סימה קדמון, היום (ג', 14.9.10) בידיעות אחרונות, מפרשת בצורה מקוממת את תוצאות סקר ד"ר מינה צמח ממכון "דחף", המוכיח שרוב משתתפי הסקר (51%) בעד המשך הבנייה ביהודה ובשומרון, ומיעוט של 39% בלבד בעד המשך ההקפאה.
ברוב אכזבתה מעם ישראל, שאינסטינקט הקיום שלו אינו מושפע משטיפת המוח שעושים לו עמיתיה בתקשורת הבולשביקית, כותבת קדמון: "נראה שאיפשהו בדרך להסדר עם הפלשתינים הפכנו לעם מריר, חסר אמון, עייף, מיואש... מה קרה לנו. מתי נהיינו כאלה חסרי אמונה?" כך היא שואלת ברוב צביעות, כאילו היא חייזר שנחת בזה הרגע מהחלל החיצון באזורנו ולא שמע מעולם על החמאס, על
אחמדינג'אד, החיזבאללה, הסירוב לוותר על זכות השיבה ועל ההכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי, הקסאמים והפצמ"רים, הממשיכים להתפוצץ במערב הנגב, וזה רק אפס קצהו של שובל העשן המתאבך מהר הגעש של השנאה והאיבה המבעבעת נגד המשך קיומנו כאן במזרח התיכון.
סלידתה של סימה קדמון מדעת הרוב לא נותנת לה מנוח וכך היא מסיימת את המאמר: "לפני כשבוע פורסמה ב'טיים' כתבת שער שכותרתה: 'למה הישראלים לא רוצים שלום?' רבים תקפו את נקודת המוצא של הכתבה. כשקוראים את נתוני הסקר, מתעוררת מחשבה שאולי התזה הזאת לא כל-כך מופרכת". והמופרכת היא התזה של קדמון ועמיתיה, תזה של דבקות במצעד האיוולת של ויתורים, נסיגות, והמשך פשע העקירה וההריסה של יישובים יהודיים פורחים. באשר לאמירה "הישראלים לא רוצים שלום" זוהי אמירה מרושעת מאין כמותה לעם שהשלום בראש מעייניו, אלא לא במחיר של סיכון קיומו.
ולסיום - תוצאות הסקר מוכיחות שאנחנו עם חפץ-חיים, וששטיפת המוח של התקשורת הבולשביקית אכן מרגיזה ומקוממת, אך השפעתה על הרוב הדומם, למזלנו, מוגבלת ביותר.
