לשווא חיפשתי הבוקר (א', 12.9.10) בידיעות אחרונות ובמעריב את מה שלעניות דעתי היא הכותרת החשובה ביותר של השבוע האחרון ואולי אפילו של החודש האחרון. קצת תמוה, כי הדברים להם אני מתכוון נאמרו בריש גלי בערב ראש השנה, היה מספיק זמן לעכל אותם ולנתח אותם, ובסוף השבוע הארוך לא היו יותר מדי אירועים חשובים יותר.
אני מתכוון לדבריו של נביל שעת ביום רביעי שעבר [ראה משמאל], ולפיהם הרשות הפלשתינית לא תכיר בישראל כמדינה יהודית. בידיעות אחרונות הציטוט נדחק לאחת הפסקאות האחרונות בידיעה בעמוד 8, ואילו במעריב לא מצאתי לו כל זכר.
שעת הוא מבכירי הרשות הפלשתינית, היה שר החוץ הראשון שלה וכיום הוא חבר בצוות המו"מ עם ישראל. דבריו פורסמו באתרי האינטרנט בערב החג, אך פרט לכך - עברו כמעט ללא התייחסות. כל מה ששמענו הוא, שישראל תדרוש במו"מ כן להכיר בה כמדינה יהודית. זהו. הדוברים הרשמיים שלנו נאלמו דום, והעיתונים - כאמור - מילאו פיהם מים.
קשה לי להבין את זה. הרי מדובר באמירה רשמית של הרשות הפלשתינית, של מי שמוגדר כפרטנר שלנו לשיחות השלום. ואין המדובר בסוגייה שולית כלשהי, אלא בלב-ליבו של הסכסוך הישראלי-ערבי: עצם זכותנו להתקיים. שהרי אם ישראל איננה מדינה יהודית, היא איננה מדינה כלל.
אולי כדאי שנזכיר לעצמנו את מגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". אולי כדאי שנזכיר לעצמנו את חוקי היסוד, הקובעים שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אין אלו מסמכים מבית מדרשו של הימין אלא אבני היסוד של המדינה, עליהן יש הסכמה מוחלטת.
כל עוד הפלשתינים אינם מוכנים להכיר בעובדה זו, אין על מה לדבר איתם. נקודה. ההכרה בישראל כמדינה יהודית חייבת להיות דרישה מוקדמת מצד ישראל בכל מו"מ. שהרי בלי הכרה כזאת - על מה יש לדבר? על כך שנסכים להיות מושמדים בשלבים במקום בבת-אחת? או שמא על הפיצויים שנקבל תמורת חזרתנו לאירופה? ואולי על הזכויות הלאומיות שיינתנו לנו כמיעוט במדינה הפלשתינית העתידית?
מן הסתם יימצא מי שיאמר, ששעת אמר את הדברים ל"צריכה פנימית"; זהו ההסבר האהוב על רבים אצלנו לאמירות קיצוניות בסגנון זה. אבל זהו תירוץ חסר שחר. פוליטיקאי מגלה את דעתו האמיתית לציבור שלו, ועשוי להסתיר אותה ממי שרוצה לשמוע אמירות אחרות. זה פשוט עניין של היגיון. לכן, שעת אומר לפלשתינים את האמת - ואילו לעיתונות האמריקנית הוא יגיד מן הסתם משהו אחר.
מה שמביא אותי לעוד דוגמה. האתר
myisrael העלה קטעים מראיונות שהעניק ג'יבריל רג'וב בחודשים האחרונים לטלוויזיה הפלשתינית, ובהם דיבר על המשך המאבק המזוין ועל שימוש בנשק חם נגד ישראל. זהו אותו רג'וב הטוען, בתשדירי תעמולה בעברית, שהוא הפרטנר שלנו. ושוב: כדאי מאוד לשים לב למה שהוא אומר לקהל שלו, ולא רק למה שהוא אומר לנו.
מדוע כל זה נעלם בתקשורת שלנו? התשובה פשוטה: רוב התקשורת מחזיקה בעמדות שמאליות ואף שמאלניות, והיא מתעלמת או דוחקת את הידיעות שאינן נוחות לה. לא תמיד זה נעשה בכוונה, לא תמיד זה נעשה בצורה בוטה, אבל בסופו של יום - זה מה שקורה. נכון, זה נוגד את כללי האתיקה - אבל הכללים הללו כבר מזמן הפכו לאות מתה ברובה של התקשורת הישראלית.
