בתוך 5.5 שנים – הבטיחו לנו השבוע יו"ר ההתאחדות לכדורגל וראש עיריית רמת גן – יהיה לנו איצטדיון לאומי חדש, עם 60 אלף מקומות ובסטנדרטים הגבוהים ביותר. הכל מדוקדק ומתוכנן ומתוקתק עד הפרט האחרון.

מישהו מאמין לזה? מישהו ראה פרויקט תשתית ישראלי שעומד בזמנים ובתקציב? במדינה בה נדרשות ארבע שנים לשפץ את רחוב אבן גבירול, ייבנה איצטדיון בתוך פחות משש שנים? במדינה שאיחרה בחמש שנים בפרויקט הלאומי הגדול ביותר שלה – נתב"ג 2000 – יגמרו איצטדיון במועד? מוטב שלא תבטיחו דברים שלא תוכלו לקיים ושממילא לא תלויים בכם.

נישאר בכדורגל. הנה כמה ציטוטים מדבריהם של מאמני כדורגל ישראלים השבוע: "יש הרבה דברים שהשתפרנו בהם וכאלה שאנחנו צריכים עוד להשתפר. אנחנו באמצע תהליך, אבל בסך-הכל אני שבע רצון". "ממשחק כזה אנחנו יכולים ללמוד הרבה ובעיקר לקוות שזה לא יחזור על עצמו". "הגענו להרבה הזדמנויות, אבל לא ניצלנו אותן. הפסד אף פעם לא בא בזמן, אנחנו לא יכולים לנצח בכל משחק". "הקבוצה הפחות טובה ניצחה ולא בצדק. הפסדנו בגלל טעויות שיפוט". "במחצית הראשונה היינו גרועים ולמזלנו הובקעו רק שני שערים. המחצית השנייה הייתה שונה לחלוטין".

בקיצור: אין להם שום דבר מקורי ואינטליגנטי להגיד, אין להם שום דבר ששווה ציטוט. אבל מאחר שדוחפים להם מיקרופון לפה, הם מדברים. אז אולי הכי פשוט יהיה להפסיק לשאול אותם, לחסוך לכולנו זמן ולהציל כמה עצים?

בשבוע שעבר התלבטתי, בעקבות התקפתו שלוחת הרסן על אהוד ברק, האם אהוד אולמרט היה ראש ממשלה מופקר או ראש ממשלה שקרן. תשובה חלקית קיבלנו השבוע: מופקר.

ביום ראשון הופיע אולמרט – שכנראה קצת משועמם – בכנס של "יוזמת ז'נבה" וגילה פרטים על המו"מ עם הפלשתינים שנוהל בתקופתו. הוא דיבר על נכונותה של ישראל לקלוט 20 אלף פליטים, על כוונת ארה"ב לקלוט עוד 100 אלף, על תוואי של העברת המקומות הקדושים בירושלים לנאמנות מחומשת ועוד.

את כל זה עשה אולמרט ברגע הרגיש ביותר: כאשר ישראל והפלשתינים מחדשים את המו"מ. ובשביל מה בדיוק? אבו מאזן לא יודע על מה דובר? בנימין נתניהו לא קיבל עידכון? ודאי שכן. אבל אולמרט רוצה קצת כותרות חיוביות, רוצה להראות איזה פספוס אדיר היה לנו בכך שהוא כבר אינו ראש הממשלה, רוצה למכור את ספרו. ולעזאזל טובת המדינה וחובת הסודיות.

צריך שניים בשביל להתקוטט. אם אהוד ברק היה אדם אחראי ובוגר, הוא היה מסתפק במשפט אחד של תגובה על התקפתו של אהוד אולמרט: "שר הביטחון מקדיש את כל זמנו לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, ולא ייגרר אחרי השמצות שקריות של אדם העומד לדין באשמת עבירות שחיתות חמורות".

אבל ברק, כרגיל אצלו, אינו מחמיץ אף הזדמנות להוכיח שהוא פוליטיקאי קטן ובן-אדם קטן עוד יותר. אירן מתקרבת לפצצה גרעינית? סעודיה קונה נשק בעשרות מיליארדי דולרים? סוריה מקבל טילי שיוט? תעזבו שטויות, יש לי את אולמרט על הראש.

מה היה ביל קלינטון אומר, אם פוליטיקאי ישראלי בכיר היה מנתח את החברה האמריקנית ועמדותיה המדיניות בהתאם לצבע עורם של אזרחיה? הוא היה קורא לזה "גזענות", ובצדק. זה בדיוק מה שעשה קלינטון עצמו, כאשר דיבר השבוע על העולים מברית המועצות שאינם רוצים שלום ועל הצברים שכן רוצים ועל המרוקאים שמתנדנדים (כלשונו).

ואני חשבתי לתומי, שיותר מכל אדם אחר בארה"ב, ביל קלינטון אמור לדעת שהפה עלול לגרום לו הרבה צרות – גם אם במקרה הזה מדובר, לשם שינוי, בפה שלו.

"כולם מדברים על מזג האוויר אבל איש אינו עושה דבר בנדון", אמר מארק טוויין. הנה מה שהיה לעיתונים לומר בערב החג. ידיעות אחרונות: "מזג האוויר בסוכות – חם מהרגיל, בסוף השבוע לוהט". מעריב: "מזג אוויר נוח, סיכוי לגשם". המסקנה: אפילו לדבר על מזג האוויר כבר אי-אפשר.

הנה אחד שדווקא לא מצליח לסתום את הפה. לא נחזור על דברי הבלע האנטישמיים שלו נגד המתנחלים, אלא רק נשאל שאלת תם: האם המשטרה תפתח בחקירה נגדו בחשד להסתה? או שמא הסעיף הזה שמור בלעדית לאנשי ימין? ובפרפראזה על דבריו של ברנרד וולי ב"כן, אדוני השר": זהו שם תואר שמשתנה עם שם העצם – אני עוסק בהסברה, אתה בתעמולה והוא בהסתה.

לרוב הישראלים השם שבכותרת אינו אומר דבר, ואני משער שגם לרוב התל אביביים, למרות שמדובר בחבר מועצת העירייה. הרב לוברט הוא נציג אגודת ישראל במועצה ודוגמה מובהקת לפוליטיקאי החושב שהוא חייב לדבר נון-סטופ.

ביום ראשון הקרוב, כך על-פי מודעה רשמית של העירייה, ישתתף לוברט בלא פחות מחמישה אירועי שמחת בית השואבה, שיתחילו כולם בשעה 19:30 וישתרעו מתל כביר שבדרום העיר ועד שיכון דן שבצפונה. לאחר מכן הוא יהיה בעוד שלושה אירועים שיתחילו בשעה 20:00.

בהנחה שלוברט אינו האדם המשובט הראשון, ברור שהוא יהיה לכל היותר באירוע אחד בזמן, ולכל האחרים הוא יאחר ובמידה ניכרת. סביר גם להניח, שלוברט יבוא לכמה דקות, ידבר וילך – כאילו הוא אומר למשתתפים: העיקר מבחינתי הוא שתשמעו אותי, אחר כך אתם לא מעניינים אותי.

ההצעה שלי ללוברט ודומיו: דברו פחות ותנו קצת יותר כבוד לשומעיכם וקצת יותר קרדיט לאינטליגנציה שלנו. אם אתם רוצים לזלזל בנו – לפחות אל תעשו את זה בראש חוצות.