|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שנה לאחר הרצח - עדנה לקהילה הגאה
|
כשנה לאחר פשע השנאה בבר-נוער התל אביבי, דווקא הקהילה הגאה הירושלמית יכולה לציין הישג קטן ● סוף כל סוף היא תקבל תקציב ממלכתי ● כמה פנינים משפטיים מפסק הדין
|
כשנה לאחר הרצח בבר-נוער, כשנדמה היה שכל ההישגים המשפטיים של הקהילה ההומו-לסבית בישראל לא חלחלו עמוק מספיק - והשנאה גברה על הסובלנות, הקהילה הגאה יכולה לרשום לעצמה הישג - דווקא ירושלים - מעוז הזעפת הפנים וקימוץ היד כלפי הקהילה הגאה, אותו מקום אשר דחה שוב ושוב את זכותה של הקהילה לקיים בו מצעדים - אולצה - לפי פסק דינו של השופט יצחק עמית מיום 14.09.10, לתקצב את הקהילה הגאה. במדינת ישראל של שנות ה- 2000, אם אתה חרדי ומקורב - תוכל לקבל תקציבים 'יחודיים' מכל סוג ומכל מין - אבל אם אתה הומוסקסואל - או יותר נכון ארגון גג של ארגונים הומוסקסואלים אשר מקיים מרכז קהילתי- תרבותי - חברתי לבני הקהילה ההומולסבית - הדרך לתקציב רצופת דחיות מעליבות. במשך שנים מנסה הבית הפתוח לקבל תקציבים מעירית ירושלים לשורה של פעילויות חברתיות מבורכות - קבוצות תמיכה להומו-לסביות ממגזרים שונים (קשישים/ערבים/דתיים וכו') - קבוצות קריאה, תרבות ודיון, הרצאות, לימודים ופעילויות תרבות לטובת הקהילה ההומולסבית הרבגונית והמגוונת בירושלים - שכוללת - כן - גם דתיים - חרדים וערבים. שנה אחר שנה נדחה הבית הפתוח בתואנות שונות, ופונה לבית המשפט בכדי לקבל תקציבים - אך הבעיה - הוא תמיד אינו עונה על הקריטריונים. השנה - לראשונה - זכה הבית הפתוח בתקציב (אם לא להתייחס לתקציב חד פעמי מלפני כמה שנים מעירית ירושלים למימון מצעד הגאווה, בסך 40 אלף שקלים ובתוספת הערת אזהרה "אל תראו בכך תקדים ואל תבואו לבקש עוד". פסק דינו המאלף של השופט יצחק עמית היווה הזדמנות מאלפת מצידו לליבון שורה של סוגיות משפטיות אשר קשורות זו בזו כמו גם בזכות לשוויון בתקציבים - במהותה החמקמקה של האפליה המסתתרת מאחורי תירוצים על תירוצים שונים - ובשוויון החוקתי (לעומת השוויון המנהלי). מן הראוי להציג כמה מן הדיונים המשפטיים המרתקים שעלו בפסק דינו של השופט עמית, ונדונו תוך כדי כינון זכותה של הקהילה הגאה לתקצוב מאגף הכספים של עיר הבירה של מדינת ישראל. |
|
תקציבן של רשויות מותווה הן מכוח חוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 אשר מתווה דרכים להקצאת כספי ציבור, והן מכוח הנחיות מנהליות פרטניות, אשר קובעות – לעניין תקציבים המחולקים בידי רשויות מקומיות – כי התבחינים לחלוקתם יהיו ענייניים, שוויוניים, ויתחשבו בצרכי האוכלוסיה ברשות המקומית ובצורך במתן שירותים לכל חלקי האוכלוסיה. או במילותיו של השופט עמית: - "...סיכומו של דבר, שחלוקת כספי תמיכות למוסדות ציבור על-ידי עיריית ירושלים צריכה להיעשות באופן ההולם את היות העירייה נאמן הציבור על-פי נוהל התמיכות ברשויות המקומיות ומכוח עיקרון השוויון הכללי, לפי תבחינים ברורים, גלויים, שוויוניים, וענייניים, תוך התחשבות בצרכי כלל האוכלוסיה בעיר..
חלוקת התמיכות צריכה להיעשות – לשיטתו – על-פי כללי המשפט המנהלי: - "...ככל שהחלטות העירייה מבוססות על זהות הארגון מבקש התמיכה ולא על הפעילות בעבורה מתבקשת התמיכה, הרי שמדובר בשיקול פסול, באשר המבחן הוא מהות הפעילות ולא מיהות המבקש, לפי משקל העניין ולא לפי משקל המעוניין ..
. עם זאת – חרף החובה המוטלת על הרשות להימנע מ שיקולים זרים ולפעול בלא משוא פנים, יש קושי לאתר קיומם של שיקולים זרים אלו: - "קושי עיקרי נוגע להוכחת השיקולים הזרים או הפסולים. בדרך כלל רשויות מנהליות השוקלות שיקולים זרים או פסולים, מנסות להסוות ולטשטש את הטעמים האמיתיים שהיו ביסוד החלטותיהן. ההפליה אינה מוכרזת בראש חוצות ואינה ניצבת בראש המגדל, אלא מוכנסת למרתף בעוד התבחינים הגלויים אינם "דוברים אמת אלינו, אחד בפה ואחד בלב ידברו. אין הם קריטריונים אלא מן-השפה-ולחוץ ואין תוכם כברם"
גם השיקול התקציבי אינו חזות הכל ו"לעתים אפשר שתוטל על רשות מנהלית חובה לנקוט צעדים מיוחדים, אף אם הם כרוכים במאמץ נוסף ובמשאבים נוספים, כדי להנהיג שוויון... וכבר נאמר בהקשר זה כי "עיקרון השוויון שווה, מבחינה חברתית, לא פחות מפינוי אשפה". השופט עמית מסכם דבריו במשל: - "...כספי תמיכות ושאר הקצאות משאבים משולים למגרש משחקים שהקימה הרשות אף שלא הייתה מחויבת לכך מלכתחילה. הרשות המנהלית מציבה בפתח המגרש שערים בדמות תבחינים, שרק מי שמצליח לעבור דרכם יעלה ויבוא למגרש. יש וקבוצה אחת בלבד עולה למגרש ויש שעולות מספר קבוצות, ובנקודה זו בית המשפט בוחן את "קבוצות השוויון" שעלה בידן להיכנס למגרש. יש ובית המשפט מוצא כי השערים בפתח המגרש צרים יתר על המידה – אם במכוון ואם לא במכוון – ומורה על הרחבת השערים כך שגם קבוצות אחרות תוכלנה להיכנס למגרש. הרחבת השערים נעשית מתוך גישה של שוויון מהותי באספקלריה חוקתית, לעיתים אף תוך שימוש ב"נשק כבד" בדמות תיקון אקטיבי, העדפה מתקנת וצדק חלוקתי. יש ובית המשפט מוצא כי שערי הכניסה למגרש טובים וראויים, אך הקבוצות שנכנסו למגרש וכבר עלו לכר הדשא, אינן נהנות מיחס שווה בינן לבין עצמן ויש מקום להתערבות, וזו נעשית באספקלריה של המשפט המנהלי."
|
|
הקבוצה ההומולסבית כקבוצה חשודה'
|
|
השיח המשפטי בתחום השוויון במשפט – מבחין בין "שוויון חוקתי" לבין "שוויון מנהלי" – בעוד ששויון מנהלי הינו – במידה מסוימת – שוויון טכני בעיקרו אשר אינו נוגע בגרעין הקשה של האפליה (הוא מחייב, לדוגמא, את המציע במכרז, לנהוג על-פי אמות מידה שוויוניות בין המתמודדים השונים במכרז) – ואילו שוויון חוקתי נוגע בגרעין הקשה של אפליה – אפליה כלפי קבוצות מופלות באופן היסטורי כגון נשים, שחורים, יהודים, ערבים, הומוסקסואלים וכו. בפסק דינו מסווג השופט יצחק עמית את האפליה כלפי הומוסקסואלים/לסביות/בי/טרנס – או בקיצור 'הקהילה הגאה כאפליה המצויה ב"גרעין הקשה" של איסורי ההפליה הקבועים בחקיקה. את האפליה הוא מסיק לא מן הכוונה להפלות – שכן – כדברי השופט חנן מלצר באותו פסק דין – אפליה לעולם מסווה את עצמה בשיקולים עניינים – אלא מן התוצאה ולפיה: - "...העירייה דרשה מהמערערת לעמוד בהנחיות החשכ"ל אך לא עשתה כן לגבי גופים אחרים כפי שנקבע על-ידי בית משפט קמא; התנהלות העירייה מול המערערת לאורך השנים כפי שבאה לידי ביטוי בהליכים המשפטיים הרבים שנאלצה המערערת לנהל; התבטאויות פומביות של ראש העיר הקודם נגד פעילות המערערת; והעובדה שפעילות המערערת לאורך השנים לא נתמכת כלל על-ידי העירייה במישרין או בעקיפין..."
ממש כמו מבחני הפסיכומטרי למיניהם – אשר הוכח שהם מוטים תרבותית ובלתי-צליחים כלפי יוצאי עדות המזרח בישראל או כלפי שחורים בארצות הברית – כך שהקריטריון ה"שוויוני" ה"ניטרלי" אינו אדיש כלל לצבע עור או למוצא אתני – כך גם התבחינים שיצרה עירית ירושלים בכדי להעניק תמיכה ל"פעילות קהילתית" הינם תבחינים אשר שמים מקל בגלגלי סיכויי הקהילה לצלוח את המבחנים – ברגע שהקהילה מממנת קהילות על-פי סיווג שכונתי בירושלים – וכאשר הקהילה ההומולסבית אינה מרוכזת בשכונה אחת אלא מפוזרת על פני כל העיר – אין לה כל סיכוי לצלוח את התבחינים התקציביים או לקבל תקציבים: - "...הנה כי כן, המערערת מפעילה מרכז קהילתי הפועל לרווחת קהילה "מפוזרת" ששיעורה באוכלוסיה הוא בלתי מבוטל, הנותן מענה לצרכים ייחודיים של אותה קהילה, צרכים שאינם זוכים בדרך אחרת למענה על-ידי העירייה ואף לא על-ידי גופים אחרים. האמצעי שננקט על-ידי העירייה לא מקיים את עיקרון השוויון המהותי באשר ניתן בו משקל בלעדי לריכוז הגיאוגרפי-אזורי, תוך התעלמות מהצרכים הייחודיים של חברי הקהילה הגאה. ....במבחן התוצאה, התבחין האזורי-גיאוגרפי, מדיר את המערערת המפעילה מרכז קהילתי הנותן מענה ייחודי לקהילה "מפוזרת" בעלת צרכים ייחודיים ששיעורה באוכלוסיה הוא בלתי מבוטל, כדוגמת המערערת. יש לתבחינים אלו אפקט מפלה במציאות החברתית. "
|
|
כמו ההגדרה של עירית ירושלים ל'מי ראוי לתמיכה על בסיס פעילות קהילתית' – אשר נתפרה במיוחד למימדיה של החברה ההטרוסקסואלית אך לא למימדיה של החברה ההומוסקסואלית – כך גם ההגדרה "נוער בסיכון" – עוד קריטריון לתמיכה תקציבית של עירית ירושלים בארגונים (ארגון שמטפל ב'נוער בסיכון' יקבל תמיכה) נתפרה למידותיהם של בני הנוער ההטרוסקסואלים ולא ההומוסקסואלים – כך לדוגמה – הגם שנוער הומוסקסואלי מצוי בסיכון מעצם עוינות החברה ההטרוסקסואלית כלפיו (בני נוער הומוסקסואלים ולסביות נוטים להתאבדות פי 3 – 7 מאשר בני נוער 'הטרוסקסואלים') – ההגדרה של נוער בסיכון – אליבא דעירית ירושלים – נתפרה למידותיהם של בני נוער 'רגילים' תוך התעלמות מהקשיים אשר עומדים בפני בני נוער הומוסקסואלים – שגם אם אינם צרכני סמים או 'מנותקים' (קרי אינם מצויים במסגרות של עבודה או לימודים) – חווים קשיים אשר הם אינהרנטים לעצם היותך הומוסקסואל בחברה סטרייטית, נטע זר בזהותך המינית ו/או המגדרית. השופט עמית מאמץ את עמדת הקהילה ולפיה מוסדותיה הרגילים של עירית ירושלים לא יועילו: - "..בני נוער המשתייכים לקהילה הגאה או בני נוער שיש להם לבטים וחששות ביחס לזהותם המינית, חוששים מאוד להיחשף בפני גופים מוסדיים כדוגמת העירייה. בשל חשש זה, הם לא ייפנו לעירייה, ובפועל יוותרו ללא מענה לצרכיהם הייחודיים...על-רקע עקרונות אלה, מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא לפיה אוכלוסיית הנוער המנותק ואוכלוסיית הנוער המשתייך לקהילה הגאה, נמנות על אותה קבוצת שוויון. כיוון שתכלית פעילות החטיבה היא תמיכה באוכלוסיות נוער המצויות בסיכון, אין להפלות בין אוכלוסיות אלו. הימנעות העירייה ממתן תמיכה לאוכלוסיית הנוער המשתייך לקהילה הגאה מצביעה על הפליה כלפי אוכלוסיה זו, למצער הפליה בתוצאה".
|
|
עיקרון השוויון נדרש ל'התפתחות משפטית אבולוציונית' – לאחר שהפעלתו AS IS כשלה, וזאת משום שהגופים הנדרשים להפעיל את 'עיקרון השוויון' מצאו דרכים עקלקלות להימנע מהפעלתו – לדוגמה על-ידי יצירת פרמטרים "אובייקטיבים" אשר מסכלים את סיכוייה של הקבוצה המופלית לעבור בהם (אפליה עקיפה) או על-ידי הסוואת האפליה בדרכים שונות ומשונות.
פסק דין זה – כמו פסקי דין שקדמו לו ושדנו בזכות לשוויון – נאלץ לגבור על משוכת ה'נחזות הניטרלית' – לחשף ולהציף מעל פני השטח את האפליה הסמויה – וזאת – בכדי לעקרה מן השורש.
|
|
| תאריך:
|
19/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
19/09/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
שנה לאחר הרצח - עדנה לקהילה הגאה
|
|
בשנים האחרונות הגעתי למסקנה פשוטה ומתבקשת (יש שיגדירו אותה כעגומה, אבל לטעמי ולתחושתי היא מסקנה מרגיעה ואף - תתפלאו – מעודדת): הגיל הוא מחסום. בלתי עביר? תלוי. לא בהכרח. רגע, תלוי איזה גיל.
|
|
|
|
|
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, התבלט - בין היתר - בכך שהתיימר לדבר בשמו של "הציבור הנאור בישראל" - ביטוי אשר שרבב באחד מפסקי דינו, ואשר נטל אותו משופט שקדם לו - נדמה לי שלנדוי - ואשר המטיר עליו קיתונות של זעם מצד ציבור אשר סימן אותו כשופט העליון של ה"אליטות" אשר פועל בניגוד לדעת ה"עם", וזאת בשל הקו השיפוטי בו נקט, ואשר יש שסברו שמזוהה עם השמאל.
|
|
|
|
|
יובל דרור כתב מאמר ביקורתי ב"עין השביעית" נגד תוכניתו של יורם שפטל ב"רדיו ללא הפסקה", ובו הזמין אותי במפורש לשפוט את ביקורתו. וכך הוא כתב: "...הנה רק כמה דוגמאות קצרות מתוכה, וכל קורא מוזמן להחליט אם המלל הזה ראוי או שהוא משקף שילוב של גזענות והסתה נגד אנשי שמאל, התקשורת הישראלית ואנשי אקדמיה, ספרות ותיאטרון".
|
|
|
|
|
שמענו בימים אלו כי רוסיה, על-אף ההסכם לשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, שנחתם על-ידי ברק, תספק לסוריה טילי שיוט. כמו-כן התבשרנו על פגישה נוספת בין אחמדינג'אד לאסד להידוק הברית בין אירן לסוריה.
|
|
|
|
|
ברוב הדיונים והפרסומים שעוסקים במדיה בכלל ובשידור בפרט, בייחוד השידור הציבורי, מוקד השיח הוא על ה-אֵיך ולא על ה-מָה. משל היינו אומרים כי ראשית יש לקבוע את הכלי - האמצעי - המוליך, ואחר-כך נתאים לו את המסר. לא זו בלבד שזה מעוות את תהליך הקומוניקציה בחברה הדמוקרטית, הוא גם לא נכון מבחינה מעשית. גם במסחר - קיים המוצר ואחר-כך עוסקים בשיווקו. מסרים היו קיימים לפני תקשורת המונים. הם הותאמו במרוצת הזמן לאמצעים החדשים שנוצרו, ואשר האחרון שבהם הוא התקשורת המקוונת.
|
|
|
|
|
