגת המדינה תפיסה מוטעית, שהפגיעה בלגיטימיות של ישראל, כולה נובעת מפעילות של גורמי חוץ שמערערים את הלגיטימיות שלנו. התפיסה המוטעית הזאת, גרמה לכך שהמדינה התמקדה שנים רבות רק בשיקום תדמיתה של ישראל מחוץ למדינה, כאשר הזירה הפנימית ההסברתית והמדינית הוזנחה. היום ניתן לראות שמאמצי ההסברה האלה כלפי חוץ לא נשאו פרי, והביקורת על ישראל בעולם רק הלכה והחריפה עם השנים. ישראל חייבת להסיק מסקנות מהכישלון הזה, ולנסות לבנות אסטרטגיה מדינית והסברתית שתשיג תוצאות טובות יותר. הצעד הראשון בכיוון זה הוא לברר מה הם המקורות האמיתיים לתהליך הדה-לגיטימציה שעובר על ישראל?
|
|
|
|
|
|
השבוע, בלילה בין שלישי לרביעי, נרצחו בדם קר בני הזוג יצחק וטליה אימס, כוכבה אבן-חיים ואבישי שינדלר, ה' ייקום דמם, בנשקם של אנשי חמאס. הרוצחים השאירו שבעה יתומים ושבעים ושבעה סימני קריאה על העתיד להתרחש, אם תקום המדינה הפלשתינית במתכונת שעליה מדברים בימים אלה בוושינגטון. תמונת הרצח האיום תשוב עם קרבנות אדם תמימים בכביש 6 שחלקים גדולים שלו נמצאים "סמוך ונראה" לקיני צרעות הטרור. מסביב לירושלים יארבו הרוצחים על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, כדי לצלוף לתוך בתי העיר ולרחובותיה, וכל הישובים בשפלת החוף ובעמק יזרעאל יהיו מטרה קבועה למרגמות, לקסאמים ולאש מקלעים. מי יכול להבטיח שתסריט סביר זה לא יתרחש? האם מישהו ייקח אז אחריות על טעויותיו הידועות מראש? עוד יהיה מי שישוב ויכנה את הנרצחים בכינוי הנורא "קורבנות השלום", כאילו לשלום יש קורבנות.
|
|
|
ביומיים שבהם דילגה דעתנו בין שיחות השלום עם הפלשתינים לבין מסמך גלנט, הספיק מחמוד אחמדינג'אד לחנוך את הכור הגרעיני בבושהר ולבשר לאומה האירנית על המל"ט (מטוס ללא טייס) האירני הראשון.
|
|
|
בימי חירום אלה, בהם בעיות הביטחון בישראל ובעולם טורדות אותנו, זכויות הפרט נדחקות והולכות, והדמוקרטיה הולכת ומאבדת את משמעותה בשל ההגבלות הרבות המוטלות עלינו, עולה השאלה מה זכות רואות לעצמן קבוצות עובדים שונות עוד להוסיף למרר את חיינו. אנו "מתבשרים" יום יום על פקחי טיסה שהחליטו לשבש את לוחות הטיסות, עד כי תיירים שוב לא ירצו לבוא בשערינו; על סוורי נמל התוקעים תריסרי אוניות מחוץ לנמלים עד כי הייצוא, המפרנס את המדינה, ייבש; על מורים האומרים לבטל סטודנטים ותלמידים מתלמודם, עד כי רמתנו המדעית תצבור פיגור, ועוד היד נטויה.
|
|
|
|