הבאת חשמל במחיר מופחת לניצולי שואה נזקקים שעליה החליט שר האוצר לפני שבוע היא מעשה ראוי ויפה ויביא להם קצת אור לקראת השנה החדשה. גם הברכה לשנה החדשה מצד הרשות לניצוליי שואה לא מיותרת. אולם בצד המעשים יש אינפלציה של דיבורים וארגונים בענייני שואה שאינם מוסיפים אלא גורעים.
גם בעניין זה צריך לעשות חשבון נפש. מקובל עלינו שאי-אפשר להנציח ולתעד אם המלאכה לא נעשית במסגרת מחקרית אקדמית, דיסציפלינארית, מנהלית וכיו"ב אלמנטים אדמיניסטרטיביים שפועלים אך ורק באמצעות משאבים חומריים, ותוך כדי כך מפרנסים את בעליהם וקהילות שלמות הקשורות בכך. השואה אינה יוצאת מכלל זה, אף שישנם רבים מאוד שעושים את מלאכתם, במסירות, בנחישות ובהתמדה אך ורק בהתנדבות. עם זאת, כאמור, כל מיני תוספות בתחום הזה - גורעות. לעומת זאת אין "ביקוש" לנושא תקומה.
בכותרת זאת, אני, כאדם משכיל, כיהודי וכניצול שואה, מנסה להתרחק מרחק גלקסיאלי מן האופן שבו הציג נורמאן פינקלשטיין את העיסוק בשואה בספרו "תעשיית השואה". ספר שבו הוא מאשים גם את ישראל וגם את הממסד היהודי בעולם בשימוש מניפולטיבי בזכר השואה ובמאבק נגד האנטישמיות להצדקה בלתי לגיטימית של אינטרסים מדיניים כמו שליטה בעם הפלשתיני וכיו"ב.
אין לי כל כוונה גם להגדיר את האיש ואת תורתו, שמעוררים בי זעם ושאט נפש. בין היתר משום שהאיש עצמו משתמש בפילוסופיה שלו למכור את המרכולת שלו, גם במדינות ערב ובקרב גורמים אחרים, גזעניים ואנטישמיים. אני גם לא מתכוון ברשימה זאת לעסוק במה שנקרא זילות השואה, כלומר שימוש בשואה לצרכים פוליטיים, לאומיים, דתיים - כאן בישראל ובמקומות שונים בעולם, תופעה שנחשבת אולי רגילה ונסלחת אך ראויה לכול גינוי.
אני מבקש, לעסוק בפן האופרטיבי של כול מה שקשור בשואה, במשמעות שלה ובלקחים שלה. אמת שרבים, כמו עורכי דין וגורמים מתווכים למיניהם עשו מאות מיליונים בעיסוק בשואה בעיקר בתחום החומרי, כמו פיצויים, רכוש, אמנות ועוד, וחלקם אף הואשמו בניצול לרע של מלאכתם ואף הובאו למשפט, כאן ובמקומות אחרים.
גם הפעלת מוסדות לתיעוד והנצחה עולה הרבה ממון וזה ניתן על-ידי מוסדות ציבור ומתוך חום וזיקה עמוקה מצד תורמים רבים בעולם היהודי והלא יהודי. שלא לדבר על תעשיית הקולנוע שהקדישה סרטים רבים ותוך כדי כך עשתה מיליארדים. ואגב כסף וזילות, הבמאי האמריקני הידוע אוליבר סטון, שיש לו חולשה לאנשים כמו אחמדינג'ד וצ'אבז, התבטא כזכור, בריאיון ל"סנדיי טיימס " הבריטי כי "האמריקנים מוסיפים לעסוק בשואה רק בשל השליטה היהודית בהוליווד". זה נכון. היהודים הם שהקימו את הוליווד, שמפרנסת יפה את אוליבר סטון, והם גם כיום דואגים לפרנסתו. משום כך, ולא בשל מוסר כליות, האיש הצבוע הזה התנצל. כסף. גם במאי מצליח לא יכול לעשות סרט בלי הכסף של המפיקים ההוליוודיים...
בסיכומו של דבר כל אלה לא היו מתאפשרים בלי "דלק" כספי להניע את המנוע האדיר של זיכרון ותיעוד של האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי. יחד עם זאת יש לי תחושה שלא תמיד פעילות אינפלציונית מוסיפה,ולעתים אף גורעת. מדובר ברצון טוב, בכוונות טובות אך השאלה היא האם במקרה זה האמצעי מקדש את המטרה. כלומר האם הוא מוסיף. אם הוא לא מוסיף הרי הוא גורע בכך שקיומו, או קיומם של גורמים שונים שמנסים לקדם את הנושא גורמים לאכזבה ולמפח נפש, בכך שהמנוע מופעל בניוטראל, ועלול לגרום לנזקים.
עמותה פרלמנטרית
בשעתו הקים יו"ר הכנסת
אברהם בורג את "העמותה הפרלמנטרית הישראלית לפעילות בתחום זכר ניצולי השואה וסיוע לניצוליה". היו שטענו שהתכלית של בורג הייתה ליצור איזו עתודה אלקטוראלית מקרב ניצולי השואה. גם אם הדבר נכון, אין בכך כל חידוש. מאז קום המדינה סינפה כל מפלגה, ובעיקר מפלגת השלטון מפא"י, כל מיני ארגונים, ו"לאנדסמאנשאפטים", של ניצולי שואה למסגרת המפלגתית. הניצולים מצידם, בין אם הייתה להם זיקה פוליטית למסגרת או לא, הניחו שבכך הם יוכלו לעזור לניצולי השואה. נציגי הניצולים הפכו לעסקנים בעצמם ואינני בטוח במה זה עזר לניצולי השואה. רק לפני עשרים שנה לערך הוקם "מרכז הארגונים של ניצולי השואה" אשר איגד בתוכו את ארגוני הניצולים או מה שנותר מהם, לשם קידום הצרכים של הניצולים.
כחבר עמותה זאת השתתפתי בישיבותיה הראשונות. כמובן, שטבעי כי במסגרת פרלמנטרית, שמקורה parler - בצרפתית - לדבר, מדברים גם שם. יחד עם זאת טבעי שעמותה שפועלת מטעם הכנסת ומקיימת את הדיונים בתוכה תנסה לקדם לדוגומה הצעת חוק שמונחת על אי אלה שולחנות של חכ"ים (או שנעלמה גם משם) בכל הקשור לזכויות ניצולי השואה ,המוסדות שמייצגים אותם, נושא התקומה וכיו"ב והיא פשוט נשכחה וגם העמותה לא עשתה מאמץ להעיר אותה אם נעשה משהו בתחום הזה בפועל, לא בחקיקה, הוא נעשה על-ידי "הקרן לרווחתי ניצולי השואה" כאשר כלו כל הקיצים, והיא הודיעה לנזקקים שלא תוכל לעמוד במטלה.
היא שכרה, כפי שציינתי בפוסט אחר, חברה ליחסי ציבור וזאת הוציאה לרחובות הפגנות רועשות וכמה מן המשתתפים לבשו את בגדי הפיג'מה של שוכני מחנות הריכוז והטלאי הצהוב. וזה עשה זאת. ראש הממשלה
אהוד אולמרט - פעל. מה עשתה העמותה שיושבת בכותלי הגוף המחוקק של המדינה - אני לא יודע. אני לא מכיר שום דבר מעשי שנעשה על-ידי עמותה זאת, שכן גם כאשר אני לא משתתף בישיבותיה, ואכן מזה זמן שלא השתתפתי בהן, אני מקבל הביתה את הפרוטוקולים של הדיונים, הודות למנהלת החרוצה של העמותה, אריאלה מלכה. בדרך כלל, דיונים מייגעים, סקירות שנושאם התפרסם בתקשורת מזמן, שאלות ותשובות, ברמה כזאת או אחרת של חשיבות, מצד ניצולים שעיתותיהם בידיהם להשתתף בפורום זה. אבל בכל זאת נמסר שם איזה מידע שלעיתם הוא מעניין. גם זה משהו. אותי, למשל, הוא משמש לכתיבת רשימה זאת.
במידע שקבלתי נמסר דוח קצר על כנס פראג ביוני 2010 שעסק ( בהמשך למה שנקרא "אמנת דרזדן") בנושא נכסי היהודים במזרח אירופה, נכסים שמסתכמים בעשרות מיליארדי דולרים, בעיקר בפולין, שבה כשליש מן הנדל"ן היה שייך ליהודים. גם בנושא זה הממסד היהודי העולמי, ממשלת ישראל והכנסת עשו קצת יותר מאפס. דיברו. כתבתי על כך כמה מאמרים ואולי אשוב, אבל נניח לזה ונפנה להרצאה הארוכה של אורח הכנס, מר דן תיכון, מי שהיה יו"ר הכנסת. מר תיכון מכהן כעת כיו"ר ITF - International task Force כוח משימה בינלאומי, בעקבות כנס שטוקהולם בשנת 2000 בנושא העדר ידע בעולם, בעיקר בקרב הדור הצעיר, על השואה - לקחיה ומשמעותה. מכיוון שהמסגרת שלי בבלוג מטבעה מגבילה, והפרוטוקול משתרע על 17 עמודים צפופים, אביא רק קטעים, בין אם כציטוטים ובין כהתייחסות לתוכן. מי שמעוניינים לקבל את מלוא הפרוטוקול יכולים מן הסתם לקבלו אצל מנהלת העמותה, הגברת אריאלה מלכה - בכנסת.
"כוח המשימה"
מר דן תיכון העיר שהוא חזר לארץ בבוקר מקזחסטאן ומווינה, במסגרת תפקידו, ומכאן שהאיש נודד וגם לא ישן הרבה, הוא סקר את מהותו של הארגון "כוח המשימה" המתכנס 4 פעמים בשנה, כל שנה במדינה אחרת ובכל שנה בוחרים יו"ר חדש. בשנת 2010 נבחרה ישראל לתפקיד ואת התפקיד ממלא השנה מר תיכון ב"כוח המשימה", שֵם שגם מר תיכון לא מוצא אותו הולם. "שָכָרנו חברה בינלאומית שמציעה לנו כל מיני הצעות בתחום השם, הסמל, כדי שזה יתפוס יותר ויותר". בארגון, כפי שהסביר מר תיכון, פועל רובד פוליטי, כלומר נציגי מדינות ורובד מקצועי. כאן סקר מר תיכון את נושא האנטישמיות: "אם לסכם את שנת 2009 בתחום האנטישמיות, זאת הייתה שנה קשה מבחינת האירועים. אפשר לומר שאין מקום, אין עיר, אין מדינה, אין מחוז שבו לא היו אירועים אנטישמיים בשנת 2009". יו"ר "כוח המשימה" סוקר עוד בעיות שאיתם ארגונו מתמודד ושם בין היתר את האצבע על מוקד הבעיה: "במילה אחת - חינוך. לָמָה שאני אומר שהנושא הזה מרתק חי ונושם? יוצא לי בשנה האחרונה לבקר במדינות שונות. לידי נמצא תמיד מר אבנר שלו (יו"ר הנהלת "יד ושם"- צ.ג.) ואני מגדיר אותו כ"יד ושם", ואין מקום שבעצם לא יודעים על קיומו של המוסד הזה שהוא ענק וחשוב בתחומו".
אחד הנושאים שמר תיכון מטפל בהם הוא פתיחת ארכיון הוותיקן. נושא אחר הוא מכחישי השואה שמספרם הולך וגדל. גם השמאל הקיצוני הוא על הכוונת, וכמובן "יש את ה"ניאו נאצים" שמעת לעת פורשים כנפיים בגרמניה ולשמחתנו לעתים רחוקות הם עוברים את אחוז החסימה בגלל חקיקת חוק הבחירות בגרמניה, אבל הם קיימים בכול מקום ואי-אפשר להתעלם מהם". גם אחממדינג'אד- מקומו שמור לו בטיפול של "כוח המשימה". קיים הרדיקליזם במזרח אירופה ועוד כל מיני תופעות שליליות. השאלה שמציג הנואם היא "איפה אנחנו עומדים. כמובן שהמצב הולך ונעשה מסובך יותר עד כדי כך שהוא לובש צורה של אנטי ציונות, ששואל האם מדינת ישראל הוקמה בעצם בטעות,האם צריך לתמוך בהמשך קיומה של ישראל.."
אז מה עושים? "העליתי כמה רעיונות בלי לפתח אותם, כל אחד מהנושאים האלה ראוי לדיון בפני עצמו. אבל השאלה העיקרית שעומדת בפניי ואתה אני מניח על השולחן הזה: ממשלת ישראל - איפה אתם. במה אתם עוסקים. משרד החוץ הישראלי שאני נמצא בתוכו, איך הוא מגדיר את נושא האנטישמיות. ישנה בחורה אחת,שהיא מצוינת, היא מארגנת את כל הנושא הזה, היא לבד. מר נוח פלוג (יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה"- צ.ג) הולך תמיד לכנסים שהוא עושה ומכל העולם באים לכנסים האלה, אבל מעבר לזה אנחנו לא עושים כלום". מר תיכון הזכיר עוד נושא ש"כוח המשימה" מרבה לפתח אותו. מחקרים. ישנם 42,000 מחקרים שעוסקים בנושא השואה ויש 25,000 מחקרים שעוסקים במלחמת העולם השנייה. "זאת אומרת שמבחינת הטמעת הנושא זה סיפור הצלחה, אבל ככל שסיפור ההצלחה גדול יותר ויותר יש סכנה שברגע מסוים הוא ייעלם".
אגב מחקרים ותיעוד "ישנה שאלה נוספת, שראול ידידי (ראול טייטלבאום עיתונאי וחוקר השואה- צ.ג) מודע לה. האם המרד בגטאות קידם את הפיתרון הסופי או לא קידם את הפיתרון הסופי. אז יש מי שאומר שכתוצאה מהמרד בגטו ורשה הגרמנים זרזו את כל תהליך השמדת היהודים, ויש מי שאומר שדווקא ההיפך הוא הנכון. את כל הדברים האלה אתה מקבל היום באמצעות יומנים. ללמדכם שחלפו 65 שנים ואנחנו לא יודעים הכול". מר תיכון הזכיר גם את סוגיית האיסלמופוביה והאם הפשיזם עלה על כתפייה והאם הנשוא היהודי, קרי השואה עשוי לאבד מעוצמתו?
ומר תיכון סיים: "אני מקווה שיהיה לנו כאן במדינה הזאת כוח ויכולת לעצור את הגל הזה ושנבין כי יש לנו הכוחות ואנחנו יכולים ובקלות, בשלב זה, להשיב מלחמה כלפי אותם אנשים שמרביתם באים מתוכנו. כאלה היו תמיד וכאלה כנראה יהיו ואף פעם לא נמצא תשובה הולמת. אני מקווה שראש הממשלה יתעשת ואת אותה סקירה קצרה שעשיתי כאן אני אעשה גם בפני הממשלה, כדי שזאת תבין איפה אנחנו חיים".
כתובת באוויר
כפי שציינתי, הבאתי רק קמצוץ מדבריו של מר תיכון, דליתי אי אלה "פנינים" מן הים הזה, אבל די בו כדי לגלות את המטען האדיר של בעיות שניצבות בפני ישראל והעולם היהודי. ואני שואל את עצמי שאלה שעלולה להישמע צינית, אבל היא כנה: האם "כוח המשימה" כזה מסוגל אפילו לגרד את שולי הבעיה. הנואם היה כן למדי לתת תשובה שלילית.גם בדברים שהוא אמר, בסגנון זה או אחר, הם ותיקים מאוד כוותק ניצולי השואה. אז מה הצורך בעוד גוף כזה, וכל המנגנון המסופח לו כולל סוכנות נסיעות, שיש עשרות כמוהו, וכמוהו גם האפקט שלהם, אם בכלל הוא קיים, הוא מזערי, שולי מאוד. בשעתו הקים הרב מלכיאור, מי שהיה שר בממשלה, מועצה ציבורית לבחינת המאבק באנטישמיות. באחד הדיונים התעוררה השאלה האם ישראל, שהיא במוקד השנאה הזאת, לא תורמת במעשיה ובמחדליה, לאותן אנטגוניזם, לאו-דווקא מצד גורמים זרים שאצלם השנאה היא פתולוגית, ושום הסברה או מעשים לא יעזרו. למשל ל"פרוטוקולים של זקניי ציון" יש עדנה אצל סוציופתים אלה.אם המועצה הזאת עדיין קיימת, הרי כמו גופים אחרים היא ישנה שנת חורף ארוכה. "כוח המשימה", לעומת זאת חי ובועט- באוויר.
במה הועילו כל הגופים הללו בתיעוד ובהנצחת השואה, בטיפול בניצוליה בעת מצוקתם, בסיפור ההגדה שלהם במדינת ישראל - סיפור התקומה שאין לו אח ומשל. במסגרת השאלות והתשובות של אותו מפגש שאל ראול טייטלבאום, שאותו הזכרתי: "מי הם העומדים מאחורי הפרויקטים, מה הם הפרויקטים, איזה פרויקט צריך לבצע כדי לקבל תמיכה. למשל אני מעורב בפרויקט שנקרא "תרומת ניצולי השואה להקמת המדינה ולהתפתחותה". זה בעצם פרויקט שעוסק בצורה שבה אלה אשר שרדו את האירוע הטראומטי הזה חזרו לחיים נורמליים. זה נושא חשוב מאוד ואנו מפיקים כמה סרטים. כדי להפיק סרט צריך כסף. האם נניח כי לפרויקט הזה יש סיכוי לקבל תמיכה כלשהיא מן ה-task force", שאל טייטלבאום. במאמר מוסגר אציין כי הפרויקט הזה לא זכה אפילו בפרוטה שחוקה משום גורם ציבורי. משום כוח משימה,משום מוסד ממלכתי, לשום עזרה מזערית מאותם מאות גורמים שמטפלים בנושא השואה וניצוליה. למר תיכון הייתה תשובה.
"ראול היה כתב כלכלי של עיתון
ידיעות אחרונות אני הייתי בוועדת הכספים הרבה שנים. אז בנושאים כלכליים הסכמנו, בנושאים אחרים אף פעם לא. והוא נשאר כזה וגם אני נשארתי כזה. איש איש באמונתו יחיה... תיכנס לאתר ותראה את כל הכללים מפורסמים (הכללים לקבלת מענקים- צ.ג). הם מאוד ברורים. אין לפוליטיקאי יד ורגל בכל העסק הזה. רק פרופסורים, אנשי מקצוע שמהווים את הוועדה שמטפלת בעניין הזה, והכל גלוי וברור. אני מקווה שתפנה ויימצא לך רוב שיתמוך בבקשות שלך".
אז ל"כוח המשימה" יש גם ועדות וגופים אלה כמו הגלקסיה, הולכים ומתרחבים, הולכים ומתפשטים בחלל שלנו, וכל אלה - עסקי שואה. ספק רב אם הם מוסיפים.
