אני לא יודע אם השחקן דורון תבורי בסדר בראש. אבל אני זוכר שאחרי ויכוח איתו שהתחיל כשיחה, הספק לגביו השתלט עלי. ממש במקרה ראיתי אותו יושב בגפו בקפה "שומבלה" (ז"ל) בבית ציוני אמריקה. התאריך: מרס 2003. מתוך סקרנות ניסיתי "להחליף" איתו דעות. הייתה לזה סיבה.
יומיים קודם, הקלטתי ראיון טלוויזיה שנתן ל
גדעון לוי. לפי שפת הגוף, הזרזיר נהנה להתראיין אצל העורב. בראיון עצמו חשף את דעתו על מה שהוא כינה "הכיבוש". היות שאני נמנה על אלה הששים אלי ויכוח, התקרבתי אליו בסקרנות.
"אפשר לשאול אותך משהו?", שאלתי. והוא חייך והשיב בחיוב. "ראיתי אותך בטלוויזיה לפני יומיים אצל גדעון לוי, והייתה לי תחושה שאתה ממש שונא
מתנחלים", אמרתי.
תוך שנייה החיוך שלו התפוגג והגבות התכווצו. "כן, אני שונא מתנחלים", אמר, "יש לך בעיה עם זה?"
ניסיתי להיות נחמד: "גם אם יש לך מחלוקת אידיאולוגית איתם - הם אחיך". "הם לא אחים שלי, ואני שונא אותם. צריך להעיף אותם משם לכל הרוחות".
"כדי שזה יקרה", השבתי, "המחנה שחושב כמוך צריך לנצח בבחירות, ואז, אין בעיה"... "עשה לי טובה", אמר בזעף, "עוף לי מהעיניים".
אנשים הסתכלו עלינו. התרחקתי ממנו וחשבתי לעצמי - האיש הזה לא בסדר בראש.
החרם שהכריזו הוא והחברים שלו על הופעות באריאל שלח אותי לארכיון. חיפשתי את אותו ראיון שגרם לגדעון לוי נחת (חולי) רוח. אילו היה איש חשוב הייתי מוציא מהראיון יותר משתי תמונות... שופופו...
