דורית אברמוביץ, בוגרת תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני בזכויות אדם מאוניברסיטת אסקס שבאנגליה, נמנית על הפעילות הפמיניסטיות הבולטות בישראל. היא מתגוררת מתגוררת בתל אביב ומתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. בסוף שנות השמונים היא הייתה
שותפה להקמת ארגון בצלם ומאוחר יותר גם להקמת עמותת "רופאים לזכויות אדם".
כמו-כן, משמשת אברמוביץ חוקרת ומרצה בתחום של מגדר ושינוי חברתי בבית הספר לאמנות ובמכללת ספיר והיא מוצגת כמומחית בשיווק, לובינג ותקשורת של תכנים וארגונים פמיניסטיים. במקביל, משמשת דורית אברמוביץ רכזת קואליציית ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון
ופעילה במסגרת קואליצית נשים לשלום, הנתמכת ע"י
הקרן החדשה לישראל.
אברמוביץ, שבעבר כתבה בעיתון הארץ וכיום
כותבת בבלוג באתר NRG, מובילה מאבק למען שוויון נשים בחברה, נגד הפיכה של האישה לאובייקט מיני וניצולה, ולפיה הגדרתה היא חותרת ליצירתה של "חברה פמיניסטית-צודקת-שוויונית". במאמרים שפרסמה ובדברים שכתבה מציגה אברמוביץ תפיסה מעניינת הטוענת לזיקה בין האלימות כלפי נשים בחברה הישראלית לבין האלימות שמפעילים השלטונות נגד העם הפלשתיני.
בשני המקרים, טוענת אברמוביץ, מופעלים "כלי זין" אשר נועדו להשיג "כיבוש" ו"שליטה". את מבצע "
עופרת יצוקה" היא הגדירה כבר ביומו הראשון כ"מהלך שכל כולו שוביניזם וסקסיזם טהור, עשוי מסיסמאות על פלישה, כיבוש, חדירה והתעלמות מרצון של הציבור במדינה".
להלן רוכזו עיקרי טיעוניה של דורית אברמוביץ העוסקים בסוגיה זו, כפי שהובאו בלשונה. תפיסתה ראויה בהחלט לבחינה ולדיון, ומומלץ לקרוא בגרסתם המלאה את מאמריה מהם הובאו הציטוטים הבאים.
"אין טעם להכחיש, במדינה בה שני עברייני מין, אחד חשוד [
משה קצב] והשני מורשע [
חיים רמון], מגיעים ממסדרונות השלטון וה
ממשלה; במדינה שמתמודדת עם כל סוגיה דרך העלאת כלי זין והכנעה אלימה - חיים פדופילים ועברייני מין למכביר, שמקבלים לגיטימציה, במישרין מהדוגמה למעלה או בעקיפין דרך תרבות שמבוססת על אפליה ודיכוי נגד מי שבאותו זמן מוחלשים, מודרות וקטנים...
אז בואו נאמר את מה שלשונית הוא כבר מובן מאליו: כלי זין לא במקרה כך נקרא, נועד הוא לכבוש, להכניע, להמית, את כל מה שמסומן כמטרה. כיוון שלוח המטרה מעדיף לסמן את אלו שמופלים ומוחלשים הם בכוחם, כיוון שכלי הזין יצליח לירות ביתר הצלחה באלו שאינם מצוידים בכלים מקבילים של און,שלטון וצבא, הרי שאין להתפלא כי ציבורים של ילדים-ילדות ונשים נמצאים כל העת כמטרה אפשרית, לאלו הפדופילים ועברייני המין, שהם בעצם עוד שלוחה של אותה תרבות שמנציחה את הפעלת הכוח על-ידי בעלי השליטה.
כך זה כאשר מחאה מקבלת מלים ותכנים מתוך מילון, שאינו עשוי מתוך שפה גברית. כאשר אין כלי זין, לא רק מצד שלטון, אלא גם לא מצד אלה שנאבקים מולו, נוצרת מחאה אפקטיבית מסוגה, אליה יכולות ויכולים להצטרף כולם. כי כמו שאנו אומרות כל השנים, הבעיה אינה טמונה רק במי שמאיישים עתה את כסאות השרים, אלא יש לשנות את המבנה כולו, כללים של חברה שמייצרת אלימות סדרתית נגד נשים, מיעוטים, עניים, עובדים מוחלשים כלכלית, רוב ענק של ציבור בתוך ומחוץ לגבול, שהותש זה מכבר מכובדו של כיבוש מיני, צבאי, כלכלי, שמוטל עלינו על-ידי מנהיגים זחוחים, שורה ארוכה של מלכים עירומים.
קצב ורמון הם מראת קצה של שלטון גברי שעושה ככל העולה של רוחו, מטיל חיתתו על כל אלה שנמצאים תחתיו, מקריב ציבור שלם כדי לשמור על שררתו. קצב ורמון הם סימן חמור של תופעה, עבריינות מין היא פועל יוצא של שימוש לרעה בכוח חוצה גבולות, גדול מכפי המשוער, קשר שתיקה ענק של בכירים, שמגנים, מחפים זה על זה כדי שיוכלו להמשיך לשבוע עד זרה מסיר בשר אימתני. קצב ורמון הם שניים בתוך אליטה ששומרת בכל מחיר על שלטונה, מולה יש עתה שורה רחבה ועבה של נשים זועמות, מאחוריהן כל השאר, ציבור מתרחב והולך שהפעם לא מתכוון לוותר לאלה שהפכו את כלי זינם לכלי נשק ביולוגיים, מתוך גופם, שמקריבים את ביטחון כולן...
אם יחד נבין לעומקה את השיטה, שסמליה הלאומיים הם רמון וקצב, בעלי שררה שפולשים אל גופה של אשה, נוכל להרחיב את אותה מחאה, לחבר בין אלימות מינית לבין כלי זין שמניעים מלחמה, להבין כי רובנו מוקרבים מדי יום למען ביטחונם של בכירים, להקים יחדיו חברה אזרחית, שתובעת לעצמה כבוד קיומי, שדורשת עבור כולנו צדק חברתי.
הכיבוש בשטחים מחריף, העוני מתעצם, תקציב הביטחון הצבאי גדל והפער בהכנסות מתרחב, האבטלה גואה, הפחד שולט, השחיתות מחריפה. מי שנכללות ברוב אוכלוסיית המצוקה אלו נשים, פריפריה מגדרית ענקית בגודלה. מדינה שסימנה כבר מתחילתה את כלי הזין, החלוץ הזקור, כשומר על ביטחונה, ויתרה כבר מראשיתה על ביטחונן של אזרחיות המדינה ותושבות סביבתה...
והנה פרס מועמד מוביל לנשיאות המדינה, אלטרנטיבה לכאורה לנשיא החשוד קצב, כי לא חשוב וכבר כמעט ונשכח שזה המכהן, הנבצר, חשוד בסדרה ארוכה של עבירות מין נגד הכפופות לו. לכאורה, מה היה עוד צריך כדי לעשות שינוי במגדרו של מנהיג? זו הייתה יכולה להיות הזדמנות להבין כי יש משהו מקולקל אינהרנטית בשיטת השלטון הגברית. כי בין כלי זין שמפציץ במלחמה לבין כמותו שאלים כלפי אישה, מחבר אותו דפוס חשיבה, בה כל ד'אלים גבר הוא שליט הממלכה. במלחמה, כמו באלימות מינית, שליטה היא מניע, ארוטיקה עשויה טנקים, יחסי כוח מחולקים מגדרית. חזק מול חלש, טיל גדול מול קטן, לשון מורכבת ממושגי חדירה, כיבוש, שליטה וניצחון הגיבור על חלשים לאומית ומינית. יש מי שלמעלה ויש את זה שמפסיד, הירארכיה של כוח, ביטחון של אחד הוא תבוסה של שני.
בתפיסה הדומיננטית הישראלית יש חלוקה מלאכותית בין תומכי מלחמה ומדון, שלכאורה הם בעד תושבי עוטף עזה ושדרות, לבין מתנגדי המשך כיבוש והפצצה, שכמה פשטני לתפוס אותנו כמי שמתנגדים לביטחון האוכלוסיה. בחינה היסטורית ועכשווית יכולה ללמד בקלות ובמהרה כי המרוויחים היחידים של המשך כיבוש, מלחמה, העמדת כלי זין והפצצה הם רק אותם הבכירים בשלטון - שנהנים מהסטת המבט הציבורי מתחלואי בכירי האון וההון...
לא מטוסי קרב, לא טנקים, לא רובים יביאו שקט, כי אם כלכלה יציבה, קיום בטוח לאוכלוסיית ישראל והשטחים שתחת שלטונה. לא גנרלים יצעידו אותנו לחיים שמכבדים את קיומנו כתושבי האזור והמדינה. אלו אנחנו, ציבור וחברה, שחייבים להפסיק להאמין בתקופת בחירות כי מה שבאמת מעניין את ראשי המפלגות הגדולות זה ביטחוננו ולא ניצחונם שוב על תודעתנו.
הגיע הזמן להודות, שמלחמה משרתת רק את אלו הרוצים להוכיח למי יש כלי זין יותר גדול. הגיע הזמן לדרוש יותר מסיסמאות סתמיות שיוצאות משלטון פטריאכלי מיליטנטי כגון: שינוי המציאות בדרום וליצור מציאות חדשה ומורכבת, לא משנאה. לא מפחד. מציאות שמורכבת מאנשים שרוצים לחיות בכבוד (עצומת ארגוני נשים עליה חתומה דורית אברמוביץ).
- "ציפי לבני צריכה לברוא תפיסה ודרך נטולת כלי זין"
יש שיאמרו כי הנה פרץ לו החוצה כבר השוויון, ישנה אישה רצינית שם למעלה [ציפי לבני] ואם היא תעמוד בראש מדינה יוטב לכולנו, כי הרי ביולוגית היא אחרת מנתניהו, ברק ומופז. הלוואי והיה כך, היינו רוצות להאמין, ובתוך כך לשכוח את ימי שלטונה של תאצ'ר באנגליה ושל
גולדה מאיר בציון. היינו רוצות להאמין כי מי שגדלה וחייתה כאישה במדינה שמקדשת כלי זין, ביטחון צבאי ומלחמה, תבוא אישה כמו לבני, תצא חוצץ ותאמר כי לה יש אג'נדה אחרת, בגלל שהיא אישה...
ואי-אפשר לסיים בלי להפנות מבט מעלה, אל האישה היחידה שמתמודדת על ראשות ממשלה, ולומר לה: ציפי לבני, אולי תעזי להיות אחרת, תבטיחי אג'נדה אחרת לרוב האוכלוסיה שזה מכבר שקופה ומושתקת, ותאמרי כי על-אף שניסית להעתיק את מהלך השררה של שאר הבכירים, הבנת כי חייבת להיות דרך שונה מהותית מזו שמדברת ביטחון דרך קנה של תותח. זה הזמן לפנות אלינו, אל ציבור הנשים ואל כל שאר אלה שקורסים תחת היעדר ביטחון בכל תחומי החיים. העזי לפצוח את פיך ולומר כי הבנת שכאישה שניסתה להיות בדיוק כמו חבריה לעלית הפוליטית-כלכלית-צבאית, אין טעם לחבור אליהם אלא יש לברוא תפיסה ודרך נטולת כלי זין. יש לחבור אלינו, להמציא מחדש חברה שוויונית, בטוחה לתושבותיה-תושביה, פמיניסטית, אזרחית.
מצטרפת לדבריה של יעל טל. כמה חבל שעיניהם של הכותבים עיוורות, ואין זה מקרה, לנשים ולמחאה פמיניסטית מתמשכת נגד כלי הזין הגבריים, שכובשים פלשתינים, נשים ומיעוטים פוליטיים נוספים לשם הזקפתם. (תגובה למאמר)
המתקפה על הקרן החדשה ועל נשיאתה פרופ'
נעמי חזן, מגובה היא במדיניות מתמשכת של הפחדה והשתקה כי האויב הגדול הוא מזמן כבר כל מי שאחר מהאחד הגדול-השבע-היהודי - זהו האויב שמכנים אותו 'הערבי', 'האישה', 'המזרחי', 'המובטל', 'המפגין והמפגינה נגד הפקעות וחומת ההפרדה', "סרבנית וסרבן', 'מהגרי עבודה', 'ארגונים שטוענים נגד
פשעי מלחמה', 'קרנות שתומכות בחברה אזרחית פעילה', 'מהגרות ומהגרים מחבר העמים', 'אתיופיות ואתיופים', 'תלמידות מזרחיות', 'לסביות-טרנסים-בי סקסואליות-הומואים'. כל אלה מהווים סיכון ללאומיות יהודית מאוחדת, לבנה, גברית, לוחמת ומצייתת. ומי שסכנה הוא לאחדות השורה, חירותו בסכנה, ואולי גם חייה-חייו.
-
"בכירי השלטון מלמדים אותנו שמלחמה והרג היא השיטה להכניע אחרים"
מקור האלימות ממקום מושבם של בכירים, שממילא מלמדים אותנו אחת לתקופה נתונה כי מלחמה והרג היא השיטה להכניע אחרים. כך גם אלימות כלפי נשים אינה מתחילה בפריפריה אלא במרכז העבה, וכשבתוך שלטון משתכנים לבטח עברייני מין שעטופים בתמיכתם של בעלי הון ואון חברים, אין זה פלא שהתנהגות כמו זו היא נורמה, תעיד על כך כל אשה שעוברת לפחות פעם בחייה הטרדה מינית, כל אשה שלישית שעוברת תקיפה מינית וכל אשה שישית שהיא קורבן לגילוי עריות בתא המשפחתי... יש רוב במדינה ובאזור שנתון יומיומית לאלימות סדרתית שמופעלת מתוך תרבות שמקדשת כוח וכיבוש וניצול לרעה של יחסי כוחות ומרות.
כך גם להטרו-סקסיזם יש קהל משולהב יצרים אלימים. לכל מי שרצה להשלות כי לכאורה אנו חיות וחיים במדינה בה גאות וגאים יכולים לא להיות בין מתים ופצועים, זה הזמן להזכיר בצער-כאב ויגון, מדינה שמגדירה את עצמה על-פי כיבושה את האחר מדי יום ושעה, היא אותה מדינה שמוציאה מתוכה מרצחים ואלימים כלפי כל מיעוט מגדרי- פוליטי-חברתי-כלכלי.
בתוך כל זאת העמיקו כמובן תפיסות של גזענות והדרה, כי מרבית אלו שסופגות את עונשה של מדיניות כלכלית-חברתית של ממשלה הן ערביות, מזרחיות, מהגרות, נשים שחיות בפריפריה מתרחבת של מרכז גברי ולבן שממשיך לדאוג להונו ואונו על חשבון ביטחון קיומן. זה הזמן בו צריכה לצאת אל הרחובות חברה אזרחית רחבה, לדרוש ולא לבקש בנימוס כי הממשלה תעשה את תפקידה. כי אין זה חסד, זוהי חובתה של ממשלה להבטיח את המשך קיומם של עשרות ומאות ארגונים פמיניסטיים וחברתיים שללא השירותים והמאבקים שהם מספקים, תקרוס כאן אוכלוסיה אזרחית שלמה.
קל להבין כי יש קשר ברור בין התנהלותו של הנשיא לשעבר, משה קצב, לבין מקור הנאותיו המיניות של מפקד
חיל הים. האחד חשוד בעבירות מין חמורות, האחר גם הוא עושה שימוש לרעה בכח שלטון על-ידי הגבהת עצמו באמצעות הכפפת נשים עובדות, שכלפיו זוטרות. שני אלה מוצאים את סיפוקם המיני באמצעות השלטת אונם והונם על נשים מוחלשות.
כל שנותר הוא להפסיק להתפלא, להתחיל להבין כי ככל שהכח השלטוני רב הוא וגואה, כך יש סיכוי גבוה יותר שאותם הבכירים ינכיחו ויבליטו את מעמדם הפוליטי-צבאי באמצעות מה שעבורם הוא בילוי, ועבור אחרות הוא דיכוי וכיבוש...
זהו הקצה העליון של המנעד שמשליך בהתנהגותו על כל השאר. לא דמויות כמו זו של בני סלע צריכות להדיר שינה מעלינו, כי עבריינים כאלה הם המיעוט, אלא דווקא אותם בכירים עם סביבה שיודעת אך שותקת שנים, שהתנהלותם מול נשים מעידה על האופן בו הם מנהיגים. יש קשר בהיר ומבחיל בין עיסוק יומיומי בשכלול כלי מלחמה וביצירת מלחמות ומבצעים צבאיים, לבין יצירת סיפוק מיני על-ידי הכפפה של נשים.
אני פוחדת כי דקה קצרה אחרי שייוודעו תוצאות הבחירות ותקום ממשלה שקיבלה את תמיכת רוב הציבור שממשיך לחפש אחר מנהיג חזק, יחמיר עוד יותר הכיבוש, הדיכוי נגד כל מיעוט פוליטי במדינה שמזמן המונח דמוקרטיה לא תואם את מציאותה. עתה, עם הלגיטימציה של מערכת בחירות, תוכל ממשלה שרוב הסיכויים שתורכב מימין מדיני-כלכלי-חברתי, להרים עוד יותר מעלה את כלי זינה ולהחמיר עוד יותר את הדיכוי והכיבוש על שלל סוגיו.
במלחמה שמאורגנת כתוצאה ממערכת בחירות, אין בינה לבין ביטחון אזרחי כלום למעט סיסמאות. הציבור מוצף בשוביניזם צפוף, עשוי מסלוגנים כמו "זה גדול עליה" של ביבי והליכוד, מכלי משחית של ברק והצטרפות תמוהה של לבני, שבמקום להציע משא-ומתן ומנהיגות אחרת, היא מתיישרת עם גנרלים מזן כה קטנטן...
בדרך ייהרגו עוד אלפי פלשתינים, עשרות אזרחים, עשרות חיילים שיותירו אינספור הורים שכולים. רק אז יתעורר לו הציבור הרחב ויביע את אותה בחילה וקבס מהשלטון שממשיך להשתמש בחיינו לשם תעמולת בחירות שכותרתה למי יש הכי גדול: לביבי, לבני או לברק.
במהלך שכל כולו שוביניזם וסקסיזם טהור, עשוי מסיסמאות על פלישה, כיבוש, חדירה והתעלמות מרצון של הציבור במדינה, זה הזמן של לבני לומר די לאונס של השלטון על החברה. עליה להוביל מהלך אחר שתובע הקשבה והיענות לרצון הברור של הציבור במדינה. יש גבול עד כמה אפשר לחדור, לכבוש ולפלוש ולכנות את כל זה ביטחון. יש גבול עד כמה מותר לשלטון לעשות שימוש בגופנו ובקיומנו על-מנת לעשות עוד הון של בחירות.
על-מנת לעצור לאלתר כל סוגי אלימות כלפי נשים; כדי להפגין את עוצמתנו ולא רק האלימות שאנו סופגות מדי יום; כדי לא להסתפק רק בסימון החלשתנו אלא להראות את יכולותינו, שובע גופנו, מחאתנו; על-מנת לא להסתפק בגוף הצר והעייף שנועד עבורנו וביחסי מין משעממים או מועדים לפורענות אין קץ, אנו תובעות לעצמנו גוף שבע וסקס עשיר ומגוון.
סקס כזה שלא רק שלא מתעלם מיחסי הכוח הגבריים בתרבות האחת בחברה, אלא משחק עם הכוח, חותר תחתיו, מייצר עונג משלל כיוונים על-ידי נשים שמתעקשות ליהנות ולא מוותרות למה שהוכתב להן על-ידי בעל, סדרות טלוויזיה או ספרות פופולרית שמדברת מין ומתכוונת ליחס כפיפות משמימים. זה פמיניזם עבורנו - מזרחיות, אשכנזיות, פלשתיניות, יהודיות, לסביות וטרנסיות, סטרייטיות, מבוגרות וצעירות, ממרכז ומפריפריה, נשים שמסרבות להצטרף לשיטה ולהפוך את עצמן או רק לבכירות בשלטון הקיים או רק לחסרות ישע אומללות...
זה מכבר מסתמן שינוי מרחיק לכת בתנועה הפמיניסטית שמובילה כיום את השינוי החברתי באותה מדינה שמדברת ביטחון ומיישמת עוני, מכריזה שוק חופשי ומייצרת מתוכה תעסוקה פוגענית, מצהירה על שוויון מגדרי תוך כדי אלימות מינית בשלטון, מספרת על הקצאת תקציבי רווחה ומייצרת אפליה כלכלית-חברתית, מדברת שלום ומנפיקה מלחמות. מדיניות מתמשכת שלטונית, שמפלה בחברה כל מיעוט פוליטי מגדרי- לאומי-תרבותי-עדתי, גרמה לכל אחת ואחד מאתנו להבין כי גם אם אנו משלמות ומשלמים מחירים כה גבוהים על הפקרת ביטחוננו הכלכלי-קיומי-חברתי, לא מספיק רק לסייע לאלו שהוטלו באלימות אל תחתית החברה, יש לחבור יחד כולנו, להוביל מהפיכה פמיניסטית שרוצה לשנות את תוכנה ופניה של המדינה.