אף אחד לא יסלח לו

לא. אין בכוונתי לדבר על עונת הסליחות. לא על תחינה לסליחות של עם ישראל לאלוהיו , לפני יום כיפור, שיסלח לו על עוונותיו. לא על הבקשות הסמויות או הגלויות של בני עם ישראל לחבריהם שיסלחו להם על שחטאו איש לרעהו ברהב, זדון, קנאה, שנאה, גזלה, שקר ומה-לא.

נושא הסליחה הוא עמוק ומפותל כמו מוחו של האדם, ראשיתו מאז נברא האדם, האישה, החיות , הפיתויים והקנאות. אני רוצה לדבר על האיש, ברק חוסיין אובמה שלא יסלחו לו על דבר. בימים אלה הופיע הנשיא לפני האמריקנים (מצבו בסקרים עגום ביותר, בימים הקרובים יהיו בחירות שישפיעו רבות על המשך כהונתו) בנאום חוצב להבות אמר בהתלהבות האופיינית: "נעשה הכול כדי לשפר את הכלכלה, נעבוד יום ולילה כדי שלכול אמריקני תהיה עבודה". את נאומו הוא סיים במילים אלה: "חלק מכם, לאחרונה מתייחסים אלי כמו לכלב!!!... זה לא היה כתוב בטקסט שלי אבל זו עובדה!".

הנשיא ברק חוסיין אובמה. נשיא צעיר יחסית למעמדו, קל רגלים המתנועע כרקדן. ספורטאי בכל רמ"ח אבריו, בעל חיוך צחור וחם, בוגר הארוארד, בעל איכות דיבור כובשת, נבחר לא מזמן, ב-20 לינואר, 2009. בחירתו לוותה בהתלהבות שמזמן לא נראתה כמוה, נישא על גלי אנרגיה חיובית חסרת-תקדים, שנעה סביבו, נובעת מקהל הבוחרים, המעריצים והאוהבים שלו, תיאורטית, היה בכוחה של אנרגיה ענקית זו, לברוא עולם חדש.

ברק אובמה, איש נלהב ומלא אמונה ביקש לשנות את העולם והצליח להיבחר, בין השאר, בזכות סיסמא שרבים לא יכלו לעמוד בפניה: Yes WE CAN. הסיסמא לא תשכח במהרה, סוג של סמל לכמיהת האמריקנים ועימם העולם כולו, לשינוי. כמיהה לעולם יפה יותר, עם קצת יותר שוויון, עם הרבה פחות עניים, עם אוויר נקי, מזג אוויר שפוי, פחות תאוות בצע, פחות פצצות אטום, יותר שמחת חיים, יותר אפשרויות לכול בני האדם באשר הם, יותר צדק ופחות שקר.

אובמה שינה, בהיבחרו לנשיא, את גישת האמריקנים וכול העולם לסוגית נחיתות הגזע השחור, העלה את קרנם של בני-צבעו ואחיהם. הוא נישא על גלי הערצה, נדמה למלאך המרחף בעננים, השתווה לגיבור על, שבמחי-יד יציל את הטובים וימחה את הרעים. תחושה של חגיגה אפפה את העולם כולו עם בואו של אובמה לבית הלבן עם משפחתו. בהמשך לסיסמת הבחירות, אובמה נפגש עם כל גדולי העולם, מנסה להציג את הפנטזיות שלו על שלום ואחוות עמים כעובדה מוגמרת, מנסה להביא את הזאב לחיות בשלום עם הכבש, מספר, כמו נביא כי הנה נכתת חרבותינו לאתים וחניתותינו למזמרות. היה משהו סוחף במסע ההיכרות שלו עם העולם של שונאי אמריקה, משהו סוחף בביטחון העצמי שלו, שנראה יותר כמו הבטחה תמימה מאשר כמו שחצנות. אובמה שהגיע לנשיאות בארה"ב, באחת מתקופות השפל הגרועות ביותר שלה מבחינה כלכלית, ניסה לעשות ניסים כמו ישו ההולך על המים: הזרים כספים לחברות, ניסה בכסף גדול להציל ארגונים ובנקים, למנוע פיטורי עובדים ,להניע את הכלכלה המתדרדרת. כשיא של הצלחתו המוקדמת - שהוכיחה עד כמה בני האדם הם לא פעם, ילדים האוהבים להאזין לאגדות - קיבל פרס נובל לשלום לפני שהספיק לחמם את מיטתו בבית הלבן, או ליצור שלום כלשהו בעולם מסוכסך.

אובמה היה והוא עדיין סלב-כוכב, נשיא האימפריה שהיא עדיין החשובה והחזקה בעולם אבל, מהר, כמו עלייתו המטאורית, החלו האמריקנים להצליף בו ללא רחם, לתבוע הצלחות של ממש במקום דיבורים, להשמיע דברי בקורת חמורים על חלומות שלא מתגשמים. לאזרח האמריקני ולעם האמריקני אין זמן. הכול נמדד בסדרי גודל של שעות ויממות. לאף אחד, בכלכלה מתדרדרת ומיליוני מובטלים, אין זמן להמתין לנסים שיתרחשו. כל אלה שציפו למעשה הפלא של השינוי שיביא אובמה, בוחנים אותו על בסיס יומי ורואים כי אין כלום: אין שלום, אין כסף, אין עבודה. אומנם התקבלה תוכנית בריאות מהפכנית בשביל אזרחי ארה"ב, תוכנית שייחלו לה מזה דורות אבל, עוד חזון למועד בין אישור התוכנית וביצועה. אומנם יוצאים החיילים מעירק אבל חיילים רבים אחרים נשלחים לאפגניסטן. אומנם יש חברות מסחריות שהתחזקו, אבל בעיקר העלו את שכר המנהלים ולא קבלו חזרה לעבודה את העובדים שפיטרו. ליותר מדי משפחות אין בתים, אין פרנסה ולמי לא יסלחו?. לנשיא אובמה.

ישראלים ואמריקנים

כאן המקום, לנו הישראלים, הרואים את עצמנו כאמריקנים לכול דבר, להשוות בין הגישה שלנו אל מנהיגים כושלים ובין הגישה האמריקנית. בדיוק כפי שזכויות האזרח באמריקה אינם דומות במאומה לזכויות האזרח בישראל כי שם - יש לאזרח זכויות, הוא מודע להם, הוא בטוח בהם ונוהג בהתאם לזכויותיו. האמריקני לא יסלח לנשיא שמאכזב. לא ישב עד בוש וימתין שיצליח אולי מחר. לא יאמינו למילותיו לאחר שנתנו בו את כל האמון שבעולם ושלשלו לקלפי את הפתק למען יהיה הוא הנשיא, הוא ולא אחר! נשיא אמריקני כמו כל בעל תפקיד ציבורי במדינה הענקית חייב מעשים לבוחריו, לא יכול לזגזג, להתחמק או לשתוק.

בישראל, הפוליטיקאים הנכשלים חוזרים בגאון לכיסא הנבחרים העליונים. אהוד ברק, שכיהן זמן זניח כראש ממשלה כושל, חזר לזירה הפוליטית בגאון ובנימין נתניהו ,ראש ממשלה כושל יושב שוב על כיסא השלטון. עובדה זו צריכה להיות עבור כולנו חומר למחשבה. האם היה נבחר ראש ממשלה כושל בפעם השנייה במדינה כלשהי? בארה"ב.?

כמו כל פוליטיקאי, מנסה אובמה בכול כוחו, לשמר את מעמדו, ממשיך להבטיח דברים שהוא מאמין בהם. בינתיים הפך לאיש עם כוונות טובות שלא מצליח ל"הביא את הסחורה" ויצטרך לשלם את המחיר. אף אחד לא יסלח לו. הוא כבר משלם את מחיר המשבר הכלכלי שלא הוא גרם, אבל גם לא הצליח להתרומם מתוכו, לא החזיר לאמריקני את התנאים הבסיסיים לחיים טובים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

בעוד אצלנו ממשיכים לסלוח לראשי ממשלות שלא ניפקו את הסחורה, לראשי ממשלות שמדברים גבוהה ולא עושים לביבי נתניהו שאף לא הטריח את עצמו לברך את בני עמו - בברכה הגונה לראש השנה -ובמקומה התחכם עם ארבעה משפטי כסת"ח שיגנו עליו ביום שבו לא יצא כלום מ"שיחות השלום" - בארה"ב לא מהססים להגיד לנשיא הנבחר את האמת בפנים. למרות תוכנית הגרנדיוזית של אובמה להנעת הכלכלה ויצירת מקומות עבודה שהציע, שכוללת השקעה בתשתיות ובפיתוח בתחומים שונים בסך 787 מיליארד דולר, לא חוזרת על עצמה ההתלהבות מהנשיא אובמה. כאמור לעיל אמר אובמה בימים אלה בנאום פומבי את המשפט המופיע לעיל: "חלק מכם מתייחסים אלי כאל כלב!!! זה לא חלק מהטקסט שכתבתי אבל זו עובדה"!!!".

אצל עמים היודעים את זכויותיהם ואת חובות הנבחרים שלהם מול הבוחרים אין סליחה. מי שקיבל מנדט למנהיגות צריך לעמוד בהתחייבויותיו. אם אין באפשרותו לנפק את הסחורה הוא גם יצטרך ללכת הביתה.

בימים אלה, אובמה הוא כנראה האיש השנוא באמריקה, כי לסלוח, זה מעשה יפה וחיובי בבית הכנסת ובכנסיה, בפוליטיקה וברזומה של מנהיגים, זה לא עוזר.